למה החלטתי להגיב כאן לערימת המלל ששפך כאן נגדי בשבוע שעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, הפרופ' עודד מודריק? גם משום שניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון הם סוגיה חשובה שראוי לברר אותה; גם משום שכל עוד הנשיאה אסתר חיות שותקת, ומשתמשת באנשים דוגמת מודריק כדי להעביר את מסריה, צריך להתמודד איתו כאילו הייתה זו היא. וגם, ואולי בעיקר, משום שעל שקרים, הבלים ושרלטנות אסור לעבור לסדר היום. מודריק מסתובב כבר שנים ומטאטא עבור חיות כל לכלוך שעלול לדבוק בה. כך נהג בפרשיות קודמות. כך עכשיו.

יש לו הנחת מוצא, לשופט מודריק. הוא מכיר את השופטים. הם אנשים ישרים. לא יכול להיות שמשהו אצלם לא בסדר. "עם קצת מקצת של שופטי בית המשפט העליון יש לי יחסי ידידות קרובה. קשה עד בלתי אפשרי לי לקבל טענה שנטענת כלפיהם לסטייה מדרך הישר". קחו את המשפט הזה, שימו אותו בפה של ח"כ מיקי זוהר כשהוא מדבר על נתניהו, ולא תמצאו הבדל. 

מודריק בחר להתעלם משורה של חשיפות שקשורות לשופטי בית המשפט העליון, שדנו בעניינם של מי שהם בעצמם הודיעו שהם מנועים מלדון בעניינם; מהאופן שבו קידמה הנשיאה את עוזרה הקרוב, בניגוד מוחלט לכללים שהיא עצמה מנופפת בהם, ומעוד סיפורים. משכך, אתמקד גם אני רק בטענות שטען נגד ה"ניסיון הנואל לפגוע בתדמיתם וביושרם" של חבריו. 

נתחיל. חשפנו כאן כיצד אף שהשופטת חיות מנועה מלדון בעניינן של שורה ארוכה של חברות ביטוח - חברות שבעלה מייצג כבר שנים רבות, והן מפרנסות את משפחת חיות - היא בחרה בכל זאת לשבת בסדרה של תיקים כאלה. 

הבאנו גם דוגמה לתיק אחד בולט, שבו היא ישבה בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בדיון עקרוני, כשמצד אחד של המתרס היה הביטוח הלאומי ומהצד השני חברות הביטוח אררט ואבנר. אררט כבר לא הייתה קיימת כחברה עצמאית בעת ההיא, שכן כמה שנים קודם לכן היא מוזגה לתוך חברת כלל, שאותה מייצג עו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה. את חברת אבנר, שגם עניינה נדון בתיק הזה, כאמור, בפני השופטת חיות, ייצג בעלה ממש באותם ימים. במילים פשוטות, חברת הביטוח פרנסה את בעלה של הגברת חיות, והשופטת חיות לא חשבה שזה צריך למנוע ממנה לשבת ולדון בעניינה של החברה הזו. 

אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


כדי להשלים את הסיפור, דווחנו כאן שבסופו של ההליך הזה פסקו שישה שופטים לטובת הביטוח הלאומי, ורק חיות פסקה לטובתן של אררט ואבנר. נו, ואתם חושבים שלמודריק הייתה מילת ביקורת על זה? מודריק הסביר שמדובר בתיקים ישנים (זה נכון, אפילו כתבתי את זה בעצמי), ומצא ש"שלושה מהם מחוזיים, שנפתחו לפני שעו"ד חיות החל לייצג את חברות הביטוח הרלוונטיות. אחד מהם הסתיים לפני תחילת הייצוג, ובשניים האחרים שינויי המציאות התחוללו בשעה שהדיון היה בעיצומו". 

עכשיו, תראו, יכולתי להלעיג את ההסבר הזה של מודריק. יכולתי להסביר שזה תירוץ ברמה של כיתה א'. שבכלל לא חשוב מתי נפתחו אותם שני תיקים של אותן חברות ביטוח, כי מה שחשוב זה שכאשר השופטת חיות ישבה ודנה בהם, בעלה ייצג אותן. אבל אני אפילו לא נדרש לזה. אתם יודעים למה? כי סיפור התיקים האלה, שמודריק מנופף בהם כדי לטעון שלא דייקתי בדבר מה, כלל לא בא זכרם בכתבה שלי. לא כתבתי עליהם מילה. אגדה מצוצה מהאצבע. 

