תשכחו את כל מה שאתם יודעים על התפרצות מגיפת הקורונה. עדויות חדשות מלמדות שהיא הייתה כאן תמיד. למעשה, כל האירועים החשובים במדינה קרו בגללה. אז לרגל יום העצמאות ה־72 למדינה, הנה ההיסטוריה המלאה של ישראל בצל הנגיף.

1947 – החלטת העצרת הכללית של האו"ם
המוני בית ישראל מתכנסים בבתיהם כדי להאזין לרדיו. בספרי ההיסטוריה טעו לחשוב שהם המתינו בציפייה להכרעת האומות המאוחדות על הקמת מדינת ישראל, למעשה כולם ציפו לשמוע אילו מדינות הצליחו לשטח את העקומה. ברזיל - נו. סווידן - ססטיין. איסלנד - יס. איטלי - נו. סאות' קוריאה - יס. ספיין - נו. יונייטד סטייטס - ממש נו. אוסטריה - יס. רוסיה - נו קומנט.

1949 – גבי ברבש נולד
1949 – הנפת מטוש הדיו באילת
אחד מהרגעים הסמליים במלחמת העצמאות. כאשר הגיע ציוד מיגון לעיר הדרומית, חיילי צה"ל הניפו אותו והכריזו: כאן תוקם עיר שמבוססת אך ורק על תיירות. ואם, נניח, פתאום לא תהיה יותר תיירות, אז נחשוב כבר מה לעשות! יהיה בסדר!!!

גבי ברבש. צילום: פלאש 90גבי ברבש. צילום: פלאש 90

1950 – גלי העלייה לארץ ישראל
מבצעים מיוחדים נעשו להעלאת יהודים מארצות ערב מוכות המגיפה. עם הגיעם, שיכנו את העולים החדשים במעברות, תחת ההבטחה שאלה מלוניות בידוד לשבועיים בלבד. אבל העולים כל כך התלהבו מהתנאים הנוחים, שהם נשארו שם שנים. העולים מתימן זכו בטיהור מיוחד של די־די־טי כדי לסלק חשד של קורונה, אך אחר כך התברר שרק אלכוג'ל עוזר.

הסרט המזוהה עם התקופה הוא "סאלח שבתי", שכתב אפרים קישון. בין השאר זכור לכולנו הדיאלוג המפורסם מתוך הסרט בין החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, לסאלח.
חזקיהו: באיזו צורה אתה רוצה את המענק המגיע לך?
סאלח: בצורה של כסף.
חזקיהו: אבל בכמה תשלומים?
סאלח: לא חשוב תשלום. העיקר תן לי את זה, הכל. עכשיו. פה, ביד.
חזקיהו: כמה ילדים יש לך?
סאלח: שש.
חזקיהו: כאן כתוב שבע.
סאלח: שבע? טוב, שיהיה שבע.
חזקיהו: זה לא משנה. גם ככה המענק ניתן עד הילד הרביעי.
סאלח: רגע, חושבים.

1955 – בן־גוריון יורד לנגב
בגלל כינויו של דוד בן־גוריון "הזקן", הוא נדרש - כצעד סמלי - על ידי משה בר סימן טוב להקפיד על ריחוק חברתי, אבל הכי רחוק שרק אפשר. ראש הממשלה הראשון לא הסתפק בחדר במלון "דן פנורמה", ויחד עם רעייתו פולה הרחיק עד לצריף מבודד בנגב. כוונתו לא הייתה להתיישב שם כדי "להפריח את השממה", אלא דווקא כדי "לשטח את העקומה".

1960 - לכידת אייכמן
הפחד הגדול כשהפושע הנורא אדולף אייכמן נלכד היה שאולי הוא נשא של הנגיף ושנוסף לפשעים שלו הוא עוד עלול להדביק את סוכני המוסד. ולכן מיד כשהכניסו אותו למכונית המילוט, הלבישו אותו במסיכה, כפפות וציוד מיגון. אייכמן טען בתוקף שהוא דווקא החלים ומוכן לתרום פלזמה לחולים. זו הייתה כמובן תרמית.

שער מעריב מיום לכידת אייכמן. ארכיון מעריבשער מעריב מיום לכידת אייכמן. ארכיון מעריב

1979 – גלי עטרי זוכה באירוויזיון עם השיר "הללויה"
מילות השיר מבקשות במילה אחת בודדה - שיהיו יותר מכונות הנשמה. הנה המילים המרגשות:  
"הללויה למכשיר
הללויה רק שיהיה כשיר
הללויה על מה שהיה
ומה שעוד לא היה
קורו־הו־נה"

1979 - חתימת הסכם השלום עם מצרים
הסכם השלום נחתם בין מנחם בגין לאנואר סאדאת על מדשאות הבית הלבן, בסיוע הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר. ההסכם נחשב היסטורי, משום שלראשונה מדינה ערבית העבירה לישראל מטושים וריאגנטים תמורת שטח. זכורה לכולם הקריאה של גאולה כהן: תנו להם את השטח הארור הזה, רק שיעבירו לנו מסיכות כבר!!! צחי הנגבי עלה על הגגות של סבסטיה עם כפפות ומטוש והכריז: העיקר הבריאות!

בגין, קרטר וסאדאת בחתימה על הסכם השלום עם מצרים. צילום: טל שבתאי, לעבגין, קרטר וסאדאת בחתימה על הסכם השלום עם מצרים. צילום: טל שבתאי, לע

1995 - רצח רבין
יצחק רבין היה בן 73 ומעשן כבד, ולכן נכלל בקבוצת הסיכון. יגאל עמיר ניצל הזדמנות והצליח להתקרב למרחק של פחות משני מטרים, התעטש לעברו שלושה עיטושים. לרוע המזל רסיס טיפתי הצליח להגיע אל ראש הממשלה. בהתחלה מישהו צעק "לבריאות, לבריאות", אך לאחר מכן התברר שעמיר היה חולה מאומת שהפר בידוד. עד היום ישנה סערה סביב מקור ההדבקה, כשנטען שהוא נפגש עם רבנים ואנשי ימין קיצוניים שהפרו את ההנחיות.

2010 – משפט רומן זדורוב
זדורוב הודה בכל מה שיוחס לו, עוד לפני שמשהו יוחס לו בכלל. מדובב נכנס לתא מאסרו והוציא ממנו את ההודאה המפלילה הבאה: "כן, כן, אני אכלת מרק עטלפים. הייתי שוק אוכל ווהאן אתמול והיה דלישס. אני חולה אפס והדבקת כל עולם. מה מתכון זה מרק?".