מקהלה לא־עליזה אבל כמעט אחידה של עיתונאים מיהרה השבוע להתנפל על הרמטכ"ל אביב כוכבי, על שהעז להתריע מפני הסכנות שבחזרה להסכם הגרעין עם איראן. "איך זה שכוכבי אחד מעז", התפייט אחד העיתונים. בסתירה מושלמת מחו המבקרים על שהרמטכ"ל משמיע בפומבי דעה בנושא ביטחוני, ובאותה נשימה התלוננו שלא שומעים את דעתו בנושאים אחרים. נראה שהבעיה לא הייתה בעובדה שהרמטכ"ל השמיע דעה, אלא בכך שזו לא הייתה הדעה שהמבקרים רצו לשמוע.
בדיוק על אותה במה ועל אותו פודיום של המכון למחקרי ביטחון לאומי עמד לפני חמש שנים מי שהיה אז הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, ודיבר בזכות ההזדמנויות שיש בהסכם הגרעין. דבריו אז התקבלו בתשואות, והוא זכה לשבחים על האומץ להשמיע דעה פומבית שהיא שונה מדעתו של ראש הממשלה. הפעם דעתו של הרמטכ"ל קרובה לדעתו של ראש הממשלה, ולכן לא ראוי שתישמע, טענו המבקרים, שגם העניקו לכוכבי את התואר "קרנף". עוד פסע, וכמיטב משנתו של "הורדוס" היו גם מכנים אותו "פקיד".
הרמטכ"ל בישראל אינו פקיד. הוא אומנם דרג ממונה, הסר למרותו של הדרג הנבחר, אבל הוא גם מקבל ההחלטות השני בחשיבותו בישראל, וככזה הוא לא א־פוליטי. אין ממשלה שתוכל לאלץ רמטכ"ל לצאת למלחמה שהוא לא מאמין בנחיצותה.
רמטכ"ל לא צריך לחשוש מלהביע את עמדתו, גם כשהיא לא נוחה לכל השומעים. כך עשה אהוד ברק, כשעל גבעה בלטרון הצביע על החורים בהסכם אוסלו; אמנון ליפקין שחק, שדיבר על תחלואי החברה הישראלית אחרי רצח רבין; או איזנקוט, שהצביע על היתרונות של הסכם הגרעין. אנחנו לא באמת רוצים רמטכ"לים שיחששו מלהביע את עמדתם המקצועית, בוודאי לא בנושאים שהם מופקדים עליהם.
בחודש שעבר שמענו את הרמטכ"ל האמריקאי מארק מילי יוצא באומץ מול מפקדו, הנשיא טראמפ, ומצהיר שהוא נאמן רק לחוקה. לנו אין חוקה, אבל הרמטכ"ל שלנו מופקד על שמירת נכס שהוא לא פחות יקר מחוקה: מיטב בנותיה ובניה של החברה הישראלית שנקראו לשירות חובה. בעוד הרמטכ"ל האמריקאי מגן על האינטרסים של ארה"ב בעולם - הרמטכ"ל שלנו מגן על עצם קיומנו. יש לו חובה להתריע, גם ציבורית, על מה שהוא תופס כאיום על עתידנו.
כוכבי רואה בחזרה להסכם הגרעין הקודם של אובמה, שמעניק לאיראן רישיון דה־פקטו להתקדם לפצצה גרעינית בעוד ארבע שנים, איום על עתיד ילדינו ונכדינו. הוא עקבי בעמדה הזאת ומשמיע אותה כבר שנים, גם בפורומים של מקבלי ההחלטות וגם מול בני שיחו מהצבא האמריקאי. לא רק כוכבי - רוב הצמרת הביטחונית שלנו סבורה שהחזרה להסכם הגרעין מ־2015 תהיה בכייה לדורות. וכאילו כדי לחזק את דבריו של כוכבי, הצהיר יום למחרת שר החוץ האמריקאי החדש כי ארה"ב שואפת לחזור להסכם הקודם כנקודת פתיחה.
כיוון הרוח
במהלך כהונתו כראש אמ"ן, שהסתיימה ב־2014 עוד בטרם חתמה ארה"ב על ההסכם עם איראן, הצביע כוכבי על האפשרויות להשיג הסכם גרעין טוב מול האיראנים, וגם היום הוא מאמין שניתן להגיע ל"הסכם מצוין". בעיניו, הסכם שלא תהיה בו "פסקת שקיעה", שקובעת מועד לתפוגת המגבלות על איראן, שמגביל את יכולת איראן לפתח צנטריפוגות מהירות יותר להעשרת אורניום ושקובע מנגנוני פיקוח אפקטיביים יותר - הוא הסכם טוב לישראל.
נתניהו סקפטי יותר ממנו ולא מאמין שניתן להוביל את ארה"ב להסכם גרעין משופר מול איראן. למרות זאת, הוא ממתין בסבלנות לשיחת טלפון ראשונה עם ביידן, ובחודש הבא ישלח את ראש המוסד יוסי כהן לשיחות עם צמרת הממשל החדש. ייתכן שכהן גם יפגוש את הנשיא במהלך הביקור. רק אחרי שיבין את כיוון הרוח הנושבת בוושינגטון - יחליט נתניהו אם ללכת עם הממשל החדש או נגדו.
האופציות של ישראל אינן טובות. כוכבי אומנם הצהיר שהוא הנחה כבר להכין תוכניות אופרטיביות לפעולה מול איראן, אבל אין לו תקציב לבנות מחדש את האופציה הצבאית, וגם אילו היה לו - ברור שברגע שייפתח מו"מ בין ארה"ב לאיראן, ישראל תידרש לחדול מהכנה גלויה של אופציה צבאית. היינו בסרט הזה כבר ב־2012.
האופציה הצבאית של ישראל מול איראן הייתה ונותרה אמצעי גרוע, שיכול לכל היותר לעכב במעט את האיראנים אבל לא לשלול מהם יכולות. לאיראן יש הידע להעשיר אורניום, ושום תקיפה או הפצצה לא ייקחו אותו ממנה. חשוב שתהיה לנו אופציה צבאית, אבל היא תופעל רק כמוצא אחרון.
ברפלקס פבלובי פירשו רבים את נאום הרמטכ"ל כניסיון לקושש עוד תקציב לביטחון, אבל בישראל של 2021 - תקציב הוא לכל היותר זיכרון עמום מהימים שהייתה פה מדינה מתפקדת. אין תקציב, לא לצה"ל ולא לשום מערכת ציבורית, ואין גם יכולת לתכנן צעד אחד קדימה. כוכבי, שמהרגע שנכנס לתפקידו לפני שנתיים מכהן תחת מערכת בחירות, יכול רק לחלום על תקציב מסודר לשנה הבאה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13