זהו. אפשר להתרווח? בכאילו. ממילא כל החיים כאן הם כאילו נורמליים. לך דע כמה שבירה הרקמה החוצצת בין טירוף החושים והמערכות לבין קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, שתיתי קפה ויצאתי לעבודה. נראה שהסערה עומדת לחלוף וניתן לומר את האמת: מבצע שומר החומות הוא הצלחה צבאית נקודתית, כישלון מוחלט של הדרג המדיני שחיפש תמונת הכרעה, והצלחה פוליטית של קואליציית הימין.
לזכותו של צה"ל ייאמר שהמבצע, מראשיתו, לא נועד להביא להכרעה שתתורגם למהלכים מדיניים, משום שהממשלה לא מעוניינת בהם. המטרה הצבאית הייתה להוכיח את כוחנו באמצעות עוצמת אש עודפת על זו של חמאס כדי להשיג פסק זמן, בתקווה לממשלה שונה שתלך על הסדרה קבועה. הבעיה היא שהמציאות היא לא תצוגת שרירים של מר עולם אלא תחרות על סמלי ניצחון, ובמלחמה הזו נוצחנו. טילים על ירושלים הפכו את חמאס למגן אל־אקצא, וירי על תל אביב סיפק תמונות "ניצחון" של ישראל בפאניקה.
חמאס מיצב עצמו ככוח הפוליטי המוביל בעם הפלסטיני, תמונות ההרס בעזה העניקו לו ניצחון מוחלט בקרב הנרטיבים המתקרבנים, והבונוס היה הפרעות ההדדיות בישראל גופא. ממשלת נתניהו, כהרגלה, ירתה ברגל של עצמה.
הפתיחה הייתה מבטיחה למדי ובסגנון "אפוקליפסה עכשיו". הרעיון הכללי נלקח מתזה אקדמית (Shock and Awe) אמריקאית - הפצצות מהאוויר ודהירה על פני הקרקע. בצה"ל גרסו: אש מנגד בלבד כדי לא לסכן חיילים, בתוספת יכולות מודיעיניות וטכנולוגיות שיאפשרו מכות מדויקות. שום דבר שונה מעבר לתחילתם של סבבים קודמים.
מבצע עופרת יצוקה, שנועד לפתור את בעיית הקסאמים בעוטף ב־2008, החל עם שני גלי הפצצה בהשתתפות עשרות מטוסים שהרגו כמה מאות פעילי חמאס. מאז, ככל שתכפו המבצעים וההפצצות חמאס הלך והתעצם, וכתמיד גם הפעם הבטיחו לנו מדיניות ומטרה ברורים: "מדיניות־העל?", נשאל ומשיב רוני דניאל (12): "לחסל את חמאס"; האם יש היתכנות? תהה הקיביצר. "אפשר להפתיע את חמאס", מאמין צבי יחזקאלי (13), "והגיע הזמן להכות חזק".
התגובה הסבירה להצהרות הרהב האלה היא תגידו, השתגעתם? אתם להקת מעודדות או עיתונאים? דווקא מפקד אוגדת עזה, תא"ל נמרוד אלוני, ביאר כי "המבחן שלנו הוא כמה שקט ארוך טווח נשיג", מה שמסביר כי המבצע כולו הוא חלק מהטריק הקבוע של ממשלת הימין למשוך זמן כדי לא להגיע להסדר. בשלב זה היה תיאום כוונות פוליטי וצבאי, משום שצה"ל לא רצה למצוא עצמו בעוד שנה עם כמות כפולה של חיילים וטילים, אז יאללה בלגן.
בהמשך נחשפנו כולנו לצונאמי של מלל מתלהם ו"הערכות מצב" מלומדות: "260 גיחות של מטוסי חיל האוויר, כולל F35, שתופעלו במכה אחת מתואמת להפליא" (איתן בן אליהו, 12). אפילו דווח כי "בינה מלאכותית הופעלה לצורכי התחכום המבצעי". חבל שלא הפעילו את הבינה הטבעית, שקרויה בעברית שכל ישר. בינתיים התקיפות בעזה נמשכו ואיתן מטחי הרקטות לישראל. בן אליהו אישר שהביצוע בעזה "היה מעולה", ויאיר שרקי (12) קבע חמורות ונחרצות כי "את המערכה מנהלים היטב" (נשבע שהוא לא מצמץ ולא קרץ).
