בספר “מנהיג שריון” כותב הגנרל היינץ גודריאן, גדול אנשי השריון של הצבא הגרמני, כי אחד הלקחים המרכזיים שהפיק מניסיון הקרבות הגדול שלו היה זה: אם הצלחת להחדיר ארמיה משוריינת בעורף האויב ולכתר אותו, הרי זה מהלך אסטרטגי מזהיר; אבל, אם התותחנים בטנקים אינם יודעים לפגוע בטנקי האויב, כי אז כל ההישג האסטרטגי יורד לטמיון. רוצה לומר: היכולת והכישרון של הפרט בתחום שהוא הקריטי להצלחה במערכת נשק מסוימת, הם התנאי הראשוני להצלחה ברמה האסטרטגית. ולדעתי, כאיש חי”ר שצמח בגולני ולא בשריון, התותחן המוכשר בטנק צריך שיהיה לו דבר חיוני אחד: אמונה במפקד הטנק שלו. הצירוף של מיומנות התותחן ומצוינות מפקד הטנק שלו הם הכרחיים להצלחה.
למה אני מספר את כל זה? כי בזה טמונה ליבת התפיסה שלי לגבי ההתמודדות עם נגיף קורונה. יסוד ההתמודדות הוא בשניים: התנהגות הפרט ואמונתו במפקד ובמערכת הביצועית המופעלת על ידו. לשון אחרת: גם אם כל המערכת הביצועית שלנו הייתה מעולה, חפה מ”מחדלים”; גם אם משרד הבריאות שלנו לא היה “מורעב”, אלא “מפוטם”; גם אם במקום ליצמן היה שר בריאות פופולרי; גם אם הייתה נבנית מערכת פיקוד ושליטה ובקרה כמו שכל אחד מציע; גם אם היינו מההתחלה עושים הרבה בדיקות; וגם אם כל האוכלוסייה הייתה מצוידת במסיכות מגן; וגם אם היו לנו עשרות אלפי מכונות הנשמה; וגם אם במקום נתניהו היה בא איזה גאון פוליטי חדש ומקובל על כל העם – זה לא היה עוזר אם כל פרט ופרט בוגר במדינה לא היה ממלא בקפדנות ובצייתנות את הוראות משרד הבריאות, ובראש ובראשונה שמירת מרחק האחד מהשני, לא להתקהל ולרחוץ ידיים.
כלום לא יעזור אם לא תהיה משמעת ברזל של הפרט הבודד. במקרה הקורונה, כל פרט שאינו ממושמע הוא בחזקת עלול לגרום למותם של אחרים, משהו כמו נהג שיכור או מסומם.
ישנם לדעתי שני חריגים: האחד, קשישים וקשישות בבתי אבות. אם היה מחדל אמיתי של המדינה הרי שהוא כאן. החריג השני הוא החרדים, עד לרגע שבו קיבלו את הפקודות מהרבנים שלהם. מהרגע שקיבלו והפנימו הם לדעתי צייתנים למופת.
והרי מספר תובנות לגבי שני נושאים: הניהול הלאומי – איני יודע באיזה שלב מצויה המגיפה, וברור שזאת לא העת לחלק ציונים ולסכם, כמו שרצים אצלנו לעשות. חרף כל הטעויות והבלגן הישראלי הטיפוסי (שגם היה בניצחון המזהיר שלנו בששת הימים) אני גאה במה שאני רואה; בהתנדבות הנפלאה, בהתגייסות של קהילת המודיעין וקהילת ההייטק, בעבודה של מערכת הרפואה; בעבודה המסורה של המועצה המקומית גני תקווה, שם אני מתגורר. אני מתבייש בערוצי הטלוויזיה וגופי התקשורת הממשיכים בשיח השטנה והרוע; ואמוני בראש הממשלה נפגע שעה שהפר צווים בליל הסדר.
מערכת הרפואה זוכה למטר קללות, חלקן אולי בצדק. אבל כשאני מביט במספרים המדהימים של המתים הרבים במדינות אירופיות עם גודל אוכלוסייה כמו בישראל, המשקיעות בבריאות יותר כסף מישראל, המסקנה שלי היא: הרפואה בישראל הרבה יותר אפקטיבית, הרבה יותר איכותית מאשר במדינות אלו, בכללן גם שווייץ, הולנד ודנמרק. כנראה שלא לחינם מעלים בעולם על נס את הטיפול הרפואי שלנו במגיפה. בואו ולא נוציא פה לשטן.