איך ייראו הבחירות בצל הקורונה? איך מפלגתו החדשה של גדעון סער תשפיע על התוצאות? האם הפעם תתקבל הכרעה בין המחנות? רק טיעון אחד לא נשמע בדיון הבחירות המתנהל בימים אלה בישראל, לנוכח ההחלטה על פיזור הכנסת ה־23. אף אחד לא מדבר על העיתוי של קיום בחירות בארץ על רקע תחילת כהונתו של נשיא חדש בארצות הברית.
האם איש אינו מוטרד מכך שבזמן שהנשיא הנבחר ג’ו ביידן יעצב את נשיאותו, ומדיניות החוץ של ארצות הברית תעבור לא פחות ממהפכה - ישראל תהיה שקועה עד צוואר במערכת בחירות?
אין צורך להיות מומחה כדי לחזות איך תיראה מערכת הבחירות, איזה אופי יהיה למאבק בין המפלגות, אילו גידופים ועלבונות יחליפו ראשי המפלגות. כל זה כאמור יתחולל בישראל בזמן שבבית הלבן יקיים נשיא חדש דיונים בנוגע לשינויים במדיניות כלפי המזרח התיכון, ובמשרד החוץ יעבדו קשה לגיבוש מהלכים הקשורים למזרח התיכון. אבל הפוליטיקאים בישראל יהיו עסוקים מדי כאמור בקרבות שיתחוללו בין ראשי המפלגות. למי מהם יהיה זמן לעקוב אחרי מה שקורה בבית הלבן? הרי מה שחשוב יהיה הגודל וההיקף הפרלמנטרי של מחנה הימין מול מחנה השמאל.
מה שכן מדברים עליו בלי סוף הוא עתיד הסכם הגרעין עם איראן. ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו חדל מלהתבטא בנושא ומלהביע את דאגתו ממדיניות הנשיא הנבחר ביידן, שלפי דיווחים מתכונן לחדש את השתתפותה של ארצות הברית בהסכם. לפי הערכות של מומחים בוושינגטון ובמרכז האו”ם בניו יורק, אחד הדברים הדחופים על סדר יומו של הנשיא החדש בשבועות הראשונים לכהונתו, יהיה ליזום שינויים בנוסח ההסכם.
אבל שוב, בישראל באותה עת כולם יהיו עסוקים במערכת הבחירות. מי יבחן אז ברצינות את השינויים הדרמטיים שעשויים להתחולל ואת משמעותם מבחינת ישראל?
בכירים יהודים בקהילה העוקבים אחרי הקורה בישראל מביעים דאגה ממה שהם מכנים “בלגן פוליטי מוחלט”. לטענתם, הם לא מקבלים מצד פוליטיקאים ישראלים שעמם הם מקיימים קשרים סימן לכך שהם מבינים שחילופי נשיאים, וממשל חדש, מחייבים כוננות מדינית מצד ישראל, דווקא כשזה קורה במדינה ידידותית כמו ארצות הברית.