בעוד ענייני הסיפוח מתייגעים והולכים, החזית המשפטית צוברת עוצמה בהנהגת בני גנץ, אבי ניסנקורן ונשיאת העליון אסתר חיות. גנץ, במאמץ להחליף את תוארו כראש ממשלה חילופי בראש ממשלה לעומתי, ערך ביקור הזדהות בלשכת שר המשפטים ("אצלי לא יהיו חוק הסדרה ופסקת התגברות", אמר אבי ניסנקורן לדנה ויס). זו עדיין לא סיבה למסיבה וגם אין צורך להתלהב יתר על המידה מהכרעת שמונה שופטים כנגד אחד (נעם סולברג, מתנחל חובש כיפה) שפסלו את חוק ההסדרה.

לכאורה ההכרעה הזו דנה להריסה של אלפי בתים בהתנחלויות ומחייבת השבת קרקעות גזולות לבעליהן החוקיים, אך למעשה גם לימניים אין צורך לעלות על בריקדות. שום 9D לא בדרך. עדיין מה שהיה הוא שיהיה. נכון להיום. הבעיה ההיסטורית של הימין היא שאחרי מחר יש מחרתיים, ואחר כך חודש או חודשיים ואפילו שנה או שנתיים. עברנו את הריסת גוש קטיף, עמונה ומגרון ובתים נוספים בהתנחלויות ותיקות - רק השבוע הרס המינהל מבנים לא חוקיים באיזה מאחז "היסטורי" - כך שיש תקדימים ויש דין ויש (עדיין) דיינים בירושלים.

מצד שני, רק לצורכי המחשת העוול לפלסטינים והצורך הנואש בהסדרה עבור המתנחלים: משנות ה־70 של המאה הקודמת ועד אמצע שנות ה־2000 הוקצו למתנחלים כ־450 אלף דונמים של אדמות מדינה בשטחי C. פסילת חוק ההסדרה היא בהחלט נפנוף רבתי בדגל השחור של גזל, מה שאומר שההתקפות על מערכות החוק לא תיפסקנה. נתניהו ממנף כל הזדמנות לריסוק המערכת כדי להימלט מאימת הדין שלו, ויש לו שותפים מן המוכן: לרבני השטחים וחיים דרוקמן בראשם לא משנים שחיתות או משחקי הכס האופוזיציוניים של בנט ושות', והם יעמידו את ימינה לשירות נתניהו. אלה הם הנערים השליחים שחברו לביביסטים בהתקפות על בג"ץ בידיעה ברורה שהחוק ייפסל.

בג"ץ לדורותיו הוא חלק מתהליכי ההסכמה או אי־ההסכמה לתחזוקת ההתנחלויות, אבל הוא ממש לא הגוף המכריע. ככה? הם הולכים על פסקת ההתגברות שגם היא תסתיים בפח האשפה. ולא בגלל החזית של גנץ־ניסנקורן־חיות, ולא כי בעליון יושבת חבורה של שריפים קשוחים ששלפו והרגו את חוק ההסדרה. למעשה, לא הייתה לשופטי בג"ץ ברירה אלא לפסול את ההסדרה, כמו שיפסלו את ההתגברות.

נשיאת ביהמנשיאת ביהמ

מאז ומתמיד חרד העליון למעמדו שלו ולדמותה של מדינת ישראל. אילו חוק ההסדרה לא היה נפסל, בג"ץ היה אחראי ישירות להסגרתה של מדינת ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג, תוך חיסול מעמד בג"ץ, שהיה תריס בפני כל תביעה בינלאומית. בתגובה על ההחלטה לפסול את החוק אמר גורם בסביבת רה"מ כי "החלת הריבונות כבר תפתור את רוב בעיית ההסדרה". כמו כל הצהרות ראש הממשלה וגורמיו, גם זו הצהרת פח שנידונה להיגרס לפח.

זוכרים את חגיגות החלת הריבונות בינואר לפני כחצי שנה? "זה יום שמזכיר את ה־14 במאי 1948, כשהנשיא טרומן היה המנהיג הראשון להכיר במדינת ישראל...", השתפך נתניהו בבית הלבן ב"טקס" השקת הסיפוח. "אנחנו חוזרים ללבה של הארץ שלנו, שבה אבותינו התפללו ומלכינו שלטו... איפה שיעקב חלם את חלומו, שבה היה ארון הברית". על פי דיווח ב"ישראל היום" (אז), "ראשי המועצות ביש"ע הגיעו לעיר כאיש אחד, התפרסו בבתי המלון ליד הבית הלבן, בנקודות התקשורת, במקומות המפגש הנחשבים ולא עזבו את ראש הממשלה נתניהו לרגע...". בכיר בממשל טראמפ אמר לכתב אריאל כהנא לפני מסיבת העיתונאים כי "טראמפ נותן לנתניהו היום אור ירוק לסיפוח. מאותו רגע הכל יהיה בידי נתניהו, כשהממשל אף יצפה ממנו לספח באופן מיידי". בבתי הכנסת בהתנחלויות צחצחו את השופרות.

