זוכרים את הימים היפים שבהם בחירות היו יום חג לדמוקרטיה? בעיניי מדובר באשליה, קצת כמו להכריז על יום מסוים כ"ראש השנה", לטבול תפוח בדבש ולאחל: "לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו", מתוך אמונה נאיבית שיש בכוח הכוונה הטובה ליצור מציאות חדשה.

הוא הדין באשר לבחירות: במשך שנים הלכנו אל הקלפי מתוך אמונה שאנו מעצבים את המציאות הישראלית, אף על פי שבתכלס הבחירה הייתה לרוב בידי מי להפקיד את המפתחות של הכספת, כדי שיתעשרו קצת על חשבוננו. מהרגע שאבדה לי הנאיביות הזאת, אני הולך אל הקלפי מתוך חמיצות מסוימת, כמו אל הביקור החודשי אצל רואה החשבון, כאשר השאלה היחידה היא כמה אשלם לאחרים שבחרו לעבוד פחות קשה ויחגגו על הכסף שלי.

המועמד שאתן לו את קולי היה בוודאי כועס על הציניות הנפסדת שלי, שכן במידה רבה הכניסה שלו לפוליטיקה הייתה אמורה לגרום לאנשים כמוני להיפטר ממנה. ובכן, יאיר, אני מתנצל: את הקול שלי תקבל, אבל ספק אם תגרום לי להאמין מחדש שמשהו פה ישתנה מהותית. פוליטיקה היא סוג של נקניקייה: אתה נדרש להשתמש בחומרים גרועים אם ברצונך להשיג טעם טוב, ובשני המקרים התוצאה תהיה מוצלחת יותר עם הרבה בירה.

קלפי בחירות (צילום: אבי אוחיון, לע''מ)קלפי בחירות (צילום: אבי אוחיון, לע''מ)

בשנים האחרונות הפכתי לכמעט מוקצה בין חבריי, בעקבות סירובי לתעב את בנימין נתניהו. כלומר אני שונא כשהוא מדבר אלינו כאל ילדים רפי שכל (ושונא עוד יותר כשזה מצליח לו!) רק שבשעה שישראל הופכת למדינה הראשונה בעולם שמשתחררת מאימת הקורונה בזכות החיסונים שהשיג, קשה שלא להתפעל. כמי שלא בחר בו מעולם, אני הראשון להודות שמבצע החיסונים הוא נס דנקרק של האיש שכה מעריץ את צ'רצ'יל. כשגבו אל הקיר הוא קיבל החלטה אסטרטגית מדהימה שהשתלמה לכולנו, ומי שהשנאה לנתניהו עדיין לא העבירה אותו על דעתו לא יכול שלא להתמוגג.

ברור לי שהאיש בורך בכישורים שעולים על כישוריהם של רוב מי שמנסים להחליפו. הבעיה אינה ביכולותיו אלא באישיותו: השילוב בין נהנתנות מחד וחסכנות מופלגת מאידך לכאורה מזמין שחיתות. עם זה אין לי בעיה: פוליטיקאים בכירים נוטים לחמוד ולהשיג, ונתניהו אינו שונה דרמטית מרוב קודמיו. הוא רק היחיד שהמשיך למשוך בחולצת היריב כשהוא מתעלם מהעובדה שיש לו כבר כרטיס צהוב. לכן עתה הוא אוחז בידו של השופט שכבר נשלחה אל הכיס האחורי: גם אם אתה חושב ששופט חכם היה נמנע מהרחקה, ברור לך שהנזק בכרטיס אדום קטן מהנזק שיגרום פיצוץ של המשחק. במילים אחרות: העובדה שיש (גם) צדק בעמדת נתניהו לא גוברת על הסכנה שבשבירת הכללים.

אז עניתי לעצמי על השאלה מדוע לא נתניהו, אבל עדיין לא הסברתי למה כן לפיד. קודם כל, אודה שהרוב אישי: אני מחבב אותו באמת! איני חבר שלו, לכל היותר אני מכר ותיק מדרגה שלישית, אבל ככל שיש לי שעות לפיד ברזומה, הרי שהן היו (כולן) נעימות, ובעיניי אין זה דבר של מה בכך.

לפיד אינו חף מטעויות. די אם נזכור את טענתו שלא יהיו בישראל חיסונים במועד שבו נקב נתניהו. מה אומר? אשרנו שטעה! רק שמעבר לכמה מקרים שבהם לשונו של לפיד הייתה מהירה ממחשבתו, הוא ממש בסדר. נדיר למצוא בצמרת הגבוהה של הפוליטיקה אדם שפיו ולבו שווים. ואפרופו לב, שלו נמצא בדיוק במקום הנכון. אני מניח שרבים יותר מאשר 20 המנדטים (שמעניקים לו הסקרים) היו חותמים על המשפט האחרון. הם רק לא סגורים על יכולתו לבצע.

ובכן, בניגוד לרושם שמבקשים ליצור כאן, לא צריך להיות סופרמן כדי להיות ראש ממשלת ישראל, צריך רק להתוות כיוון כללי ולתת למוחות המעולים שיש כאן להוביל. ליברל אמיתי - ולפיד הוא ליברל בן ליברל - יודע שלפעמים לדעת מתי לא להתערב חשוב יותר מלהגיד מה לעשות. גמרתי לאכול את הלוקש של הסורים והאיראנים על הגדרות: אם הם רוצים, שיבואו - בשביל זה יש את אביב כוכבי. התפקיד של ראש הממשלה הוא רק לוודא שאף אחד לא נרדם בשמירה.

מאחר שהשקפותיו של לפיד על רוב נושאי הפנים קרובות לשלי (הוא גם בין הבודדים שטרחו לכתוב למפלגתם מצע, אשכרה תוכנית עבודה. מי היה מאמין?) אני אתן לו את קולי.

לא, אני לא אלבש את בגדיי החגיגיים ואצא אל הקלפי בתופים ובמחולות כדי להרים לדמוקרטיה, שכן אני ותיק ומנוסה אפילו מכדי להשתמש בביטוי "להרים". לכל היותר אדשדש לקלפי בכפכפים ואמהר משם להתחבר לברז הגינס על הבר ב"עמירם" עד שיגיע זמן קריאת שמע של מדגמים. אבל גם אם התוצאות לא יהיו לרוחי, אתנחם לפחות בכך שהצבעתי עבור מישהו שרוצה להפוך את ישראל למקום שיהיה ראוי לאהבת חינם שלפחות חלקנו עדיין מרעיפים עליה - איש נעים שלא אומר נואש, הגם שחלק מתומכיו הם ציניקנים כמוני.