אין רגע דל בפוליטיקה הישראלית הגועשת – גם לא בתוך גלי המגיפה והחום, שמייבשים את המוח. הפעם זה קרה במפלגת האופוזיציה, שאפילו אינה מדגדגת את הקואליציה, למרות יומרתה. הכל התנהל כביכול על מי מנוחות ביש עתיד, שעד סוף השבוע הייתה הצגת יחיד של מקימה, יאיר לפיד. לפתע זה קרה. עד כאן – אמר עפר שלח, מספר 2, והכריז על כוונתו להתמודד על הנהגת יש עתיד. ייאמר לזכותו כי עשה שירות טוב לדמוקרטיה הישראלית.
שלח חשף את ערוות יש עתיד, ואת ערוותן של מפלגות אחרות, שרוממות הדמוקרטיה בפיהן, אך בביתן פנימה אחד מושל ואין בלתו. אדמו”רים יש, מסתבר, לא רק אצל החרדים – גם למשל ביש עתיד ובישראל ביתנו החילוניות. היציאה המפתיעה של עפר (ושלח בידו) שפכה אור על “האדמו”רים החילונים” לפיד וליברמן שעשו במפלגותיהם כטוב בעיניהם. על פיהם יישק דבר, הם המנהיגים הבלתי מעורערים (והלא נבחרים). דמוקרטיה? לא בביתנו, אין לה עתיד בבית ספרנו.
האדמו”רים הללו הם הבוחרים את נאמניהם לרשימות, קובעים מי למעלה ומי למטה. המאושרים שזכו בכרטיס כניסה לכנסת חייבים כמובן בנאמנות ליו”ר הכל יכול. כך צצו לנו יש מאין חברי כנסת, שהערך המוסף הכמעט יחיד שלהם הוא קרבתם למנהיג ונאמנותם לו. אף לא אחד מהם ערער אי פעם על הבוס. מה שמשותף ללפיד ולליברמן ולנוהים אחריהם הוא שנאה; מאמץ מתמיד לשכנע את הציבור, בכל ראיון ובכל נאום, שראש הממשלה שקרן, לא אמין, וזאת מעבר לכתבי האישום שכבר תלויים ועומדים נגדו. הם אינם בוחלים במילים כדי לבוז לו, לנאץ אותו.
והנה רעם ביום קיץ לוהט. כשהציבור מעולף, מיוגע, מבולבל, מוטרד, מצא לו מספר 2 ביש עתיד את העיתוי הנוכחי דווקא כדי להניף את נס המרד. קרא תיגר על מספר 1 בדרישה להתמודד על ראשות המפלגה, שדמוקרטיה פנימית היא ממנה והלאה. שלח הוא היחיד אולי ביש עתיד שמדבר בשפה אידיאולוגית, מבטא עקרונות של ממש. הוא הסמן השמאלי של המפלגה, וכבר יש לו עדת פרשנים. שאפתנותו, כך הם אומרים, היא מעבר להחלפת לפיד. הוא מבקש להתחבר לגוש השמאל ואף להנהיגו.
בישראל ביתנו, דמוקרטיה היא בכלל מילה גסה. מפלגה שקמה ונבנתה בדמותו ובצלמו של אדם שהישגו היחיד הוא שלוש מערכות בחירות בתוך שנה אחת. מפלגה ששורר בה שלטון יחיד. ואין אפילו צל צלו של סיכוי שיקום “שלח” משלה, יתריס כנגד ליברמן. המשמעת הדוקה ואדוקה. גם במפלגה זו, ששנאת נתניהו היא על ראש שמחתה, מתנבאים הכל באותו קו ובאותו סגנון, שמר ליברמן מכתיב בכל הופעה שלו. הגם שהוא מתפאר כי “מילה שלי היא מילה”, שוב ושוב הוכיח כמה הוא יודע לזגזג. רק בנושא אחד הוא עקבי - בגידופים חסרי מעצור כלפי ראש הממשלה, וכמובן גם נגד החרדים.
ליברמן רוצה מאוד להיות ראש ממשלה. מה הוא לא יעשה כדי להפיל את ביבי? האיש שמתיימר לשאת את נס האידיאולוגיה הימנית אל על, שמתפאר שהוא ז’בוטינסקאי יותר מכל איש ליכוד, יעשה כנראה הכל כדי להשיג את היעד הנכסף. הוא חביב התקשורת. אולפני הטלוויזיה פתוחים לפניו, הם ביתו השני. אנשי חצרו, ממושמעים ככבשים, מחריפים בהשראתו את התבטאויותיהם, יורקים לבאר שממנה פעם שתו. הבולט בהם הוא אלי אבידר, שלתפיסתי הוא גס רוח. כל זה אינו עוזר לישראל ביתנו להתרומם בסקרים מעל לשמונה־תשעה מנדטים.
היותן של יש עתיד וישראל ביתנו מפלגות בלתי דמוקרטיות בעליל, אינו מפריע לראשיהן ולדובריהן להאשים ראש מפלגה אחרת, שהוא גם ראש הממשלה, בהתנהלות לא דמוקרטית. דווקא הגדולה והיציבה במפלגות ישראל, תנועת הליכוד, מקפידה על קיום בחירות פנימיות, הן לראשות המפלגה והן לרשימת מועמדיה. נכון, ישנם הרבה פגמים בפריימריז, שגובלים בשחיתות ובעיוותים, אבל עדיין זהו תהליך דמוקרטי, בבחינת הרע במיעוטו, שעושה טוב לליכוד, מזרים דם חם ומעורר חיים תוססים בעורקי המפלגה.
מי אינו רוצה להיות ראש ממשלה, לרשת את נתניהו? גנץ ובנט, שלח ולפיד, ליברמן ויעלון. סיסמה אחת מאחדת אותם: רק לא ביבי. לדאבונם, הציבור ברובו אינו הולך שולל אחר קריאת סרק שכזאת, באין חלופה אמיתית, באין תוכנית חלופית ובאין ניסיון מוכח. הצעד שנקט ח”כ שלח מאותת לא רק ליש עתיד: הגיע הזמן שיחוקק חוק שיחייב מפלגות לקיים הליך דמוקרטי לבחירת מנהיגיהן ומוסדותיהן. אם יש עתיד לדמוקרטיה בישראל, הרי שתחילתה בתוך המפלגות. גם קיום בחירות פנימיות, גם גיבוש מצע עקרוני, שעל פיהם הציבור ישפוט באופן מושכל במי לבחור ולמי להצביע.