שבועיים וחצי נותרו עד לבחירות, ואיראן היא בעיה. לא של מדינת ישראל (מעולם לא הייתה איום קיומי) אלא של קמפיין הבחירות של בנימין נתניהו. מכל הסיבות הנכונות לסילוקו של נתניהו מבלפור, ניהול הסכסוך מול הפלסטינים ואיראן הוא הסיבה מספר אחת, ואני לא לבד: על פי סקר גולשים (ערוץ 12), 69% מאזרחי מדינת ישראל סבורים שנתניהו מנהל רע את יחסי החוץ והביטחון.
אפקט ביידן והחשש מהתפוגגות הדמון האיראני הם איבוד אביזר חשוב בתחפושת סופרמן, ועשויים לגרור אפקט דומינו של אביזרים נוספים כמו "הבאתי חיסונים", "סעודיה בדרך לשלום", "ידידי הטוב ביידן" ושאר מחטפי פריימים מקצה הארץ ועד קצה, ורק הסגר מונע ממנו לעופף סביב כדור הארץ בסגנון סופרמן.
בישראל, לעומת הכישלון נגד הגרעין במדיניות החוץ והביטחון, מדיניות הפנים של הגרעין האיראני היא הצלחה מרעישה. נתניהו הצליח לנפח אויב דמוני ולטמטם את הציבור, התקשורת ומערכת הביטחון. ההערכה המודיעינית הקבועה מנוגדת לדמוניזציה של איראן, אבל מה אכפת לצבא שמקבל מטרה אטרקטיבית ותקציבי עתק? ממילא כשתרד הנחתה הזויה לתקוף, הדרג הצבאי יסרב פקודה כבעבר.
כל צעד חזרה להסכם הגרעין הוא לא סתם מכה קלה בכנף מפציץ הבחירות של נתניהו: הוא מבוע חרדתי מחשש לכשלים פליליים, בריאותיים וכלכליים שעשוי להחריב את התדמית כולה. אני לא יודע לומר עד כמה שבירה תדמיתו של נתניהו בקרב הפחות סלחניים מבין תומכיו. האם הוא קרוב לנקודת המהפך - מהאיש "מנהיג ענק" ל"מסוכן" או "הזוי", והאם הטפלון עדיין עובד.
כשסיכה מחודדת פוגעת בבלון המנופח, אנחנו חווים בזמן האחרון מהפכים דומים אצל אושיות חברה, כולל מונומנטים של ממש. מה שברור הוא שבימין יש ערעור על תדמיתו של נתניהו, וההוכחות הן ההצטרפות לסער ותחיית בנט בבחירות 2021.
התקלה היחידה שהופכת את הערכת המצב הזו למופרכת היא שנותרו רק שלושה שבועות עד הבחירות, ואחרי עשר שנות שטיפת מוח אין כאן מסה קריטית ציבורית שתפנים את הכישלון המהדהד של המדיניות האיראנית של נתניהו.
את דרכו הפוליטית החל נתניהו כ"מר טרור", כשבנה קמפיין שנועד ליצור מצע רגשי קולקטיבי שרואה בכל פלסטיני טרוריסט. ומכאן שאסור ובלתי אפשרי להגיע "איתם" להסדר. זה די הצליח לו ב"עזרת" הפיגועים הפלסטיניים, אלא שהחיים היו חזקים הן מן הפיגועים והן מקמפיין הטרור של נתניהו.
אף ראש ממשלה לפניו לא ראה באיראן איום קיומי אמיתי, ואף אחד לא חושב כיום שהזבוב הפלסטיני מאיים על הפיל הישראלי. במקביל ברור שתוצאת מדיניות 15 שנות קמפיין "אני מטפל בטרור האיראני ובפצצה" הן כישלון גמור. או בלשונו של תא"ל (במיל') חסון חסון (בן כספית, "מעריב־סופהשבוע", 26.2): "איראן מתבססת כיום בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן יותר מאי־פעם".
אין טעם להתייחס ברצינות גדולה מדי לתקריות האלימות שבהן מעורבות לאחרונה איראן, ארה"ב וישראל. ארה"ב מפציצה בגבול עיראק־סוריה? שר החוץ העיראקי מגיע בקביעות לטהרן. ישראל מפציצה בכל רחבי המזרח התיכון, והיא משחררת זעקות של קוזק נגזל על הפגיעה האיראנית בנושאת המכוניות של רמי אונגר.