אז מאיפה המציא אותם מודריק? יש לי הערכה. מודריק, מסתבר, ביקש וקיבל מחברותיו בבית המשפט העליון - השופטות אסתר חיות וענת ברון - את התכתובות שלי עם דוברות הרשות השופטת. בחודשים האחרונים שלחתי לבית המשפט לא מעט שאלות לתגובה, וקיבלתי לא מעט תשובות בחזרה. על חלק מהנושאים שעליהם שאלתי כתבתי לבסוף. על חלק, לא. למה לא? לפעמים משום שקיבלתי תשובות משביעות רצון. לפעמים משום שהתשובות שקבלתי הביאו אותי לכדי ספק, וכשאני בספק לגבי משהו, אני לא כותב עליו. כך עובדת עיתונות. 

מודריק, כך נראה, התקשה להתווכח עם מה שפרסמתי, ובחר להתווכח עם מה שכלל לא פרסמתי, ולהציג בפני הקוראים מצג שווא, כאילו מדובר בדברים שראו אור ונמצאו לא נכונים. ועל כן אני מדגיש כאן שוב: כל מקרי ניגוד העניינים של השופטת חיות, שטופלו בטור הזה, מדויקים עד האחרון שבהם.

"מייצג את החברה. בקושי" 

הייתה לו, לשופט מודריק, עוד סנגוריה על ניגוד העניינים של חיות. בחלק מהמקרים, הוא טען, היא ישבה בתיקים של חברות שבעלה מייצג רק ב"עניינים דיוניים וטכניים, שאינם משקפים פסיקה עקרונית כלשהי". זה נכון, לצד העניינים העקרוניים יש גם תיקים כאלה. אז מה? איפה בדיוק כתוב שבהליכים טכניים - אגב, הליכים טכניים קובעים לא פעם את גורלו של התיק - זה בסדר? 

השופטת ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)השופטת ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)

ויש לו עוד טענה: "בהחלט ייתכן שהמניעות הובאה לידיעת הצדדים, אך לא ניתן לברר זאת עתה". ראשית, מה זאת אומרת "בהחלט ייתכן"? אתה יודע משהו בעניין? הרי אפילו חיות לא טענה שהיא הודיעה לצדדים. אבל יתרה מכך, נגיד שהיא הודיעה, אז מה? האם במקרה כזה אפשר יהיה לסבול את המחשבה שהשופטת דנה בתיק של חברה שמהכסף שלה מתפרנסת משפחת חיות? מאיפה, לעזאזל, מגיע עולם הערכים העקום הזה? באיזה עולם אנחנו צריכים לתת הנחות סוף עונה כאלה לשופטים? באיזה עולם היינו מתייחסים בסלחנות כזו לפוליטיקאי שהיה מטפל כך בעניינים הקשורים לעסק שמפרנס את אשתו?

רגע, זה לא נגמר. תראו איזה תירוץ היה למודריק, כשהוא נאלץ להתמודד עם המקרה הספציפי היחיד שפירטתי בהרחבה, סביב אותו דיון עקרוני שבו פסקה חיות בדעת מיעוט לטובתה של חברת הביטוח שבעלה מייצג. השבוע, כשראיינתי את מודריק בטלוויזיה, הוא הודה שהוא לא באמת בדק את הנושא בעצמו. מישהו אמר לו מה להגיד. "הוסבר לי, וכאן אני מודה שזה הסבר שאני קיבלתי, שחברת ביטוח אחת לא מיוצגת על ידי הבעל שלה, שהייתה הנתבעת הראשית, היה שם מבטח משני שכן מיוצג על ידי הבעל שלה". נו, שאלתי, ונגיד שזה היה נכון (זה לא). נניח שהחברה המשנית הזו אחראית רק ל־20% מהתיק. נראה לך שהשופטת חיות יכולה לדון בו?

התשובה שקבלתי הייתה פנטסטית. "היא ישבה בתיקים שבהם הבעל שלה מייצג את החברה, בקושי". תגידו, אתם ראיתם פעם עורך דין שמייצג חברה "בקושי"? האם חברת הביטוח כלל או חברת הביטוח אבנר שילמו לבעלה של הנשיאה את שכרו "בקושי"? מאיפה מגיע הקשקוש הזה? 

