אני בעד הארכת הסגר, שנכון לכתיבת שורות אלה טרם התקבלה החלטה על גורלו. הנתונים שבידי משרד הבריאות מלמדים שהסגר בשבועות האחרונים נשמר רק בחלקו, ומספר החולים הקשים ממשיך לעלות. כ־6,500 נדבקים אובחנו בשישי האחרון, ושיעור הבדיקות החיוביות נותר 9%. בישראל יש כיום כ־70 אלף חולי קורונה פעילים, מרביתם ביישובים דתיים וערביים. העובדה הזאת לא מנעה מהוויכוח אם להמשיך בסגר – להפוך ממחלוקת מקצועית למחלוקת פוליטית.
כשצפינו לפני קצת פחות משנה בתמונות המזעזעות מאיטליה של שיירות אמבולנסים שחונות בכניסות לבתי חולים, התפללנו שלנו זה לא יקרה, אבל טעינו. מה שקרה באיטליה ובמדינות אחרות מתרחש גם אצלנו. בתי החולים לא עומדים בעומס, וחולים נאלצים להמתין בתוך האמבולנסים שלוש וגם ארבע שעות, עד שהם נקלטים במחלקות הקורונה של בתי החולים. כשכותרות העיתונים מספרות שאנחנו עומדים בפני מציאות בלתי אפשרית, ובתי החולים מתריעים מפני סכנת חיים לחולי קורונה, סימן שהגענו לקו האדום.
קראתי ראיון עם פרופ' דרור מבורך, מנהל מחלקת הקורונה במרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים. בין הדברים שהוא אמר אני לא שוכח משפט אחד: "יש לנו כוחות מוגבלים, אנחנו לא יכולים לספק לכל אחד מיטת טיפול נמרץ כמו שהיינו רוצים. אנחנו מחליטים למי מגיע יותר". כשזה המצב, אנחנו מחויבים בלא סתם סגר, אלא בסגר מלא והדוק.
רק בימים האחרונים חולה מבוגרת מבית אבות בירושלים, שסבלה מקוצר נשימה, נפטרה באמבולנס, מכיוון ש"בתי החולים לא רצו לקבל אותה", כך לפי הפרסומים. הצוות הרפואי באמבולנס נאבק על חייה וביצע בה החייאה, אבל מצבה הידרדר, והיא איבדה את נשימתה באמבולנס תוך כדי הטיפול הרפואי שניתן לה.
עמדת משרד הבריאות שלפיה צריך להאריך את הסגר בשבוע, ללא חריגים, היא ורק היא העמדה הנכונה שיש לאמץ. האמירות שמשמיע ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ - שמבקש לקשור את הארכת הסגר בהתחייבות לאסטרטגיית היציאה ממנו, או לאפשר פתיחה מינורית של הסגר - הן בעיניי לא יותר מאמירות פוליטיות שנועדו לסייע לו במערכת הבחירות. גם ההתבטאות של ראש הממשלה נתניהו, שלפיה בתוך שבועיים ייפתחו אולמות התרבות, היא בעיניי אמירה שנועדה לרצות את קהל הבוחרים, אחרי התבטאות דומה שהשמיע רון חולדאי. מה שצריך הוא לקבל ללא היסוס את דעתם של הגורמים המקצועיים של משרד הבריאות, ללא שיקולים פוליטיים וללא שיקולי בחירות.
עד השבועות האחרונים התנהל המאבק בקורונה בחובבנות. ישראל הפכה ליבואנית של המגיפה באמצעות נוסעים שהגיעו מדובאי וממדינות מוכות קורונה. בעוד שבמדינות אירופה נדרשו הנוסעים להיכנס לבידוד ולא התלוננו, בישראל הקימו השבים מחו"ל קולות של מחאה, וחלקם ניסו להימלט מהמלוניות שבהן נדרשו לשהות. משרד הבריאות מודע לכך שהוא נכשל בניסיון לאכוף בידוד באמצעים הקיימים, והוא בוחן הצעה חדשה שלפיה מי שישוב מחו"ל יועבר למלונית, ולאחר שיקבל תוצאות של בדיקת קורונה שלילית - יישלח לביתו עם צמיד אלקטרוני שיפקח עליו.
זאת הצעה מצוינת, שתאפשר למשרד הבריאות לעקוב ביעילות אחרי מצבם הרפואי של הבאים מחו"ל, אבל ספק גדול אם ניתן יהיה לממש אותה, משום שיהיו מי שיגישו עתירות לבג"ץ נגד ההצעה בנימוק שמדובר בהפרה של זכויות הפרט. גם ההצעה להגדיל את הקנסות למי שמפירים את החוק אינה עולה בקנה אחד עם חיזור אחרי המפלגות הדתיות. מה שמותיר את הרושם שלפוליטיקאים חשוב יותר הכיסא מאשר הבריאות שלנו.