התפרצות מגיפת הקורונה, בגל הראשון שלה באזורנו, הביאה עמה תקופה של רגיעה ביטחונית כמעט חסרת תקדים. אלא שככל שהזמן עבר ומגיפת הקורונה דעכה לכאורה, עד להתפרצות המחודשת בימים אלה, חזרו איתם גם האתגרים הביטחוניים. איראן נחושה להוכיח שלא ויתרה על שאיפתה להתבסס באזור, וממשיכה במשלוחי הנשק ובתמיכה בפרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה. במקביל, היא מתקדמת גם בפרויקט הגרעין.
לבנון נמצאת במצב של פשיטת רגל. עוד לפני הקורונה המדינה הייתה במצב של חדלון פירעון. עכשיו המצב גרוע הרבה יותר ובישראל סבורים כי המצב גורם ללחץ גם בהנהגת חיזבאללה, שסופגת ביקורת ציבורית נוקבת על סדרי העדיפויות שלה. במערכת הביטחון מבינים היטב כי שסתומי הלחץ בלבנון עלולים להיות מופנים גם כלפינו.
גם מול הרשות הפלסטינית רף המתיחות בתקופה האחרונה עלה מאוד, על רקע סוגיית הסיפוח. התיאום הביטחוני והאזרחי הופסק לחלוטין. עד עכשיו בשטח לא מורגשת הסלמה, אבל במערכת הביטחון נערכים גם לאפשרויות כאלה. ברקע הדברים, הגל השני הכה גם ברשות, במיוחד בחברון, וגם לזה עלולות להיות השלכות.
מכל מקום, האירועים האחרונים - ירי הטילים מעזה והפיצוץ במתקן הגרעיני בנתנז המיוחס לישראל - מאותתים כבר עכשיו שלצד ההתמודדות של ישראל עם ההתפרצות המחודשת של הקורונה, הפעם עלולה ללוות אותה גם מתיחות ביטחונית משמעותית. במקביל, שוב נשמעים הקולות הקוראים להעביר את האחריות הכוללת לטיפול במשבר למערכת הביטחון וצה"ל. אלא שבינתיים בוזבז זמן יקר, ועכשיו, גם אם ההחלטה תתקבל, ההיערכות צריכה להתבצע בנוהל חירום.