ניר ברקת

ח"כ ברקת והשרה מירי רגב הם דבוקה אחת, כך הוא העיד על עצמו בראיון בתוכנית "אופירה וברקוביץ'". ברקת התייצב לראיון למרות קריאתה של השרה לבכירי הליכוד להחרים את התוכנית, וזכה ללא מעט חנופה משני המגישים, וגם להבטחה מצד אייל ברקוביץ', שאם יתמודד על ראשות הממשלה הוא יצביע עבורו.

אסור לטעות. ברקת הוא פוליטיקאי משופשף, שנושא את עיניו לתפקיד יו"ר הליכוד, לאחר עידן בנימין נתניהו. בראיון נקב במספר 1.3 מיליון בוחרי ליכוד, שלטענתו הפך בתוכנית לסנגורם. ברקת כיוון בעיקר לאוזניהם של חברי מרכז הליכוד, שלקולות שלהם הוא יזדקק, אם יחליט להתמודד בבוא היום על ראשות הליכוד. גם האמירה שהוא בחר להשמיע, שרגב והוא הם דבוקה אחת, נועדה לאותה מטרה.

ברקת, אחד הפוליטיקאים האמידים בישראל, הוכיח שכשהוא רוצה הוא יכול. גם כשהתמודד על ראשות עיריית ירושלים וזכה בתפקיד. לפי שעה הוא לא הצליח להגשים את היעד החדש שסימן לעצמו: משרד האוצר, אבל בינתיים מסתפק לדבריו בתפקיד היועץ. לטענתו, כולם משחרים לפתחו ומבקשים את עצותיו הטובות - חוץ משר האוצר ישראל כ"ץ, שלא סופר אותו. בינתיים ברקת מתחמם על הגדר, בלי שהוא מוכיח עשייה של ממש, ומצטיין בעיקר במתן עצות.

שלא תטעו. ברקת לא גילה אומץ כשבחר להתראיין אצל אופירה וברקוביץ'. מה שעשה, ראוי שיעשה כל איש ציבור. לרגב ולח"כ מיקי זוהר אסור היה לקרוא לחרם על תוכנית טלוויזיה או על המגישים, כשם שלאף תוכנית אסור להחרים אותם. אני יכול לנחש איך הייתה נזעקת רגב אילו הייתה מגלה שבמערכת התוכנית יש הנחיה גורפת לא להזמין אותה לראיון ומה היה אומר זוהר כשהיה מגלה שהוחלט להחרים אותו. אני מעריך שבמקרה כזה השניים היו מאשימים את המגישים בסתימת פיות, ותלונה הייתה מוגשת נגדם לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו תוך שהם יוצרים מהומה כמו שרק הם יודעים ליצור.

מירי רגב מתעמתת עם ברקוביץ' (צילום: צילום מסך קשת 12)

נפתלי בנט

יו"ר ימינה מאמין שהוא יכהן כראש הממשלה הבא. מי שבקושי הצליח לעבור את אחוז החסימה ונזקק לקולות החיילים כדי להיכנס לכנסת, לא מאמין למה שקורה לו: בסקרים האחרונים הוא המועמד המוביל, אחרי נתניהו.

כדי לנסות לצמצם את הפער הקטן במספר המנדטים, שחרר בנט בימים האחרונים הצהרה, שלא רבים מאמינים לה, שהוא תומך בשוויון חוקי מלא לקהילה הגאה בישראל. הוא אף הוסיף את המשפט "אני בעד חיה ותן לחיות ולכבד כל בן אדם" והזדרז להבהיר שצר לו שהתקבע כאילו יש לו בעיה עם הקהילה הגאה, וכי הוא אוהב מאוד את חבריה.

אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד: קשה להסביר מדוע כשהיה שותף בכיר בקואליציה הצביע במרבית המקרים נגד הצעות חוק שנועדו להיטיב עם הקהילה הגאה; וכאשר כחול לבן העלתה להצבעה את החוק לאיסור טיפולי המרה, הוא וחבריו מהמפלגה נעדרו מהמליאה. זה קרה בדיוק באותה שעה ששותפיו של בנט מסיעת האיחוד הלאומי, ובראשם ח"כ בצלאל סמוטריץ', הצביעו נגד החוק. השבוע הוכיח סמוטריץ' שהוא לא דופק חשבון לבנט, וחזר על עמדתו שלפיה סיעתו תתנגד לכל חוק בעניין זכויות לקהילה הגאה, מה שמוכיח שלבנט יש בעיה לא פשוטה מבית, שאיתה הוא צריך להתמודד לפני שהוא משכנע את הציבור להאמין לו.