חכו, לא סיימנו. כי הכי נלעגת הייתה הטענה של מודריק, שלפיה העובדה שבמשך שנות שיפוט רבות נמצאו מקרים לא רבים שבהם חרגה, עומדת לזכותה של חיות ושצריך להסתכל על התיקים שבהם מנעה את עצמה מכניסה לניגוד עניינים, ולא במקרים שלא מנעה את עצמה. או במילותיו שלו: "המקרים הספורים שהוצגו לעיל הם, אם בכלל, היוצא מן הכלל המעיד על הכלל". ולמה זה טיעון נפלא? כי הוא יכול לשרת כל שודד בנקים (לא, אני לא משווה, רק מדגים), שיטען שאת רוב הבנקים שהוא עבר לידם במהלך חייו, הוא לא שדד. למה להיתפס דווקא לארבעה־חמישה הבנקים החריגים? 

וכפי שהבהרנו בעבר, כל הדיון הזה על כל תיק ותיק מיותר. בתחום שבו כל פסיקה משפיעה על כל השוק, אסתר חיות - שבעלה מתפרנס עשרות שנים מייצוג של שורת חברות ביטוח - לא הייתה צריכה לשבת בשום דיון של שום חברה. שופטת שבעלה מנהל רשת מסעדות לא יכולה לדון בעתירה שעניינה תנאי פתיחת מסעדות בקורונה. שופטת שבעלה מנהל קרן השקעות לא יכולה לדון בעתירה שקשורה למיסוי שוק ההון. כל כך פשוט, שכמעט מביך להסביר את זה. 

 שופט עומד למבחן 

הלאה. 
השופטת אסתר חיות והשופטת ענת ברון הן חברות טובות מאוד. אין ויכוח על כך. טענתי כאן שבהינתן החברות הזו, לא סביר היה שחיות תדון - לעתים לבדה - בערעורים שהוגשו על ההחלטות של חברתה הטובה, כשהאחרונה הייתה עדיין במחוזי. האם הייתם רוצים שבערעור על פסק דין שניתן נגדכם תדון החברה הטובה של השופטת שחיברה את אותו פסק דין? 

ובכלל, כתבתי, כשפסק דינו של שופט מתהפך בערכאה שמעליו, זו פגיעה ביוקרתו. לפיכך, כשחיות צריכה להחליט אם להפוך את ההחלטה של ברון, ובאיזה אופן להתנסח בעניינה, היא נמצאת במצב של ניגוד עניינים. אהרן ברק, הצגתי כדוגמה, נהג שלא לדון בעתירות לבג"ץ נגד החלטות בית הדין לעבודה, שאשתו שימשה כסגנית נשיא בו. לא רק בערעורים על החלטות של אשתו, שם בוודאי היה מונע את עצמו, אלא גם בערעורים על החלטות של שופטים שהיא שימשה כסגנית נשיא שלהם.

אהרן ברק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אהרן ברק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


שטויות, ענתה לי חיות. פסקי דין ניתנים לגופו של העניין הנדון, ולא לגופו של השופט הכותב אותם. בערעור, לא השופט עומד למבחן, אלא פסק הדין שהוא כתב. מודריק החרה החזיק אחרי הנשיאה. פסיקה של ערכאת הערעור, כתב, "לא מוסיפה ולא גורעת מיוקרתו המקצועית" של השופט שפסק הדין שלו עומד למבחן. 

האמת, נראה לי מצחיק להסביר כמה הטיעון הזה מגוחך. מישהו באמת מאמין שלשופט לא מפריע אם הופכים את פסק הדין שלו בערעור? ומה קורה כשערכאת הערעור מחליטה לחבוט בשופט שחיבר את פסק הדין, ולמתוח עליו ביקורת אישית קשה? גם אז אפשר יהיה לטעון שאין משמעות לשאלה אם שופט הערעור הוא חבר של השופט הנמוך יותר, או לא? 

