אולי־אולי־אולי יסתמן מהפך, בעוד 21 ימים? סקר חדשות 12 האחרון גילה ש־58% מהנסקרים לא רוצים שנתניהו ימשיך. לפי סקר חדשות 13, הליכוד בראשותו ירדה ל־27 מנדטים, הכי נמוך עד כה. העובדה שהביא את החיסונים ושכל הקמפיין שלו נבנה עליהם, אינה מוסיפה לו קולות. הבייס החרדי שלו מתנער מאכיפת הנאמנות הנרצעת שלו, והסמוטריץ' בכלל סירב לחתום. וגם הראיון המדהים, סמן חשוב למפנה, שערך אודי סגל בחדשות 13 עם נתניהו, ושבו שאל (כמעט) את כל השאלות הנכונות - ודרש, באדיבות ובאומץ, שהמרואיין יענה לעניין. המנהיג הזחוח והיהיר, שהפליג בשבחי עצמו, החל לגמגם, להתבלבל ולהזיע, מטפורית. הראיון הזה מהדהד בציבור ובתקשורת. ומה עם הסלידה הגוברת בציבור מכניעת נתניהו הנמשכת והמבישה לחרדים, המכתיבים את חיינו, כשמתחזקת הדרישה לממשלה בלעדיהם?

סימנים לדינמיקה של מהפך? בשבר הלאומי הנוכחי רק אטוּמי שכל לא מבינים את המתרחש: רה"מ שמוליכנו לסבבי בחירות, אולי כדי לדחות ולאייד את משפטו, ומנהל בלבדית, בכישלון ובחידלון, את המאבק בקורונה. שרי הבריאות, האוצר והביטחון, הפרויקטורים, צה"ל ופיקוד העורף וצוותי היועצים המקצועיים, הם לנתניהו רק רעשי רקע; כשם שהיריבים הפוליטיים הם "תחלואה" בעיניו. ניהולו מוטה פוליטית ואישית, עם שיטות נפסדות ומעוולות ואכיפה משטרתית לא שוויונית ולא יעילה.

הוא מחניף למצביעים ערבים, אך מצרף אליו גזענים בוטים כסמוטריץ' ובן־גביר. לפי הדיווחים, הוא שולח לכאורה סגן שר לשכנע את ראשי אש"ף שישכנעו את ערביי ישראל להצביע ליכוד. הוא עיכב את החיסונים לפלסטינים, שהתחלואה מתעצמת בתוכם, אך התיר לעשרות אלפי שב"חים לחדור לישראל ולהדביק ישראלים. הוא מבטיח ולא מקיים מאבק בפשע ובאלימות במגזר הערבי (ושולח את משטרתוחנה, באבסורד סרקסטי, להתעמת עם המפגינים נגד מחדלי המשטרה בחיסול הפשיעה במגזר).

אלימות במגזר הערבי - אירוע בלוד (צילום: יוסי אלוני)אלימות במגזר הערבי - אירוע בלוד (צילום: יוסי אלוני)


זו השיטה הבלפוראית: החלטות מכריעות במעמד השליט עם עצמו או עם הוועדה המסדרת לכאורה (להלן "הסראיא" - שרה ויאיר), כשנאמניו האישיים בעמדות מפתח ומפרשני הגותו הִתְּבַּרדֵגוּ לתקשורת. נאשם בתחילת משפטו הפלילי מחליט לבדו בנושאי ביטחון, תקציב, מדיניות, ערעור מערכת החוק ומה לא, לעתים בלי דיונים ואישורים של הממשלה, הקבינטים, הכנסת והשותפים הפוליטיים המסורסים. בדרך לשלטון יחיד. בִּיקטטורה.

ועכשיו, כשנתב"ג, הפה היחיד של המדינה שהיה פעור כל הזמן, ואף מטוש בדיקה לא הוכנס לתוכו, נסגר קצת - אנחנו ניצבים בעצמנו פעורי פה לנוכח השערורייה המדווחת של ועדת החריגים, והפרסומים על אישורי החיסון המזויפים והפרוטקציות לכאורה, שמאפשרים לחרדים הפריווילגים לטוס מכאן ולכאן, חופשיים מבדיקות, ולייבא אלפי בוחרים פוטנציאליים מברוקלין, נושאי קוביד. זו אחת הסיבות שאלפי צעירים חילונים פורקים אמון וצייתנות וחוגגים. אי־יכולתו של הנתניהו להתייצב כמנצח הקורונה לפני הבחירות – ואולי גם החידוש שאין לו מתחרה בשיעור קומה של שרון, ברק ואפילו גנץ, כדי להסית נגדו ולדרוס אותו – כל אלה אולי יהפכו כאן ב־23 בחודש את הכס הקדוש עם הישבן שבתוכו.

להצלחת המהפך, חובה שלפיד, סער, ליברמן ובנט יסכימו עכשיו על גוש פוליטי משותף אחרי הבחירות, כדי להקים ממשלת חירום לשלוש שנים, לשיקום הכלכלה, הבריאות, החינוך, התעסוקה והשבר החברתי. ישוקמו גם היחסים עם ארצות הברית, יישמר ביטחון ישראל ויוקפא כל עיסוק שאינו קיומי ומיידי. ברוטציה בת שנה, ינהיגו השלושה שיזכו למספר המנדטים הגבוה, בהתאמה.  היתר יהיו שרים בכירים. הבוחרים בשמאל ובמרכז חייבים להצביע למפלגות הסף, העבודה, מרצ ואפילו כחולבן, שאף אחת לא תיפול. הצפי הזה, כמו המהפך, כבר לא הזוי. הוא אפשרי. כן. אנחנו יכולים.