ארבע שנים בחברת קולו הלעגני והחתרני של דונלד טראמפ; אחרי שהראה לנו את הרפרטואר הדוחה והפלגני של תנועותיו ועווית פניו והוביל את אמריקה לקדנציה הנשיאותית הקולנית, המסלידה והמעיקה בתולדותיה; קשה להאמין שהגענו למרחק ספירת קולות מעטים לאופציה של שקט שלאחר הסערה.

הגוף והנפש יישארו מכווצים זמן רב אחרי שיידום הקומפרסור שטרטר ללא הרף באוזנינו ומחק מהזיכרון את כל מה שהכרנו על התנהגות נורמטיבית, סדרי שלטון תקינים ואת הסיבה שלשמה הוקמה הדמוקרטיה המודרנית הגדולה בעולם: לקבל בזרועות פתוחות מהגרים, פליטים וחקלאים במטרה להעניק להם גג מעל ראשיהם ולהניח אוכל על שולחנם. את האתוס הזה שהיה פעם גאוותה של אומה, ניתץ, הכתים וביזה טראמפ מיומו הראשון בתפקיד. הוא בגד בשליחות החשובה הזאת ונתן דרור לתחושות הקמאיות, האלימות והאנטי־דמוקרטיות של חצי אומה.

דונלד טראמפ נשף רוח רעה באמריקה מהיום שבו ירד מהפיגומים המוזהבים של אימפריית הנדל"ן והעסקים הנצורה שלו. הוא הביא איתו כמות בלתי נתפסת של מקורבים ואידיאולוגים מרושעים בדמותו, אנשים שאסור היה להם להתקרב כטווח יריקה מהגאי השלטון. הוא חלף באמריקה כסופה קטלנית, פרכס ופינק את מי שהיו מוכנים לשרת את תוכניתו לפרק את מוסדות השלטון, לייבש את תקציב השירותים הסוציאליים ולחלק את אמריקה לשני שבטים יריבים: הראשון התאהב בו, בדברים שעשה ובערכים שייצג וסגד לו בהערצה שלקוחה ממשטרים חשוכים; השני נדחף ביעילות ולעתים בעוינות לקיום מסויג, מריר ופגוע ועלה על מסלול של התנגדות פעילה - כולל הדחה על פי החוקה - וייחל ליום שבו ניתן יהיה לחזור לחיים נורמטיביים שבהם נראה הנשיא לעתים רחוקות בלבד ונשמע אף פחות.

דונלד טראמפ (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)
דונלד טראמפ (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)


עם כרבע מיליון אמריקאים מתים שאצל חלקם הגדול הוא חתום על תעודת הפטירה שלהם מקוביד־19, המגיפה שעל בואה התבשר בזמן אמת והחליט להסתיר וגם להציג אותה כשפעת שתחלוף באביב; אחרי שכלא ילדי מהגרים לא חוקיים בכלובים, הפריד אותם מהוריהם שחלקם נעלמו ללא שוב; כשהוא מתעלם מהתרעות המדענים על התחממות גלובלית ועל החובה לבלום אותה לפני שיהיה מאוחר מדי; כשהוא בז לאנשי צבא שהקריבו את חייהם למען המולדת משום שחיו ומתו מחוץ לעולם הערכים שלו; הוא קילף בציפורניים את ציפוי ההסוואה הדק מעל הגזענות שפעפעה תמיד מתחת לקרום דק של התעלמות, התעמת ישירות עם המחאה השחורה ואף שיסה במפגינים את המשטרה והמשמר הלאומי; הוא לא התקשה לגייס את החוצפה לחפש קדנציה שנייה שסמלה עבורו ארבע שנים נוספות מחוץ להישג ידן של רשויות החוק שחקרו אותו. מערכת בחירות מהמעיקות ומהמאיימות שהיו כאן שדרדרה אותו להתנהג ולדבר כפי שלא ראינו נשיא עושה כך לפניו.

