בשקט יחסי, כמעט בחשאי, בחסות טרור הרעש האינסופי של טורבוביבי, התגנב ליורה הרותחת של ישראל־פלסטין המרכיב שעשוי לשנות את תמונת הסכסוך. דרמטית. לפני שבוע קיימו ג'יבריל רג'וב, בעבר ראש הביטחון המסכל וכיום יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, וסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס סאלח אל־עארורי שיחת וידיאו ששודרה למסיבת עיתונאים ברמאללה. הכוונה, כך הכריזו, היא לבסס שיתוף פעולה בין חמאס לרשות לקראת הסיפוח.

"היום אנחנו יוצאים בקול אחד ותחת דגל אחד, חמאס הם השותפים שלנו", הכריז רג'וב, "כל הפלגים פותחים דף חדש...". אל־עארורי אמר כי "הפלגים מחויבים למנוע את הסיפוח ולהתקדם במתווה שמאחד את העם הפלסטיני", וזוהי "הזדמנות לשלב חדש וגיבוש אסטרטגיה שתשרת את העם הפלסטיני בעיתוי מסוכן ורגיש עבורו".

זו לא הפעם הראשונה שנעשה ניסיון איחוד בין חמאס והרשות מאז הושלכו פקידי הרשות מגגות עזה וחמאס השתלט על הרצועה ב־2007. ב־2011 נחתם הסכם פיוס בקהיר, חמישה חודשים אחר כך הוחזר גלעד שליט. מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, שניהל את מבצע החטיפה והחילופים, דגל בשלב שני שהוא הודנה בין ישראל לחמאס. בנובמבר 2012 חוסל ג'עברי כחלק ממדיניות פרובוקציות למניעת הסדר. חמאס הגיב בירי מאסיבי וישראל הגיבה במבצע עמוד ענן. אם יורים, לא מדברים על הודנה. ב־2014 היה הסכם פיוס פנים־פלסטיני נוסף, והוקמה ממשלת מעבר משותפת שהלכה על הודנה ובמקביל ניהלה טרור כדי ללחוץ על ישראל. חטיפת שלושת הנערים ומבצע צוק איתן חיסלו את האפשרות (אם יורים וגו').

פלסטינים מפגינים. צילום: רויטרס
פלסטינים מפגינים. צילום: רויטרס

בעיקרון: ממשלות השמאל - רבין, פרס, ברק ואולמרט - ניהלו את הסכסוך כאשר אש"ף והרשות הם הפרטנרים הראשונים כסיכוי היחיד להסדר מדיני, והרצועה היא חלק מן ההסדר. ממשלות שמיר, שרון ונתניהו הימרו על הפרד ומשול בין הרצועה ואש"ף, כאשר המטרה היא שיסוי חמאס באש"ף ובהצלחה לשניהם. שמיר כראש ממשלת האחדות, בסיוע ראש השב"כ יוסף הרמלין ומשנהו יעקב פרי, הורה להקים את חמאס כארגון לעומתי שיחליש ו/או יחסל את אש"ף. בשנות ה־80 אש"ף היה איום ברמה של איראן כיום, וערפאת היה היטלר (יחסי הכוחות אז כמו היום דוד מול גוליית, אנחנו הגוליית). במקביל צבר אש"ף לגיטימציה בינלאומית, מה שהגביר את הצורך לחסלו. שר הביטחון יצחק רבין (של שנות ה־80, לפני שהתפכח) העמיד לרשות מבצע הקמת חמאס את המינהל האזרחי ואת מתאם הפעולות בשטחים, שמואל גורן, שלטש עין לראשות המוסד ולריצוי שמיר ראש הממשלה דאז.

חמאס האסלאמיסטי והמקושר לאחים המוסלמים ראה את המדינה הפלסטינית הדמוקרטית של ערפאת ואבו מאזן כמפגע מוסרי ודתי, והרעיון הגאוני של היאהוד היה לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות. עד כדי כך הצליחה הקמת חמאס שב־2007 הוא השתלט על הרצועה, חיסל את ההתנגדות של פת"ח והחל מנהל נגד ישראל והרשות קרבות אבודים מראש שחיזקו את יוקרתו בציבור הפלסטיני בכלל לקראת בחירות.
במקביל המשיכה ממשלת נתניהו לנהל משטר כיבוש בגדה ומצור ברצועה, עד שהעכבר החמאסי שאג בצוק איתן ב־2014. חרף ההרג וההרס שצה"ל זרע ברצועה, הירי הנגדי של חמאס על יישובים בישראל הביא את שני הצדדים, כיום, לסוג של קיפאון עקב מאזן אימה צבאי וחרדת אסקלציה של נתניהו. פה רקטה, שם תקיפה אווירית, שום דבר שמחייב פעולה אמיתית, צבאית או מדינית.

