אני חושב שראש הממשלה נתניהו צודק: לעולם חשדהוּ. תמיד עומד ריח של קונספירציה באוויר - ותמיד אפשר לנצל את החשד, אמיתי או מופרך, לצרכיך, בטיימינג הנכון. הנה עכשיו, כשהכאוס השלטוני שלו לפני בלימה, אולי (סיום הקורונה, המנדט שקיבל לפיד, המשא ומתן להקמת ממשלת הימינמרכזשמאל הבלתי אפשרית האפשרית והכוננות של חברות ההובלה לפינוי הבלפוריה), מריחים בצמרת השלטון הזדמנות חדשה לגלות קונספירציה ישנה להפלת ראש ממשלה מכהן וכו'.

אז לא חשוב שבמקביל ממלאים ההמונים רחובות בירושלים, כולל מזדהים מאזרחי ישראל הערבים, ושמסתיים הרמדאן, ולילת אל קאדר שלשום ויום ירושלים היום, עם מצעד הדגלים, הנא באוזן לערבים במזרח ירושלים, ושאבו מאזן ביטל את הבחירות ברשות, כי חמאס עמד לנצח בהן, ומוחמד דף והאניה מאיימים. כולם עצבנים רצח, הכל נפיץ ואין מישהו חכם ואחראי שיעצור וירגיע.

להפך: דווקא עכשיו, כשהפצצה מתקתקת, מבקשים השלטונות, ברשעות אווילית, לסלק משפחות פלסטיניות משכונת שייח' ג'ראח בירושלים, להפקיע מהן את רכושן ולבנות וליישב במקום מתנחלים יהודים. פרובוקציה, יעני. בשכונה כמו בשכונה – ואינעל העולם ובית הדין הבינלאומי בהאג והנשיא ביידן. הפלסטינים הפכו את שייח' ג'ראח לסמל הכיבוש והמרי. ירושלים בוערת, מרחבת הר הבית ואל־אקצא לשער שכם. גם העוטף בלהבות. האם זהו הקיסר נירון על המרפסת בבלפור, מנגן בלירה ומקונן בשמחה על האש המתלקחת?

חבר שלח בוואטסאפ קטע נפלא, שבו נראה חייל שסוחב בשדה חמור על גבו. מישהו אומר שם: "זאת תמונה ממלחמת העולם השנייה. חייל שנושא חמור על גבו. זה לא שהחייל אוהב חמורים או שיש לו איזו סטייה. העניין הוא שהשדה ממוּקש – ואם החמור היה משוחרר ועושה מה שבא לו, הוא היה גורם לפיצוץ והורג את כולם. מוסר השכל: הראשונים שאתה צריך לשמור עליהם הם החמורים, שלא מבינים כלום ועושים מה שבא להם".

אז זהו, שאצלנו החמורים רוכבים ממילא על גבנו ומצעידים אותנו לדריכה על כל המוקשים ונהנים מכל רגע של פיצוצי הלם, אש, הפגנות, שוטרים ואלימות. כי א': מחוללי אירועי שייח' ג'ראח מבקשים להשכיח מכולנו, קצרי הזיכרון והרוח, את אסון מירון ואת ההכרח בוועדת חקירה ממלכתית; וב': הם ממשיכים, עם חמאס, לתדלק את הכאוס וללבות תבערות.

למשל, משטרתוחנה עוצרת תנועת מתפללים ומזדהים ישראלים לירושלים, בפקקים אינסופיים. החמורים נובחים, והשיירה נתקעת. אחר מבטלים את ההחלטה כלעומת שהתקבלה, כמו שהקימו קודם מחסומים ומחאה בשער שכם וביטלו אותם. או, למשל, מכניסים עזים לשכונה הדחוסה והרותחת, להלן בן־גביר ו"להבה", שיקצינו את הפרובוקציה – ואז מעיפים אותם.

שכונה. בלגן. ראש הממשלה במרוץ למצב חירום, לפני שתקום ממשלה חדשה. שבנט וסער יחששו מהבעיטות ונעירות הזעם מהימין הדתי־קיצוני־פריווילגי - ושגם עבאס, טיבי ואיימן יירתעו מהאיבה בצד שלהם. ממשלת השינוי תתחרבש, ומישהו, לא חביב, שדומה למריאנו אידלמן הסימפטי, יוכל למשוך עוד את שליטתו בממשלה הלא מתפקדת, עד שיפקע מנדט לפיד ונלך לבחירות חמישיות ושישיות, נשמיד בדרך את ימינה הסמולנית, נאבד את "תקווה חדשה" וננציח את ממשלת המעבר, את הכאוס הגואל ואת המאבק לבחירות אישיות.

במדינה מתוקנת, שהגיעה דווקא דרך הימין שלה (ורק מהאינטרס של מנהיגה העומד למשפט) לתחילת הלגיטימציה של הציבור הערבי, היה אפשר לצפות לפעולה תבוּנית: לעצור את פרויקט ההשתלטות הנדל"ני המתנחלי לייהוד שייח' ג'ראח. ספק אם זה יקרה. ככה זה כשהחמורים ממשיכים להתרוצץ בשדות המוקשים ולהדליק את כל המדורות שנאסרו בל"ג בעומר. אזרחים, המדינה בוערת.