אחת התופעות ששימחו אותי במיוחד לאחרונה היא סיום כהונתו השערורייתית של שגריר הבית הלבן ביהודה ושומרון ורמת הגולן, דיוויד פרידמן, טראמפיסט במיטבו או בעצם במרעו. פרידמן הוא עורך דין ניו יורקי שהתמחה בפשיטות רגל (דיני חדלות פירעון בשפה נקייה). מאותן סיבות הוא כנראה עבד עבור טראמפ. נראה שיש כיום ביקוש לשירותיו, בתנאי כמובן שהוא לא יעיד או ייחקר בדבר מה, כמעט כמו כל מי שהיה מעורב בעבר בעסקיו של טראמפ. הרי כיום נערך מצוד בארצות הברית אחרי מסתערי הקפיטול ב־6 בינואר, כמו גם אחרי משתפי הפעולה המקצועיים של טראמפ. רואי החשבון של עסקי טראמפ נמצאים בימים האלה על הגריל של התובע הכללי של מנהטן, סיירוס ואנס. לאחרונה קיבל ואנס את האישור לקבל את דוחות המס של טראמפ.
לג’וב הכל כך רגיש של שגריר ארצות הברית בישראל הוצנח פרידמן ללא שום רקע בעסקי ממשל ובייחוד שום ניסיון דיפלומטי והבנה ביחסי חוץ, ביטחון ופוליטיקה, הן אמריקאים והן ישראלים. לפי פרסום ב”ניו יורקר” בעבר, מיד עם כניסתו לתפקיד הציע שמצרים “תיקח בחזרה” את העזתים.
נזקי פרידמן מצטיירים בעיניי כמו רשימת מכולת מהגיהינום: פרובוקציה חסרת משמעות בהעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים (בלי להזמין נציג של הדמוקרטים); הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן; איום על בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג; והדובדבן: תרומתו ל"עסקת המאה" שהשיא שלה היה תיירות הקניונים והקורונה לדובאי.
פרידמן הוא מעריץ עיוור של טראמפ מסיבות משונות למדי: “ברגע שנעבור את המיידיות של הרגע, ברגע שסדר היום הסוציאליסטי לכאורה ייכשל, והוא ייכשל, אני חושב שאנשים יסתכלו על הנשיא טראמפ כלוחם עז למען העובדים האמריקאים, אדם שהחזיר את אמריקה לעבודה”, אמר בראיון שפורסם לאחרונה באחד מכלי התקשורת. סיריוסלי?