ועדיין חמאס מחפש הודנה וחילופי שבויים, ועדיין נתניהו חושש מה יגידו בבתי הכנסת בהתנחלויות ותקוע עם השבויים וגופות חיילים. הוא מתקטנן על מספר משוחררי חמאס אבל מתיר לקטאר להנשים את חמאס, שח"ו לא יעמוד חזיתית מול אבו מאזן כמנהיג משותף של הרצועה והגדה.

המסר של אל־עארורי

בהתכנסות שליוותה את מסיבת העיתונאים של רג'וב ואל־עארורי השתתף גם איימן עודה. הילה קורח (ערוץ 13) הייתה מלאת תימהון על גבול הזעזוע ולא הרפתה: שומו שמיים! האם איימן עודה תומך בחמאס, כלומר תומך בפגיעה בחיילים יהודים?! עודה ניסה לשייף תשובה שתחליק בגרון הניחר של הפטריוט הישראלי הטיפוסי, אבל חבל"ז. מדובר בנהמת קרביים אברי גלעדית בלתי נשלטת. לך תסביר למגישה בלתי נגישה למורכבות הסכסוך את תרומתה הבלעדית של ישראל להנצחת הסכסוך, ואת פוטנציאל התרומה של שת"פ רצועה־גדה לקידום פתרון. כולל המרכיב הכוחני של שיתוף הפעולה (נתניהו ושות' כידוע מבינים רק כוח).

גב' קורח התעקשה לקבל תשובה על שאלה שאין לה קשר למהלך האחדות אבל יש לה קשר עם המהלכים לטרפודו. האם אל־עארורי הוא שונא ישראל? ודאי. האם הוא תומך בהרג חיילים ישראלים? ודאי. האם הוא מבצע כיום פעילות שמשמעותה היא פצצה מתקתקת? אין למודיעין הישראלי הוכחה (אילו היה בדל עכבר ראייתי, כבר היו עושים ממנו פיל). ברור שהמשך המצב הקיים (מצור ברצועה וכיבוש בגדה) מחייב כל פלסטיני ממוצע שמתנגד לכיבוש ולמצור לתמוך ב"תשתית מתקתקת", שהיא כיום סיבה מספקת לחיסול, ואל־עארורי הוא מטרת חיסול ותיקה. חלק ממדיניות החיסולים שנועדו לחסל פלסטינים שמהווים סכנה קיומית כמו מרואן ברגותי.

הפגנה ברצועת עזה נגד הסיפוח. צילום: עבד ראחים חטיב, פלאש 90
הפגנה ברצועת עזה נגד הסיפוח. צילום: עבד ראחים חטיב, פלאש 90

אני לא בטוח שאל־עארורי ישרוד את החודשים הקרובים לטובת בלגן שישכיח את מחדלי הקורונה ומחאת הרעבים. אני מניח שקורח סבורה שהיא מייצגת את פחדי היהודים, את חוסר האמון שלהם בחמאס ואת נקמת הדם של נפגעי הטרור. אלא שהדרך להיחלץ ממעגל הדם היא לשים בצד פחדים ונקמות ולא להיסחף בקמפיין ליבוי אותם פחדים ונקמות.

רק אם הגב' קורח תתעקש לא להבין שכאשר הולכים למו"מ מניחים בצד את מטעני העבר, אולי תבין שמה שהיה באותה "מסיבת עיתונאים", היה ניסיון פלסטיני להגיע למו"מ עם ישראל עם כוכבית: כוכבי וצה"ל ינצחו בסיבוב הבא, אבל עקב הסיפוח הפלסטינים יגיעו אליו מאוחדים. המסר של אל־עארורי היה "הסיפוח לא ישאיר שום סיכוי עבור הפלגים להתקדם במתווה המדיני המינימלי של הקמת מדינה בגבולות 67' בגדה המערבית וברצועת עזה".

זהו משפט מפתח, שאמור להתמודד עם המוסכמה הישראלית שאומרת החמאסניקים לא רוצים הסדר רק להחריב את ישראל. "גבולות 67'" של אל־עארורי וחמאס הם סוג של הזמנה למו"מ. לשאלה האם חמאס והרשות ינהלו מלחמה אלימה נגד כל מתווה שהוא פחות מ־67', אין לאיש תשובה. חמאס נלחם כיום על חיי אזרחיו במובן של מים, חשמל ואופק ליציאה ממעגל העוני והתחלואים שנובעים ממנו. ורק ממשלת ישראל תקבע אם המצב הזה יהפוך ממאבק למען אזרחיהם למלחמת עצמאות למען אללה.