השבוע, בראיון הטלוויזיוני עם מודריק, הוכחתי לו עד כמה הטיעונים שלו לא רציניים. אתה עצמך ההוכחה, אמרתי לו. ומעשה שהיה, כך היה. מודריק היה בעבר מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה. רצה הגורל, ובאותם ימים בדיוק, דן בית המשפט העליון בערעור שהוגש נגד פסק דינו של מודריק, אחרי שזה גזר על הנאשם - גורם בשוק ההון - שש שנות מאסר וקנס של 3.5 מיליון שקלים. בראש הרכב הערעור ישב הנשיא אהרן ברק. את פסק הדין ניסח השופט אליהו מצא. מצא נכנס במודריק. 



אחרי שהחליט להפחית בעונשו של הנאשם, על רקע התנהלותו של מודריק במשפט, הייתה למצא ביקורת קשה על השופט המחוזי. מצא נזף בו על פסק הדין הארוך מדי שכתב, על השנים הארוכות שבהן משך את ההליך, על הניהול הלא יעיל של המשפט, ועל הניצול הלא נכון של הזמן. חזרתי השבוע אל מה שכתבו הפרשנים המשפטיים על האירוע הזה. כולם הבינו שיוקרתו המקצועית של מודריק חטפה סנוקרת. שבניגוד למה שהוא וחיות ניסו למכור בענייננו, כשערכאת הערעור מכסחת אותך - זה כואב. וכשהשופטים דנים בערעור, הם עוסקים לא רק בעובדות התיק אלא גם בשופט שכתב את פסק הדין. 

"סיכוייו של השופט עודד מודריק לזכות בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ספגו בסוף השבוע מכה, שלא נעלמה מעיני חברי ועדת בך (ועדת המינויים - ק"ל)", כתב הפרשן המשפטי של "דה מרקר", משה גורלי, מי ששימש בעבר דובר בתי המשפט. "...הביקורת נוגעת לאחת מדרישות הבסיס של תפקיד היועץ: יעילות, תמצות ומהירות החלטה". 

אני לא יודע למה לא מונה מודריק ליועמ"ש, בסופו של דבר, ואם זה קשור. מה שאני יודע זה שהסנגוריה המלומדת שלו, שהסבירה שאין בעיה שחיות תדון בערעורים על פסיקותיה של חברתה הטובה, משום ששופטי הערעור לא עוסקים בשופט שכתב את פסק הדין, אלא רק בפסק הדין עצמו, הוכחה במקרה שלו כמביכה. 

אה, ועוד משהו קטן. השבוע, כשראיינתי את מודריק בטלוויזיה, הוא ניסה להתגונן ולהסביר למה כתבו עליו השופטים מה שכתבו, ולמה הקלו בעונשו של מי שהוא החמיר בעונשו. שימו לב: "בית המשפט", אמר פרופ' מודריק, "הקל בעונש כי לא נוח היה לו לבדוק את כל הסוגיות הללו, ועשה איזה דיל עם הנאשם". הבנתם? אהרן ברק, דליה דורנר ואליהו מצא לא רצו לבדוק את הסוגיות שעלו בערעור, "כי לא היה להם נוח", אז הם "עשו איזה דיל עם הנאשם". יש דרך טובה יותר לזלזל בבית המשפט העליון? ועליי כותב השופט מודריק, שהביקורת שלי "עשויה לשמוט את הקרקע מתחת לפני אמון הציבור בשופטים"? 

טובות השתיים 

הגענו לסוגיה האחרונה. כתבתי כאן שבשנה הראשונה של השופטת בדימוס הילה גרסטל כמגשרת, העבירה השופטת אסתר חיות בסך הכל שלושה תיקים לגישור - הליך שיכול להיות שווה הרבה כסף למגשר. בכל שלושת המקרים הללו היא הפנתה את הצדדים לגישור אצל גרסטל. ציינתי כי מדובר במהלך בעייתי. הזכרתי כי גרסטל היא "חברה טובה" של חיות, ש"השתיים אף גדלו באותה שכונה", וגם השתמשתי בביטוי "חברות מילדות". 

מודריק, לא בפעם הראשונה, נתפס במה שהיה לו נוח, והתעלם ממה שלא היה לו נוח. הוא הזכיר ש"גישור הוא הליך שנקבע לפי רצון הצדדים ובהסכמתם", אבל התעלם מהעובדה שההרכב, בראשותה של חיות, הוא שהציע לצדדים את גרסטל. הוא גם התעלם מכך שחיות שיקרה לנציב התלונות שבדק את הסוגיה, כשטענה שהעבירה תיקים לגישור גם למגשרים אחרים, אבל לא טרחה לספר לו שהתיקים האלה הועברו בתקופה שגרסטל עדיין לא עסקה בגישור. 