האם מי שנחשב ממשיך דרכה של המפד"ל מחליף עכשיו את עורו כדי לקושש עוד כמה מנדטים? ואיך הצליח מי שנמנה עם ראשי המפלגה לבצע מהפך רעיוני עמוק שמביא אותו להסכים למה שהתנגד לו בתוקף עד עכשיו? בנט צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי לשכנע אותנו במעשים שלא מדובר בעוד הבטחה של פוליטיקאי שכתובה על הקרח. להיטותו להפוך למי שיעמוד בראש המפלגה הגדולה בישראל עלולה לגרור אותו לעוד הצהרות פופוליסטיות, שספק אם יעמוד בהן.

בנט בביקורת על דברי ראש הממשלה

ח"כ איתן גינזבורג

ראש הממשלה דוד בן־גוריון היה דמות אנטי־טלוויזיונית. הוא ידע זאת ולכן מנע במשך שנים רבות הנהגת שידורי טלוויזיה בישראל. נזכרתי בכך כשצפיתי השבוע באחד מחברי הכנסת מהספסלים האחוריים, איתן גינזבורג מסיעת כחול לבן, שהשתתף בעימות מול ח"כ אוסנת מארק מהליכוד.

מארק, ורבלית ובוטה, העבירה את המסר. גינזבורג לעומתה נשמע ארכאי ומשעמם. אין לו את זה. גם כשהוא משתדל לייצג את שולחיו, הוא נשמע לא משכנע ובוחר לדקלם אמירות בנוסח: "את מצפה שאפרוש לפנייך את הטקטיקה שלי?" - אמירה שמשמיעים עסקנים אפורים שמתנהלים בטקטיקה במקום להפגין יושר אישי.

הטלוויזיה היא מדיום אכזר. הצופה יכול להבחין באמצעותה בקלות למי מהאורחים באולפן יש כריזמה, מי מצטייר על המסך כרכיכה, מי עילג, מי כבד לשון ומי ניחן במחשבה מהירה. מי שבוחרים לא להחמיץ שום הזמנה להופיע על המסך, מגלים את אכזריות המדיום כשהם יוצאים נלעגים, כפי שיצא השבוע ח"כ גינזבורג בעימות מול ח"כ מארק.

חה''כ איתן גינזבורג (צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת)
חה''כ איתן גינזבורג (צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת)

ניצב יעקב (קובי) שבתאי

אם השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה מחפש מפכ"ל עם קבלות, אסור לו לוותר על ניצב יעקב שבתאי, מפקד משמר הגבול. שבתאי קורץ מהחומר שכל שר לביטחון פנים מחפש. הוא אמיץ, ויש לו קבלות.

בקורות חייו של הקצין הצנוע, שבוחר להתרחק מכוורת התככים של הפיקוד העליון של משטרת ישראל, מופיעים שני עיטורים. את עיטור המופת של משטרת ישראל קיבל שבתאי על אירוע שהתרחש ב־1994, כשהיה קצין בדרגת רב־פקד. במהלך התפרעויות במחסום ארז הוא נורה ונפצע בכתפו בעת שניסה לחלץ אזרח שנקלע למקום הירי. רק בתום מבצע החילוץ הסכים שבתאי להתפנות ממקום הירי לקבלת טיפול רפואי, ולאחריו שב מיד למקום האירוע והמשיך להילחם. שבתאי צוין לשבח על שפעל באומץ לב שראוי לשמש מופת.

ב־2004, כשהיה סגן ניצב, קיבל שבתאי את עיטור האומץ של משטרת ישראל על אומץ לב שגילה שנה קודם לכן, באירוע שבו חדרו שני מחבלים ליישוב גדיש וביצעו ירי לכל עבר. שבתאי, שנפצע גם באירוע הזה, זכה לעיטור יחד עם פקד מאיר אליהו וסמ"ר סולימן על דבקות, מסירות וחירוף נפש, שיש בהם גילוי אומץ לב בלתי רגיל.

עיטורים לבדם אינם יכולים להפוך מועמד לראוי לתפקיד, אלא שניצב שבתאי מביא איתו ערך מוסף שאין לאף אחד מחברי סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה. הוא הפך את משמר הגבול שעליו הוא מפקד לחיל מבוקש על מועמדים לגיוס והחדיר לו גאוות יחידה. אם הוא יצליח להטמיע במשטרה מעט ממה שהטמיע במשמר הגבול, תהיה לנו משטרה מצוינת.

הכותב הוא משפטן, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון
[email protected]