זה כמה שנים אני עוקב אחרי תעלולי סטיב באנון, מי שהיה היועץ האסטרטגי של טראמפ בבחירות 2016. שום דבר בדיווחים עליו ובראיונות שהעניק עד עכשיו לא הכין אותי לידיעה על מעצרו. אני לא קרוב אליו במידה שיש סיכוי שאבין את היסוד הנפשי שלו במעשה כזה או אחר. ממרחק ניתן היה להבין שמדובר בטיפוס צבעוני, אבל לא כזה שיהיה שותף בתרגיל עוקץ קרימינלי מהסוג הנחות ביותר, כמו זה שבגינו נעצר ובו הוא מואשם. גם בהנחה שבסביבת טראמפ עבירות מרמה הן לכאורה נורמה וסביבת העבודה רוויה נוכלים ועדי מדינה, קשה להבין איך באנון, יועצו הבכיר, שיתף לכאורה פעולה עם עמותה שלא למטרות רווח שהבטיחה לאמריקאים לעזור לטראמפ בהקמת הגדר במקסיקו וגזרה לעצמה קופון של מיליונים.
באנון, טיפוס דשן ומרוצה מעצמו, נוהג להסתובב עם בגדי דגמ”ח, לחיים בשרניות סומרות זיפי גילוח אקראי ולשון חלקלקה שמגלגלת ארס כביכול אידיאולוגי מגובה באסמכתאות כביכול עובדתיות. אחרי ניהול קמפיין שבסיסו שנאת זרים והקמת החומה, נכנס באנון לבית הלבן עם טראמפ, ושניהם ניפקו מיד צו נשיאותי, ללא הליך חקיקה, שאוסר כניסה לארצות הברית משבע ארצות בעלות רוב מוסלמי. כדרכו של באנון, הצו, כמו גם ההכרזה עליו, נוסחו בשפה לעומתית, פרובוקטיבית ככל האפשר, כדי להוציא את היריבים משיווי משקל. בראיון אמר אז: “שיקראו לטראמפ גזען ואסלאמופוב. הוא בא לשנות את הכללים, לא לקבל על עצמו את כלליה של האליטה המנוונת, השוקעת. ובאותה הזדמנות טראמפ יקרע את המסיכות מעל פניו של ‘המועמד הפוליטי’ ויחשוף את ערוות פחדנותו וצביעותו”.
אלא שאז התברר שפרובוקציות שעובדות בקמפיין בחירות לא תמיד מתאימות לנשיאות. הצו לאיסור כניסה משבע המדינות נתקל מיד בערעורים משפטיים שחסמו אותו. באנון המשיך והריץ את קמפיין חסימת המהגרים, את נוהל הפרדת ילדים ממשפחותיהם ואת ביטול תוכניות התמיכה בפליטים הסורים (עם סטיבן מילר, עוד טיפוס מאלו המשגשגים באווירת הרקבובית של ממשל טראמפ). העיקרון של באנון היה שאת האמריקאים מעניין רק הכיס שלהם. על הכיס הפרטי הוא הלביש אידיאולוגיה של קידוש מדינת הלאום כמגינה הבלבדית על האזרח הקטן והדפוק בידי האליטות, קרי הדמוקרטים בארצות הברית, ובתרגום לעברית: ישראל השמאלנית.
אין בתיאוריות שלו סדק זעיר שדרכו ניתן להשחיל קמצוץ הומניזם, ויש לו בישראל עדת חסידים שוטים כמו גדי טאוב, עוד אחד ממבולבלי נתניהו ורודף־נרדף על ידי האליטות. טאוב, שראיין את באנון בעבר (“הארץ”), היה סבור ש”העתיד של באנון עוד לפניו. הוא רק בן 65 ועוד נשמע עליו”. ואכן שמענו את פרטי כתב האישום. העונש הצפוי הוא בין שש לתשע שנים בפנים. להבנתי הדלה, יש יותר סיכוי שיפתח על טראמפ מאשר יקבל חנינה, כך שיש למה לצפות.