כלכלנים אומרים שאנחנו צפויים לכאוס כלכלי. מכאן ואילך כל אחד ואחת, כל ארגון או סקטור או משרד ממלכתי, אמורים לעשות את חשבון הנפש והכיס שלו כאן ועכשיו. הדיבורים על "אסטרטגיית יציאה" הם לא יותר מרצון ערטילאי ופתטי לראות את הסוף כשאף אחד לא יודע מה יקרה מחר. בינתיים מה שעושה ממשלה מבוהלת כדי לבלום את הכאוס הוא שוחד זמני של כסף לכל דורש (כמעט). הצורך המיידי האמיתי הוא הידוק החגורה, ובעיקר קיצוצים קיצוצים קיצוצים.

קיצוץ תקציב הביטחון הוא יעד מועדף בגלל הגודל, בגלל ירידה דרמטית בעוצמת האיומים, ובעיקר משום שהוא לא מסכן קריירה פוליטית של אף עסקן. הגורם שיכריע את גורל הקרב על הכלכלה הוא הסולידריות וכללי משחק הוגנים לכולם. סולידריות, אגב, אין פירושה שמותר לנצל את הכאוס לטובת מיתוג פוליטי משופר, וזה מה שעושה ראש המוסד יוסי כהן.

"אחרי שנתניהו הכריז על כהן כיורש הפוטנציאלי שלו, משרטטים מקורביו ואויביו של מפעיל המרגלים הכריזמטי את הדרך שבה הצליח לגייס לצדו את היעד הפוליטי מס' 1: ראשות הממשלה", כותבים אמירה לם ורביב גולן ב"ידיעות". הכתבה בוחנת נקודות בעייתיות בקריירה של כהן ומדביקה להן את התשובה "הנכונה". "עכשיו", נכתב שם, "גם כהן מודה בשיחות עם מקורבים, 'אני נמשך להנהגה, להובלה ולמדינאות'". האמת, יש לו סיכוי. הוא לא שונה במאום מארדן, אקוניס, מירי רגב, גלנט, אמסלם, ביטן, מיקי זוהר וכל השאר. במרכז הליכוד הוא ירגיש כמו בבית.

בהמשך הקמפיין של כהן הוא נצפה צועד בנחישות למרכז הפעילות בשיבא, ובתזמון מופלא יירטה אותו אילנה דיין. בעיניים מזוגגות של גלצניקית בת 16 היא שואלת לפשר המבצעים חובקי העולם שהוא מנהל כדי להציל את מדינת ישראל. כהן מאשר בענווה שאכן זה המצב ונעלם במעבה המערה החשמלית. כעבור כמה ימים כהן נלכד במבצע נועז של אלון בן דוד (13), והוכיח שהפנים את תורת הסאונד־בייט הפוליטי: תהיה קליט. "מה שצריך עכשיו זה ציות וציוד", ירה בחדות אל בן דוד והתפוגג. נתניהו ופרס לא היו מנסחים את זה טוב יותר.

ברור שכהן עושה כמיטב יכולתו, כמו כולם, אלא שבצד הוא מנצל את מצוקת המנהיגות והציפייה של הציבור לנס כדי לצבור נקודות. כמו כל פוליטיקאי. וככזה הוא ראוי לביקורת. דיין ראיינה גם את ח', ראש אגף במוסד, יליד קיבוץ במרכז הארץ, צנחנים, תאונת רכיבה, משם עבר ליחידה מובחרת ומשם למוסד, היישר כרמ"ח. בראיון לדיין הוא סיפק כמה תובנות מביכות, וחכמים ושנונים ממני השחיזו עליו סכינים חדות משלי.

את התרומה האמיתית שלו לכלכלת ישראל הקורסת אמור וחייב המוסד לתרום בחיתוך שומנים פנימיים: כל עובדי המדינה, למעט 15%, יוצאים לחל"ת. במוסד הוצאו עובדים רבים לחופשה במשכורת מלאה. שאר העובדים על פי נוהל טבחים בצבא, במשמרות של חצאי ימים ושבועות. במשכורת מלאה. לעובדים בחו"ל ניתן לבחור בין להישאר ובין לחזור. מי שחזר ולא היה לו בית - שוכן במלון על חשבון המשרד.