ואכן, הפעלת גיחות מתוקתקות במכה אחת של מנגנון ענק זו בהחלט הצלחה תפעולית שכל מפעל לייצור מכוניות או גלידה היה מתגאה בה. אלא שכאן ירדה המכונה הצבאית המשוכללת בתבל על שכונת עוני שאפילו פייפר אחד אין לה, שלא לדבר על נ"מ. ביום חמישי שעבר ישבתי בערוץ הכנסת וניסיתי להסביר שעקב יחסי הכוחות מדובר, מבחינה מבצעית, בציד שועלים. לא נראה לי שהרעיון חלחל. אני מבין את הצורך של צה"ל להציג את המהלכים המבריקים כהצלחה מרעישה תרתי משמע, רק חבל שזה מגיע בגלל ניהול כושל היסטורי של הסכסוך, נוכח יחסי הכוחות.
"אור ירוק"
תוצר הלוואי היה להוכיח לחיזבאללה שבעל הבית השתגע והוא מוכן ללכת עד הסוף. גם בעזה גם בלבנון. וגם בסוריה סבבה. כולל מוכנות לספוג גם בישראל. האמת היא שצה"ל אכן זקוק לרישיון להשתגע כחלק ממאזן האימה שהוא מקיים בחזית הצפון (שם יש מאגר טילים בסדר גודל אפוקליפטי), ולמזלנו גם צה"ל וגם חיזבאללה פוחדים להפר את מאזן האימה.
בינתיים "שקט, יורים" עד שהמציאות הקישה כבר לפני שבוע על גגות הקריה בתל אביב וגרמה לדובר חיל האוויר בן אליהו (בכאילו) להודיע ביום שבת כי האשראי בבנק המטרות נגמר. הדרג הפוליטי, שהבין כי הובס, דרש להמשיך. גם במאני־טיים שפירושו הפצצות נדל"ן, אוכלוסייה אזרחית. שום דיווח על הטיל המשוטט והמדויק לא יכסה על הדיווח שכ־40% מבין ההרוגים הם נשים וילדים, וכ־40 ילדים הרוגים. והספירה נמשכת.
במהלך המבצע הורצה דיסאינפורמציה כאילו ג'ו ביידן ושות' נתנו "אור ירוק" להמשיך להפציץ. "ידיד ישראל" וכו' - שטויות. צריך להבין כיצד פועל המנגנון האימפריאלי האמריקאי, שביידן הוא נציג מובהק ושמרן שלו. האינטרס האמריקאי הוא הרגעת המזרח התיכון כולו, וישראל היא מכשול. מטחי טילי חמאס על ישראל סייעו לביידן לכפות בהמשך הפסקת אש, וה"אור הירוק" הדמיוני נועד לאפשר דווקא לחמאס להמשיך לירות כדי שישראל תגיע לנקודה שבה אין מנצח ומנוצח (ממילא שני הצדדים יצהירו שניצחו). לכן עמעם ביידן את תגובתו, ורק כאשר האש במאני־טיים החלה גובה מחירים בלתי נסבלים ירדה הפקודה מוושינגטון לעצור.
נשאר מגדל שמאכלס סוכנויות של אמצעי תקשורת, ביניהן אל־ג'זירה. הוא הוקרס בנימוק שהוא מאכלס פעילי חמאס. תמהני. זרוע צבאית ממודרת תחשוף אנשים משמעותיים בבניין שמסתובבים בו עיתונאים זרים? על הפצצת בית המיליונר ושכונת רימאל יש קונצנזוס גמור בין השמאל הסוציאליסטי בישראל, רוב העזתים וחיל האוויר.
בין שאר התמהני'ס אני תוהה אם המודיעין הציג לפני קבלת האישור בקבינט הערכות שציירו את המצב כיום, כולל הסחף החמאסי בגדה ובישראל גופא. מאחר שברור שהקבינט לא היה מאשר מבצע שמתחיל במוחמד דף ומסתיים באיתמר בן גביר, אזי רק ועדת חקירה ממלכתית אמורה לעסוק בכך. רצוי ללא השתתפות נציג מובהק של נתניהו כמו אותו בן גביר.
הכי פשוט וקל היה אילו היינו יכולים לומר שהקטטה השכונתית המדממת בינינו לבין חמאס, הרשות הפלסטינית וערביי ישראל היא קטטה בין רעים וטובים. הקטע הבעייתי הוא שיש מצב שאנחנו הרעים. אולי לא הכי רעים, אבל רעים דיינו כדי שנפסיק לשחק את הקוזק הנגזל ונחליף ממשלה.