פאסט פורוורד חצי שנה אחר כך, לפני שבועיים, ב־6 ביוני 2020: בפגישה שהתקיימה בין נתניהו ויריב לוין לראשי מועצת יש"ע נאמר כי "אם תובא בפני הממשלה או הכנסת הצעה לסיפוח שטחים בגדה המערבית, זה יהיה במנותק מתוכנית טראמפ על שלל סעיפיה".

הרמז שלא נלמד

בחזרה לאותה ישיבת בג"ץ שהעיפה את חוק ההסדרה: הנשיאה חיות החליטה שהפעם לא תיפול במלכודת הטריקים המשפטיים ולא תהפוך את בג"ץ לחותמת גומי. ב־2015 דנו הנשיאה הקודמת מרים נאור והשופטת חיות בעתירה של פלסטינים שטענו כי מבנים במצפה כרמים נבנו על אדמותיהם הפרטיות. מתנחלי מצפה כרמים מצדם טענו שאין הוכחות לבעלותם וניהלו תביעה משלהם בבית המשפט המחוזי.

קרקעות הפלסטינים במצפה כרמים מתגלגלות בבתי המשפט מאז הוקמה ההתנחלות ב־1999, ומתנחלי המצפה ביקשו מבג"ץ לדחות את עתירת הפלסטינים עד שהמחוזי שדן בתביעותיהם יסיים את העניין. בג"ץ לא דחה אז את העתירה נגד המתנחלים (טעות כמובן) אבל דרש מהמחוזי שינמק את דעתו ופסיקתו. מין תרגיל מילוט בסגנון "ידנו לא הייתה במעל הזה". המחוזי פסק אז להשאיר את המצב כמות שהוא והטיל את האחריות על משרד הביטחון והמינהל האזרחי. חיות למדה את הלקח.

בצלאל סמוטריץ' בעת ההצבעה על חוק ההסדרה. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90בצלאל סמוטריץ' בעת ההצבעה על חוק ההסדרה. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

חוק ההסדרה עבר בכנסת כבר בפברואר 2017 והוקפא על ידי בג"ץ בתקווה שבצלאל סמוטריץ' את יריב לוין יבינו את הרמז. הם לא. ב־2018 הוגשו עתירות נוספות. עכשיו, ביוני 2020, הובילה חיות את ההחלטה להרוג את החוק ולא נסוגה לערכאה או לעוד סוג של דחייה ו/או הקפאה.
ועדיין, לכאורה, גם ללא חוק הסדרה, מפעל ההתיישבות פורח על כל גבעה נישאה ותחת כל עץ רענן. ובמקביל, חרב דמוקלס המתהפכת של גזל קרקעות פרטיות ודיני החוק הישראלי והבינלאומי תלויה מעל כל המעורבים בענייני קרקעות מעבר לקו הירוק, עם סיפוח ובלי סיפוח. יש סיכוי שה"סיפוח" יגיע לבית הדין הבינלאומי בהאג. השאלה המרתקת היא כיצד יגיב בג"ץ לעתירות שיטענו שהסיפוח במתכונת המוצעת (שאיש אינו יודע מהי) מנוגד לחוק הישראלי.

בעיקרון, מאחר שהדיווחים גדושים במונחים משפטיים מלומדים, צריך לרדת לקרקע: אנשים נלהבים עלו לגבעה כלשהי אמרו: זה שלנו, כי אלוהים אמר לנו, והתיישבו שם "בתום לב". אפילו בג"ץ של חיות העניק להם את הנחת תום הלב. הוא רק הוסיף: אז מה? ושלא תהיה כאן שמץ של טעות: פסיקת העליון אומנם עוסקת באנשים שיושבים על אדמה לא להם, אבל היא מכוונת אצבע מאשימה לכל ממשלות ישראל, כך שמעולם לא היה הביטוי "כולנו אשמים" תקף כמו בסיטואציה הזו.