מעולם לא הבנתי את השאיפה להיות זבוב על הקיר, כלומר מעין מתעדת חבויה שזוכה להציץ בחייהם של אחרים מבלי שידעו על כך. שאלות שאני רוצה לשאול, אני שואלת בגלוי. לא אורבת לאף אחד, לא נוהגת להקליט שיחות ולא מסתתרת עם שיחים על הראש. כששלחנו את ילדינו למשפחתון, סמכנו על המטפלת. כששלחנו את הילדים לבית הספר, הפקדנו אותם בידיים שבטחנו בהן. ברוב הפעמים, השיטה הזו התגלתה כהשקעה ראויה וכדרך חיים שכדאי לאמץ. 

אלא שלאחרונה, יותר ויותר אני מוצאת את עצמי בעמדה הבלתי רצויה של זבובה על הקיר. כך גם מעידים על עצמם חברות וחברים רבים. אני מתכוונת לשיבה אל החיים בתוך הבית בגלל מגבלות התנועה בחוץ. היא משנה סדרי עולם ומנסחת מחדש הרבה מאוד דברים. בין השאר, היא הופכת אותנו לשותפים מעורבים בשיעורי הזום של הילדות והילדים שלנו. כך, בשבוע שעבר הייתי עדה בעל כורחי להערה שנשלחה על ידי מורה לתלמיד בזמן שיעור. “לא הגעת בזמן, ולכן אני מסמן לך חיסור”, אמר המורה לתלמיד.

“אבל הגעתי בזמן! אפילו הקדמתי! הייתה לי בעיה עם המצלמה, ולכן לקח לי כמה דקות לחבר אותה כמו שצריך”, השיב לו התלמיד. זה לא עזר. השיחה התגלגלה במדרון. “מעכשיו אני מתעלם ממך. אתה לא פה מבחינתי”, אמר המורה לאוזני כל הכיתה. מורה אחרת, כך שמעתי במו אוזניי, סירבה לקבל מצב שבו תלמיד עבר למצב “בלתי נראה” בזמן שיעור כדי ללכת לשירותים לשתי דקות. תגידי, רציתי לשאול בזמן אמת, ואם זה היה בכיתה, היית אומרת לו שיתאפק או שייקח את כולכם יחד איתו לשירותים? אבל לא יכולתי, כי לא מנומס להתפרץ ככה.

אצל הקטנים, מדובר בכאב לב גדול אפילו יותר. “אני עובדת מהבית בתקופה האחרונה”, סיפרה לי אמא לתלמיד כיתה ב’. “הייתי בעמדת העבודה שלי בבית. הבן שלי ישב בשולחן הלימוד שלו, ואז שמעתי את המורה לחשבון מרימה את הקול: ‘מה לא ברור? תשאל את אמא שלך’. כמה דקות אחר כך שמעתי תלמיד אחר אומר לה שאין לו עיפרון. התגובה שלה הייתה: ‘ומה אתה רוצה שאעשה עם זה?’”.

***

הורה נוסף סיפר על תקרית נוספת שהיה עד לה בעל כורחו, כי גם הוא עובד מהבית בתקופה האחרונה: “אני נשבע לך שהילד שאל את המורה ארבע פעמים את אותה שאלה, והיא פשוט התעלמה ממנו. כשסוף־סוף ענתה, זה היה בתשובה מזלזלת”. מהצד השני, אני שומעת עדויות של מורים שיושבים מול מסכים שחורים ועסוקים בענייני משמעת במרחב זר, משונה ומאיים, הודפים עלבונות והשפלות.

עכשיו אני הולכת לעשות מעשה מאוד לא פופולרי בישראל של שנת 2020 ולראות לרגע את שני הצדדים, כל זה כמובן בהנחה שאין שום דבר שמצדיק התנהגות גסה בין בני אדם, בשום הקשר או הרכב. אני מצטטת מהצהרת זכויות הילד שניסח יאנוש קורצ’ק: “הילד הוא נוכרי בארץ זרה, לא מבין את השפה, לא מכיר את כיווני הרחובות, לא מכיר את החוקים ואת המנהגים... נחוץ מדריך, שיענה בנימוס על שאלתו. כבוד לאי־ידיעתו... כבוד לכישלונות ולדמעות”. גם המורים הם נוכרים בארץ זרה, שצריכים מדריכים שיענו בנימוס על שאלותיהם. כולנו מהגרים שנכפה עליהם מעבר למציאות חדשה ומנוכרת, עם כללים לא ברורים. זו יכולה להיות הזדמנות לעשות קפיצה קדימה, או הזדמנות להתרסק. עכשיו צריך לבחור. 

מי יבוא איתי  (צילום: עיצוב: ליהי בר-חיים סטודיו עיניים גדולים)מי יבוא איתי (צילום: עיצוב: ליהי בר-חיים סטודיו עיניים גדולים)

קריאה ראשונה

אני מודה: אל הספר “מי יבוא איתי?”, שמיועד לילדי גן ולפעוטות עם דמיון מפותח, נשאבתי בתחילה בעיקר בגלל האיורים מלאי הדמיון שמשרים תחושה של זמן חלום. אחר כך הגיעה העלילה, וכשהשניים חברו זה לזה, עלו החיוכים. בקצרה: דובונת, דיירת גן החיות, חולמת לראות את מה שמעבר לחומה. היא אורזת צידה לדרך, מעירה את דובון – והוא בשלו, רוצה להמשיך לישון. דובונת מתאכזבת וממשיכה לחלום על המציאות שמעבר לחומה. בדרכה אל ביתן השומר שעליה לעבור נקרות אכזבות נוספות, והיא נתקלת בעוד ועוד סירובים, עד שבאופן מפתיע נולדת חברות חדשה. לא אגלה מה קורה בסוף. מה שחשוב הוא שהחלום ממשיך לנשום ולהתקיים כישות עצמאית, וכידוע – רק מי שחולמת, יכולה להגשים חלומות.
"מי יבוא איתי?" מאת רונית רוקאס, איורים: אפרת דהאן, הוצאת כנפיים־כתר, מחיר: 74 שקלים

מפגש עם חלוצה (צילום: איתי בלסון)מפגש עם חלוצה (צילום: איתי בלסון)

המלצתרבות

סדרת אירועי “תרבות באתרי מורשת”, שהוקפאה בגרסתה המקורית עם הבטחה שתשוב מיד אחרי הסגר, משנה צורה. עד שתחזור, האירועים נדדו אל דף הפייסבוק של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל: היום בשעה 10:00 תתקיים פגישה היסטורית עם חלוצה מהעבר, ובשעה 11:00 תיערך סדנת “מגלים את הארץ” – סדנת שימור ויצירה מודרכת לילדים. בעזרת טכניקה פשוטה וחומרים זמינים בבית, חולפים על פני הארץ ונופיה. מחר, יום חמישי, הדמות ההיסטורית הנבחרת לפגישה היא זאב ז’בוטינסקי (בשעה 10:00), ובשעה 11:00 מוזמנים המשתתפים הצעירים להצטרף ל”לארוג את הזמן” – סדנת אריגה שמתקיימת באופן קבוע במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, ובמהלכה מכינים המשתתפים “בורשים” קטנים בדומה למחצלות שעליהן ישנו האסירים. נציגת המוזיאון תלווה את הסדנה בהסברים ובתמונות המוזיאון, ששימש בתקופת המנדט הכלא המרכזי של ירושלים.
בדף הפייסבוק של המועצה לשימור אתרי מורשת, 7.10־8.10 בשעות 10:00 ו־11:00, לבנות ובני 7־12.