חייבים להודות שההסתערות על גבעת הקפיטול והנגזרות הפוליטיות והאישיות הן חומר תקשורתי אנושי ופוליטי מדהים. בשוך הגל הראשון, בראייה קצת יותר פרופורציונלית, ולמזלה של הדמוקרטיה האמריקאית, מדובר בחבורה מופרעת של כמה פרחחים, בנשיא טיפש וילדותי על גבול אי־הכרה במציאות, בטח אי־הבנת המציאות, ובקטטה שכונתית שאיתרע מזלה הטוב או הרע להיות ציר מרכזי בניהול המדינה החזקה בעולם. מדברים על כך שהמטרה הייתה להרוג את ננסי פלוסי ומייק פנס, וזה מספיק כדי לנהל מלחמת חורמה בימין האמריקאי, אבל למעשה הדמוקרטיה האמריקאית לא עמדה בסכנה. אלה הם רק המראות, הקולות וההדהוד התקשורתי של אירוע מקומי שחתם סכנה אמיתית שחלפה עם היוודע תוצאות הבחירות.

נאום ביידן לאחר המהומות בוושינגטון, קרדיט: רויטרס

אלוהים עשה חסד עם ארצות הברית והעולם בכך שטראמפ, להבדיל מנתניהו, לא ידע ולא הבין כיצד מפעילים מנופים דמוקרטיים באורח שיגרום לקריסת הדמוקרטיה. מה גם שהתקשורת בארצות הברית, בניגוד לתקשורת הישראלית, ניהלה נגדו קרב ממושך, עיקש וחסר פשרות. המשותף לטראמפ ולנתניהו הוא ששניהם, בגלל פרנויות ופחדים, אינם מעריכים את כמות חומר הנפץ הדליק המבעבע במעי המיליציות שלהם. בועז ביסמוט (“ישראל היום”) כתב לפני נאום פקודת ההסתערות של טראמפ כי “טראמפ מתכוון לערוך עצרת המונים ביום רביעי בוושינגטון כדי ללחוץ על הרפובליקנים ביתר שאת”. שזה בערך כמו לכתוב שנתניהו רוצה ללחוץ ביתר שאת על מערכת החוק. אוחנה יעשה כמיטב יכולתו, מיקי זוהר יגייס רוב להחלטות ומינויים לטרפוד המהלך והתוצאה כצפוי תהיה משפט וככל הנראה כלא. עוד דחייה, עוד “חשיפה” כמו פברוק ההסתערות על בלפור, מראשית פברואר ישב נתניהו על כס הנאשם כשתמלילי החקירות מציירים לכאורה סוג של נוכל זעיר אפילו שהוא עוסק במיליארדים ובגורל הדמוקרטיה. האפקט הציבורי מבחינה פוליטית אמור להשפיע על הבחירות.

בארצות הברית, האפקט הפוליטי של ניהול המצוד אחרי המתפרעים בבניין הקפיטול אמור להכות את האגף הימני הקיצוני. בישראל לך תדע. במהלך החודשים הקרובים יצופו התיקים הפליליים של טראמפ כדי לקבור אותו סופית, וזה יהיה קרקס צבעוני ועסיסי, אבל זניח. האתגר האמיתי שאמריקה ניצבת בפניו הוא מיגור הטראמפיזם; להבדיל, האתגר האמיתי שניצב בפני החברה הישראלית - מיגור הביביזם. זוהי כבר אופרה של המון מערכות, תרתי־משמע. הנשיא הנבחר ביידן הגיב לנאום טראמפ במשפט “מילים הורגות”, אבל גם הוא אמר זאת כאב המרגיע של אומה מוכה, ולא כמי שכאמור ליישם את מדיניות האיחוי שלו אחרי ההסתערות בתקווה שלא יהיו התפתחויות חדשותיות מסעירות יותר. מה שנותר לנו כישראלים לעשות הוא לבחון את עצמנו בהקשר למשוואה של הסתה שמובילה לאלימות. שתיקה ממסדית מול אלימות כלפי מיעוטים ומתנגדים פוליטיים היא הסכמה.