רבנים, ראשי ישיבות, אדמו"רים ואישים תורניים, בעלי דעה והשפעה במגזר החרדי-חסידי לא מוזכרים ברשימה הלא קצרה של גורמים המוצגים באמצעי התקשורת השונים כאחראים על האסון הקטסטרופלי במירון, אך לא אשמים בו. לא מוזכר כלל שהנספים והפצועים נמנו כמו שנתונים להשפעתם ולסמכותם של הגורמים הללו.

השאלה מדוע הגורמים הנ"ל אינם מוזכרים בהקשר לאסון הנוראי איננה באה מתוך קינטור, התרסה או הקנטה. חלילה. השאלה עולה ומשתמעת מתוך סיפור המתועד ומונצח בתלמוד. סיפור מדהים - איך חכמים העריכו מראש את הסכנה בדוחק של בני אדם במקום קדוש וביום חג. לא חשבו הרבה. עשו מעשה ומנעו בעוד מועד אסון.

זה קרה לפני אלף וחמש מאות שנים. בחג סוכות שחל בשבת אסור לטלטל לולב ואתרוג. המתפללים בבית המקדש "היו מוליכין את  לולביהן להר הבית והחזנין מקבלים מהן וסודרין אותן על גבי איצטבא. למחר משכימין ובאין והחזנים זורקין אותם לפניהם"... כנראה שהיו מדי הרבה מתפללים ולולבים. הגמרא מספרת "וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שהיא כל אחד ואחד נוטל (לולב) בביתו", מסביר רש'י בלשונו הצחה:"שדואגין שלא ידחפום למחר ויתמעכו בהקהל לקחת איש לולבו".
(תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ'ב),

כך פעלו חכמי ישראל של פעם. הדאגה הראשונה והראשונית שלהם היתה בטחון חייהם, בריאותם והגנה על שלימות גופם של היהודים שהיו תלויים בהלכותיהם, קשובים לסמכותם, מושפעים מדעותיהם. חכמי התלמוד לא חיכו לאסונות, לא המתינו שיקרה משהו חמור, לא הניחו למקרים שיפתיעו אותם. הם היו מוכנים וערוכים למגיפות. 

מהזירה הקשה במירון (צילום: תיעוד מבצעי איחוד הצלה)מהזירה הקשה במירון (צילום: תיעוד מבצעי איחוד הצלה)

לפני אלף וחמש מאות שנה, קבעו חכמי התלמוד אמצעים נגד מגיפה כמו הקורונה.  "דבר בעיר –  כנס רגלך", אם פרצה מגיפה כנס להסגר (בבלי, מסכת בבת קמא דף ס'). חיי אדם ובריאות היו בראש מעייניהם. בעברית של ימינו -  הם לא היו פוליטיקאים. הם היו חפים מכל שיקולים ואינטרסים אישיים.         

בישראל פועלות שלוש מועצות גדולי תורה. שתיים של שני פלגי 'יהדות התורה', חסידית וליטאית, ואחת ספרדית של מפלגת ש'ס. לא עלה בדעתם של יחידים מקרב עשרות האדמורי'ם לחשוב על סכנה, להתריע מפני תקלה המונית, להציע  אמצעי, דרך במטרה להבטיח את בטחונם של רבבות יהודים המתכוננים בל'ג בעומר לעלות למירון, לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

אדמו"רים, ראשי החצרות החסידיות בארץ, חתמו ופרסמו חוות-דעת, קול קורא, להצביע בעד מועמדי יהדות התורה לכנסת. אבל לומר מילה, להשמיע חוות דעתם, לפרסם עצה טובה, במטרה למנוע מראש אסון אפשרי בגין התקהלות של המונים. זה לא. מה פתאום?    

השעות שלפני האסון במירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)השעות שלפני האסון במירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)
   

למעלה ממאה רבנים חתמו על מכתב שבו הרעיפו שבחים על ראש הממשלה נתניהו על מאמציו נגד התפשטות מגיפת הקורונה. לאף אחד מהם לא עלה בדעתו, אולי כדאי, ראוי ורצוי להתייחס בגלוי ובפירוש למצב של סכנה לחיי אדם  בהתכנסות במירון בל'ג בעומר. עובדה שהיו כאלה שכן התריעו, כן הזהירו, הבחינו כבר לפני שנים בסכנה של הדוחק וההצטופפות החריגים במירון, בל'ג בעומר.     

חכמי התלמוד לא היססו, לא חשבו פעמיים, לא חיכו שיקרה משהו. "כשראו בית דין שבאו לידי סכנה – התקינו", כשראו חכמים שמתהווה בהר הבית מצב שיצור דוחק מסוכן שיאיים על חיי בני אדם בחג הסוכות – מייד נקטו מראש אמצעי למנוע אסון. כך ניצלו, השתמשו ויישמו חכמים של פעם את סמכותם והשפעתם על חיי בני עדותיהם.