לא צריך לחשוש לבקר את הממשלה הזו שכולה חשודה מרגע היווצרה, ולא צריך להימנע מלתקוף את הכוונות של המרכיבים הדומיננטיים בה. עם זאת, לא צריך להאשים בכל דבר אותה או את בנט, החימום לראש הממשלה יאיר לפיד. למשל, מוזר שכבר האשימו את הממשלה החדשה הזו בהתפרצות הקורונה, בנוסח: הם רק כמה ימים בשלטון, וכבר חזרה מגיפת הקורונה.

הממשלה הזו החזירה הרבה דברים רעים, אבל וירוס הקורונה, שתקף מהפינה האפלה שלא שמנו לב אליה מספיק, איננו אחד מהם. הוא חדר לכאן, מתחבא ומערים את דרכו, משתנה ועובר מוטציות. לא משנה לו אם הוא מדביק ימני או שמאלני, נוכל או אדם ישר. הוא צץ ומתחיל את המסע האקספוננציאלי שלו, ומולו בני האדם מנסים לגייס את הנשק היחיד שלהם, המוח והידע האנושי, כדי לרסן אותו. אנחנו, הישראלים, כבר היינו בטוחים שניצחנו, אפנו נטה כלפי מעלה כאשר התרברבנו שאנחנו המדינה המחוסנת ביותר בעולם. זה היה כיף.

זה היה נכון. הסרנו את המסיכות ונכנסנו לאולמות חגיגות ותרבות, לא רק לחצנו ידיים, גם התחבקנו והתנשקנו, ואז, בימים האחרונים, פתאום החלו להתפרסם המספרים של הנדבקים החדשים. הם עדיין מספרים קטנים. אבל ככה התחיל גם הגל האיום הראשון שפשט בכל העולם. בכל מקום צצו מספרים קטנים שהפכו לבלתי נשלטים.

במהדורות החדשות תופסים את המקום הראשון כל מיני אמירות אזהרה של נתניהו, וכל מיני האשמות של לפיד על משרדים שנמצאו חרבים. כשבדקתי מה היו הכתבות הנקראות ביותר באתר “מעריב” אתמול, מצאתי את הנושאים הבאים: “גידופים במליאה: התקפה חסרת תקדים של גפני על בנט”, או כותרת של מאמר דעה שטען בלהט “נתניהו שיקר במליאה כדי לפגוע ביחסי בנט עם ארצות הברית”.

יו''ר האופוזיציה בנימין נתניהו במליאת הכנסת (צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב)יו''ר האופוזיציה בנימין נתניהו במליאת הכנסת (צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב)


במקום החמישי ברשימה של הנושאים הנקראים ביותר, אפילו: “מפתיע: ליהיא גרינר במסר לאקס המיתולוגי עתי שולברג”. דחיתי את הקריאה בידיעה זו ובאחרות. בעיניי, הנושא החשוב לא הופיע ברשימת האייטמים הנקראים ביותר: שובה האפשרי של הקורונה. יש לנו כנראה ביטחון שאנחנו, שיצאנו מהגלים הקודמים, כבר יודעים איך לעצור את הווירוס ההודי כשהוא עוד וירוס הודי קטן.

כולנו מחוסנים, או רובנו. האם יתברר למרבה הזוועה שזה לא מספיק? זו עכשיו השאלה הגדולה, ואת התשובה נדע בעוד שבועיים או שלושה. מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות בינתיים? האם לחזור להתנהגות של בידוד חברתי?

בני אדם אינם תמיד יצורים רציונליים. הישראלים צייתו די יפה להוראות הזהירות בזמן הקורונה. עם זאת, אני מעריך שהישראלים לא ירצו לחזור לזום, אחרי שהם הריחו את החופש.

אנחנו נמצאים עכשיו, לנוכח איום הקורונה המתחדש, בניסוי ענק של ההתנהגות האנושית. פסיכולוגים, כולל פסיכולוגים חברתיים וארגוניים, צריכים להתחיל לאגור נתונים על התנהגות בני האדם במקרה כזה: תרחיש של איום חזרת האיום.

ישראל שהייתה עד כה מעבדה לכל העולם לתהליכי התחסנות, יכולה להיות היום מעבדה שבה תיבחן השאלה: איך בני אדם שחשבו שנפטרו מהווירוס כי הם כבר מחוסנים, מתנהגים כאשר עולה חשש שווריאנט של הווירוס פיתח יכולות להתגבר על החיסון? אני חושב שחוקרי התנהגות אנושית יגלו שאווירת החזרה לחיים כל כך משכרת וממכרת, שכרגע אנחנו לא בשלים לשוב אל הימים שבהם הסתגרנו.

כרגע האווירה היא “יהיה בסדר”, גם ואפילו מול המידע ש־40% מהנדבקים החדשים בווריאנט ההודי התוקפני הם ישראלים שחוסנו. חוסנו פעמיים. בפייזר. הכל נראה בטוח, וגם כאשר יש סיכוי לגל חדש, בכל זאת לא נסדק הביטחון שלנו. אחרי החיסון והיציאה לחיים, קרה לנו משהו: אשליית כוחנו שבה אלינו. אנחנו מאמינים שאנחנו כבר שולטים בווירוס. לא נוותר בקלות על ההרגשה הזו.

ישראלים החלו נוסעים לחוץ לארץ. כמה מהם יבטלו עכשיו כרטיסים שכבר נקנו? כמה יפסידו את מחיר הכרטיס, וגרוע מכך, את תוכניות וחלומות הטיול בחו”ל, כי הם רואים את יכולות הווירוס ההודי להדביק גם מחוסנים? לדעתי מעטים. כולל כותב שורות אלה שכבר קנה כרטיסי טיסה לאיטליה.

לממשלה החדשה יש מטלות, שהן מעבר לתחזוקת השנאה לביבי, למרות שזה מה שמקיים אותה, מענג את בוחריה ומדביק בין חלקיה. דחיית בעיות היא נטייה של פוליטיקאים קטנים. הווירוס הזעיר הזה נראה כרגע בעיה שניתנת לדחייה. אני לא בטוח מה יקרה בעוד חודש. הלוואי וכלום, אבל אם יתברר שהבעיה היא אכן בעיה, אני מודאג מכך שהממשלה הזו תצטרך להציל אותנו ממנה.