ההישג הגדול של השטן ששכנע אותנו שאינו קיים אבל הרגיל אותנו לחיות בהשלמה עם המוות. החללים המיותרים של המלחמה אינם מונעים מאיתנו להיערך לבאה ולעשות את הכל כדי למנוע את היתכנותה. טראמפ אינו שטן, ודאי לא מלאך, והוא הצליח להנחיל לאוהדים השרופים את הרעיון שמגיפות תובעות מחיר כבד ואין מה לעשות נגדו, בה בעת שהכחיש את קוביד־19 ובישר על הדברתה בימי הקמפיין. לכן בחרו הוא ואנשיו להתעלם מכל כללי הזהירות שקבעו מכוני מדע ורופאים. טראמפ חימש את המסיכה ההיגיינית והפך אותה לנשק פוליטי. הוא סירב לשמש דוגמה אישית, ערך אירועי בחירות שגרמו להדבקת עשרות אלפים מאוהדיו (על פי הרווארד), התגולל על מי שעוטים מסיכה ובחרו להיזהר והפגין כלפיהם בוז וקלות דעת. המטרה החביבה עליו הייתה יריבו ג'ו ביידן.

המחיר הבלתי נסבל בחיי אדם שהולך ומסלים בימים אלה וליווה את מערכת הבחירות כהלמות תופים בלוויה בניו אורלינס, לא גרע מהאהבה שזכה לה טראמפ אצל מעריציו. המתים הרבים באמריקה והעובדה שקוביד־19 יצא משליטה היו אמורים להבטיח ניצחון קל יחסית לביידן שנצמד לכללי זהירות, אבל השניים נלחמו על כל קול. בשנה האחרונה נדמה היה כי הנכויות האישיות המטרידות שמהן סובל טראמפ הולכות ומחריפות. אחוזי התמיכה בו ירדו, וההסתייגות ממנו גברה, אבל אלה לא ניתרגמו לתבוסה מוחצת.

התחושה היא סופו של עידן ששום דבר בו לא היה אמת עובדתית. שהכל, כולל מה שנדמה היה כאמת, היה פייק ניוז וכולם שיתפו פעולה ברמה כזאת או אחרת. הנשיא ראה בכל מי שלא הסכים איתו וחלק עליו אויב מר הראוי לגינוי ולפגיעה. אלה היו ימים שבהם נחשבו יריביו הפוליטיים לסוציאליסטים, אנרכיסטים, עוכרי מולדת ומי שיש לטפול עליהם מכל הבא ליד. הם נמצאו חשודים בהתנכלות לרעיון היקר ללבה של מי שהייתה המעצמה הגדולה בעולם שטראמפ הוריד מגדולתה כשהוא בז לבני ברית היסטוריים ומתחנף לרודנים וליריבים. הנשיא שנבחר לייבש את ביצת הפוליטיקה ולהפיח רוח חדשה ולא כיתתית בנורמות עבשות וישנות, התגלה כאיום הגדול ביותר על בריאותה, שפיותה ופועלה של אומה שחישוקיה היו תמיד רופפים למדי.

המעט שמגיע לעם הוא מנהיג שאוהב אותו ולא את עצמו ואת מקורביו. סטיית התקן הבוטה ביותר של טראמפ היא הנרקיסיזם החולני שלו, היעדר מוחלט של אמפתיה וחיבה לזולת וההתבוננות הכפייתית על החיים דרך המשקפת עם העדשות השבורות, שדרכן הוא רואה בעיקר את עצמו. זו קדנציה בלתי נסבלת מבחינת התעוקה שנגרמה לאמריקה שרק רצתה להתעמק בענייניה. טראמפ היה הצגה של איש אחד עם אפס עניין בסובב אותו. אומות אינן אמורות לחיות כך. בסופו של דבר אין להן ברירה אלא להתקומם ולצאת לרחובות.

גם אם אפשר יהיה לגרור אותו מקלל ובועט מהמשרד הסגלגל; גם אם תשכך סערת הציוצים הנלוזים שאמללה אותנו בתעוקתה; גם אם ייקח איתו את הנפוטיזם, השחיתות, הטעם הרע, סדרי השלטון הקלוקלים ואת כל מי ששיקרו בשירותו כדרך חיים, תזדקק אמריקה לשנים רבות של שיקום ולהחזיר לאזרחיה את מה שאבד להם בקדנציה של דונלד טראמפ.
 
[email protected]