מחדל בתי האבות, זעקו הכותרות בעיתונים. עשרות אנשים הסגורים בבתי אבות נדבקו אחד מהשני. בגלל גילם המתקדם ומחלות הרקע שיש לכולם, רבים מהם הולכים לעולמם מוקדם מהצפוי. אני משמש כיועץ לרשת בתי הדיור המוגן "בית בכפר", שכבר לפני למעלה משישה שבועות הייתה בין הראשונים לזהות את הסכנה והחלה בפעילות מונעת, החל ממדידת חום ורחיצת ידיים עם אלכוג'ל לפני הכניסה לבניין, ולאחר מכן סגירת חדרי האוכל והשטחים המשותפים ועד בידוד הדיירים.
לפני כשבוע חשה אחת הדיירות ברע, ללא סימני קורונה. היא פונתה לבית חולים, אושפזה במחלקה פנימית, אובחנה וטופלה. כאשר עמדו לשחררה, הסתבר ששותפתה לחדר בבית החולים אובחנה כחולת קורונה. עובדה זו לא הפריעה לצוות בית החולים לדרוש לשחררה חזרה לדיור המוגן. אתם מבינים? רוצים שאישה קשישה, ששכבה באותו חדר עם חולת קורונה, תחזור אל חדרה בדיור המוגן שמיגן את עצמו לדעת מפני הנגיף, ששבועות לא מאפשר ביקורים של בני משפחה ואורחים ושדרש מהדיירים שיבודדו את עצמם בחדריהם.
סביר להניח שאותם צעדים שננקטו וההקפדה על הנהלים שנקבעו הם שהביאו לכך שאיש מדיירי המקום לא נדבק במחלה. לא עזרו פניות ובקשות גם מצדי וגם מצד הנהלת הדיור "בית בכפר" להנהלת בית החולים, לדוברות, לחמ"ל הלאומי. איש לא זיכה אותנו במענה. אז מה? להחזיר אותה לדיור המוגן הנקי מקורונה עם סיכון שתביא את הווירוס ביבוא אישי? הלא זה עלול לגרום להתפרצות המחלה כמו שקרה בירושלים ובבאר שבע, מצב שהביא לכך שיותר משליש מהחולים שנפטרו, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הם דיירי בתי אבות.
אבל אין אל מי לפנות. כל אחד מפנה אותך למישהו אחר שהוא, לדבריו, האחראי. כל אחד מקטין ראש ולא מוכן לקחת אחריות. ובמה מדובר? להעביר אישה למלונית. בסופו של דבר, מאחר שלא ניתן פתרון מבית החולים, שכרה הנהלת "בית בכפר" צימר בקרבת מקום אליהם ושיכנה בו את האישה לתקופת הבידוד. הם דואגים לה לאוכל ולניקיון, ולצוות המטפל בה אין קשר עם בניין הדיור המוגן.
ובכל אותה עת ממשיכה המדינה לייבא חולים פוטנציאליים במטוסים מחו"ל. אנשים שמפנים את עצמם מנתב"ג בכוחות עצמם ואין איש יודע אם אכן הם מבודדים את עצמם לשבועיים הדרושים, או לא. כל זה גובל בטיפשות או ברשלנות, והאחריות עדיין מחפשת מישהו שיכניס אותה תחת כנפיו. לי נותרה רק מילה אחת לומר: שיתביישו.