הכסף הגדול שייחסך מיועד לפעילות המוסד, שאין לי כמובן מושג מהי. אך היא שותה מיליונים בהתאם. להערכתי הצנועה, אין לפעילות הזו שום היתכנות בהתחשב בצפי האיומים. בנוסף, יש להוציא מן המוסד את תפקודי משרד החוץ ולשקם את זה הנוכחי, להגביל את יכולתו לצנזר חומרים ללא מתן תשובה לצנזורה עצמה, ולהחזיר למינהל הרכש במשרד הביטחון את הטיפול בכל עסקי הרכש. בקיצור, להחזיר את המוסד לממדיו הטבעיים.

אם כהן רוצה לתרום את חלקו למלחמה בקורונה, יש במתחם שלו כמה בניינים חדשים וריקים, ובהם מאות רבות של חדרים וחניונים שניתן להפוך למתחמי קורונה. צל"ש (אמיתי) מובטח לו.

רצועת המיליארדים

הכסף הגדול, אגב, אינו במוסד אלא בצה"ל (תקציב המוסד והשב"כ הוא כ־10 מיליארד שקל, רובו למוסד). הנסיבות הן ירידה משמעותית באיומים, אלא אם כן הממשלה תעשה שרירים מיותרים, או לא תספק לעזה ולגדה את החומרים והמכשור שאמורים להגן גם עלינו. המסקנה היא קיצוץ קשוח בתקציב צה"ל ובמערכת הביטחון בכלל.

השבוע לפני שנה נערכו הבחירות לכנסת ה־21. זה היה חודש נפלא. כולם התקוטטו עם כולם. חלפו חמישה חודשים ומצאנו עצמנו בבחירות לכנסת ה־22, כחול לבן 33 מנדטים, הליכוד 32. המגעים להקמת ממשלה קרטעו, והקורונה הייתה אחת מתוך כמה סוגי בירות. באוקטובר 2019 כינס נתניהו - רה"מ, שר הביטחון ושר הבריאות - את הקבינט המדיני־ביטחוני. בין היתר, סיפר שם שצה"ל זקוק מיידית לתוספת של 12 מיליארד שקל כדי לשפר את מערך היירוט נגד הטילים האיראניים. באוצר הדליפו שהכוונה היא ל־20 מיליארד, שבתוכם נחבא סכום לא ברור עבור פעילות המוסד. גם שם מדובר במיליארדים.

באותם ימים נפגשו קצינים בכירים עם נשיא המדינה ראובן ריבלין והסבירו לו את השלכות התקיפה האיראנית על מתקני הנפט בסעודיה, ובמקביל דווח על האיומים כלפינו (לא הייתה שום התרעה קונקרטית, להפך, ההערכה הייתה שאין לאיראנים כוונות תקיפה ישירה, ואמ"ן תמך בהסכם הגרעין של אובמה). במעמד השבעת הכנסת אמר ריבלין כי "הקמת ממשלה אינה משאלת לב חברתית בלבד. היום יותר מתמיד היא צורך כלכלי־ביטחוני". כתבים פוליטיים אמרו כי נתניהו מבקש לרתום לעניין את המצב הביטחוני כדי לכפות על גנץ ממשלת אחדות (נתניהו ראשון ברוטציה).

בינתיים, באפריל 2020, לקראת אולי ממשלה ותקציב, מדברים המספרים: כ־100 מיליארד שקל מופנים לביטחון על כל נגזרותיו. אין דרך להבין איך תיראה כלכלת העולם, שלנו ושל ארה"ב (כמעט 20 מיליארד סיוע ביטחוני), אבל לכולנו יש המון דרכים כדי להבין שמה שהיה לא יהיה. כולל המספרים. מה שכן ידוע הוא שיש המון רצועות שומן שניתן וצריך להסיר אותן. כתבים, פרשנים, ובעיקר פקידי האוצר, שמכירים את המספרים ואת היערכות מערכת הביטחון, אמורים להירתם למאמץ לצמצם את הפער בין האיומים מבית היוצר של הימין לבין איומים אמיתיים ובין ההצטיידות ומצבת כוח האדם.

אומרים שגנץ יהיה שר הביטחון ואשכנזי חבר קבינט. אין אנשים רציניים מהם בהערכת האיום האמיתי. שניהם, אגב, מקבלים פנסיה כרמטכ"לים. יחד עם שכר ח"כ או שר - הם מגיעים ללמעלה מ־100 אלף שקל לחודש. כלום כשמדובר במיליארדים, המון כשמדובר בדוגמה אישית.

tguvot@maariv.co.il