השופטת בדימוס הילה גרסטל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)השופטת בדימוס הילה גרסטל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


מודריק גם קבע ש"גרסטל, על פי ניסיונה ורקעה, נחשבה לבעלת סיכויי הצלחה טובים בתיקים הללו", אבל גם הוא יודע שיש מגשרים מוצלחים נוספים שלא זכו להמלצה הזו מצדם של חיות וחבריה להרכב. הוא גם יודע שהתירוץ הזה לא היה עובד אם אריה דרעי היה מעביר עבודה ממשרד הפנים לחבר שלו, ומסביר שיש לחבר הזה ניסיון ורקע בתחום. 

כמו עורך דין מנוסה, בוחר מודריק להתמקד בפרט הכי לא חשוב, בניסיון לרכז סביבו את הדיון. "בין השתיים מעולם לא הייתה חברות בילדותן. הן לא למדו באותו בית ספר (חיות למדה בגורדון וגרסטל בברנר) והן אף אינן באותה שכבת גיל. למעשה, הדבר היחיד המשותף להן מתקופת הילדות הוא העובדה ששתיהן גדלו בשכונת נוה עמל בהרצליה. הקשר החברי נולד בעת שכיהנו זו לצד זו בבתי משפט השלום והמחוזי, ומאז, כפי שציינה גרסטל עצמה, היו תקופות שונות ביחסים ביניהן". 

ולעובדות. החברות של השתיים מילדות, מתוארת באין ספור כתבות שפורסמו עליהן במהלך השנים, כולל כאלה שגרסטל בעצמה התראיינה אליהן. משם ציטטתי את הנתון הזה. אבל נניח שהוא שגוי. שהן אכן גדלו באותה שכונה, אבל הפכו לחברות רק כעבור שנים. מה זה חשוב, לעזאזל? ונניח שהן הכירו לראשונה בחוג פילאטיס. הארכיון עמוס בכתבות שמתארות את חברותן של השתיים, החל מזו שפורסמה ב"גלובס" ב־2003 תחת הכותרת "אסתר חיות, החברה הטובה של הילה גרסטל, בקרוב - מינוי בפועל לעליון", וכלה בזו שפורסמה באותו עיתון 14 שנים אחרי, עם מינויה של חיות לנשיאה. 

גרסטל רואיינה לכתבה הזו, שהציגה אותה ואת חיות כ"שתי השופטות־החברות", ואת גרסטל עצמה כ"חברתה הטובה מימי בית הספר היסודי גורדון בעיר (צעירה מחיות בשנתיים)". הכתבת מצטטת את גרסטל, כשהיא מספרת על ההרגלים של חברתה הנשיאה הטרייה, ש"נוהגת פעם בשבוע את הדרך מירושלים... כדי להוציא את הנכדות מהגן ולבלות איתן", ומשתפת כיצד עוד לפני 20 שנה, כשבעלה של גרסטל חלה, הציעה לה חיות חברתה לטוס איתה ועם בעלה לניתוח בגרמניה. כל התיקים שהעבירה חיות לגרסטל, חשוב לציין, הועברו בסמוך לראיון הזה של גרסטל, שבו היא מספרת על חברותן. 

אז נוכח סיפורי החברות האלה, שבאים מפיה של גרסטל עצמה, כמה יכולים המודריקים לבלבל את המוח ולהיאחז בטענה שהן לא היו באותה כיתה בבית ספר גורדון, ולהיתלות בכך שלאחת הייתה מורה בשם ציפי ולשנייה מורה בשם ריקי? מה טוען עכשיו מודריק? שגרסטל שיקרה? שהיא סיפרה שחיות חברה שלה, כשהיא בכלל לא מכירה אותה? 

ועוד משהו קטן. חיות יכלה לנסות להוריד אותי בקלות מהסיפור הזה, אילו רק השיבה לי, בתשובה לפנייה הראשונה שלי אליה: "קלמן היקר, התבלבלת, אנחנו לא חברות. אין בינינו כלום". משום מה היא לא טענה את זה. מוזר, לא, פרופ' מודריק?