כל התקריות הללו הן קפצונים לצריכה ביתית. הן לא נועדו "לבסס ולשקם את ההרתעה הצבאית של ארה"ב באזור...", או "לאותת למדינות באזור שלמדנו מהטעויות של אובמה, אנחנו מנסים להשיג את מטרותינו באמצעים דיפלומטיים אבל האופציה הצבאית האמריקאית נשארת על השולחן" (רון בן ישי, YNET).
ההפצצה האמריקאית בגבול עיראק־סוריה היא גם לא "איתות משמעותי של ביידן 'אנחנו לא אובמה'" (ארי שביט, ערוץ 13). תרגיעו, בני אדם. מדובר בצורך פנימי של ממשל ביידן להוכיח לציבור שלו שהוא "תקיף" ו"האיראנים לא יכניעו אותו".
גם מאבקו של ביידן בבן סלמן הסעודי בגין "זכויות האדם" הוא לא יותר מכלי דיפלומטי וחלק מניסיונו של הממשל האמריקאי להרגיע את המזרח התיכון באמצעות "פאקס אמריקנה" 2021. מצב זכויות האדם באיראן לא יפריע לביידן לנהל את המו"מ על הסדר גרעין, ובאותה נשימה מצב זכויות האדם הפלסטיני יסייע לו בדחיקת ישראל להסדר מדיני.
מבצע סוף עונה
בינתיים איפה אנחנו ואיפה הקניונים שהובטחו לנו בריאד, עומאן וכווית. שגריר האמירויות שהגיע השבוע לישראל התקבל בדיווח יבשושי. מפלס חרדת אפקט התמוטטות הקונצפציה של אנחנו והמתונות נגד האיום האיראני גרם לנתניהו לכנס נבחרת ש"תדון" בנושא הסכם הגרעין המסתמן.
היו שם שר הביטחון בני גנץ, שר החוץ גבי אשכנזי, הרמטכ"ל אביב כוכבי, ראש המוסד יוסי כהן, שגריר ישראל בוושינגטון גלעד ארדן, תא"ל במיל' יעקב עמידרור לשעבר ראש המל"ל וראש אגף מחקר באמ"ן, ותא"ל במיל' יעקב נגל, לשעבר ראש המל"ל. ובדרך רון דרמר, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון ואחרי נתניהו האיש הדחוי ביותר בקרב הממשל הדמוקרטי. זה היה דיון של שלושה - גנץ, אשכנזי וכוכבי - נגד כל אנשי נתניהו.
הכינוס הזה לא נועד להכין דיון מול הביידנים אלא להפחיד את היהודים שנוהרים לקלפי ולהציג בפני העולם תמונה קבוצתית של צמרת מאוחדת מול איום קיומי. מדובר בהצגה. בדרך כלל כאשר עומדת על הפרק בעיה רצינית, מכנסים את האנשים המרכזיים הרלוונטיים למעין קבינט מצומצם תחת איפול כבד ומשם עובר המסר לקליינט בוושינגטון. כאשר לשכת רה"מ מזדרזת לפרסם את דבר הפגישה, היא מכוונת לבחירות עכשיו, כולל כל האופציות על השולחן ותחזיקו אותנו.
במקביל, "פקיד ישראלי בכיר" תדרך עיתונאים שהרמטכ"ל אביב כוכבי וראש המוסד יוסי כהן תמכו בעמדה שלפיה יש לנהל מגעים שקטים עם הממשל האמריקאי ולא להגיע לעימות. "לא ויתרנו על עמדתנו נגד החזרה להסכם הגרעין", אמר הפקיד, "אבל אנחנו רוצים לעבוד יחד עם הממשל ולהיכנס לדיון קונסטרוקטיבי ולא לעימות".
את הפגיעה בנושאת המכוניות במפרץ עומאן לקח הרמטכ"ל בפרופורציות הנכונות. ראש המוסד של נתניהו דרש תגובה הולמת. מכאן ואילך לקח גנץ את ההובלה והורה לאמ"ן "להרחיב את האיסוף בעניין האיראני", לפני שמישהו כאן יבשל מודיעין וילך על מבצע סוף העונה. ככה? נתניהו הורה גם לכהן להרחיב את האיסוף.
בגדול, תרגיעו: שאגות האריה של נתניהו יישמעו עד הבחירות. אם ינצח, יגיח החתלתול שהצביע בעד ההינתקות ומסר את חברון. אם יפסיד, תהיה לו מנטרת ניחומים וטיעונים לקולת העונש בסגנון "אצלי (איפוק ומהלכים להסדר גרעין) זה לא היה קורה".