האוכל הוא חלק חשוב מכל אירוע, אז גם לפרק הבכורה של "חתונה ממבט ראשון", או "חתונמי" בקיצור, התכוננתי בהתאם. "כיפוש, תכיני לי את החביתה של הוטל מונטיפיורי, עם השמנת והגאודה", ביקשתי מהאישה בדרכי הביתה מהרדיו, "אני מקווה שלא יעלה לך 86 שקל", הוספתי. "אין בעיה, מאמי", ענתה כיפוש, "ואל תדאג, העלות היא פחות מ־10 שקלים". הייתי מבסוט חאלס. 

נחשפתי למפגע הטלוויזיוני של "חתונמי" בתחילת הקורונה לפני שנה וחצי. לא היה במה לצפות, את הסחורה הבינונית של נטפליקס ראיתי בבינג' ומיציתי, היינו כלואים בבתים, ואז כיפוש באה עם הרעיון הגאוני של ניקוי ראש. "בסדר, אתה לא אוהב ריאליטי. זה זבל, אבל זה מנקה לך את הראש, אתה שוקע לתוך זה". היא הסבירה לי שאין בעיה עם השלמת פערים, כי בכל עונה מגיעים 14 קורבנות חדשים. "ובמיוחד בשבילך, מאמי, יש שם שני פסיכולוגים, ואני יודעת שאתה מתעב את המקצוע הזה. אתה תיהנה". 

כך נחשפתי לפורמט, הפשוט למדי, שמבוסס על הנדסת תודעה. את הנשים המוצפות רגשית מגדירה התוכנית ככאלה שאיבדו אמון בזן של הגבר הישראלי, ואת הגברים כרפי שכל שמחפשים חום ואהבה: "שתהיה באישה שמחת חיים, שאני אראה לה את זה בעיניים". כולם שבורים ושבורות לגמרי מאכזבות שחוו ולמדו על בשרם מה זו אהבה: ארבע אותיות, שלוש הברות, שני דבילים ולב שבור אחד. בפרק הראשון של העונה השלישית ב־2020 הבנתי מיד ששיר הנושא של המפגע הזה חייב להיות של אלטון ג'ון מהסבנטיז: כשהכלבה חוזרת העירה. 

זו לא אשמת הנשים חס וחלילה. כל אדם שישב שעה בחדר עריכה יודע שניתן לעשות הכל עם סחורה מצולמת. רק צריך להיות קצת יצירתי, ורע במידה מספקת.  הפסיכולוגים, דני ויעל, זה שוס אמיתי. הם נכנסו יופי לתפקיד בדרמה טורקית. הם דומעים הרבה, וכשאינם דומעים הם מדברים על דמעות. קרקס.

החיים זימנו לי הרבה מהסחורה הזו של פסיכולוגיה בגרוש. נאלצתי לתת זמן אצלם. הבעיה התחילה אצלי – אין לי טיפת אמון בז'אנר. אולי זו תוצאה של ילדותי. אמא שלי הייתה מראשונות מכון אדלר. הייתי צעיר ופסיכי, אבל הבנתי שמסתלבטים עליי. גם אבא שלי פסק: "אתה לא צריך את השטויות האלה. תראה כדורגל איתי, יותר טוב". 

הוא אומנם היה מסגר, בוגר מקס פיין, בית ספר שנודע בכינויו "מקסי השובב", אבל הייתה לו חוכמת חיים, הוא ידע להסתדר. אמא הייתה גדולה בתורה הזו של אדלר, שהיא חארטה־מלא־מלא. עד היום, יובל שנים אחרי, כאשר היא מעלה לי את הסעיף ושואלת למה מגיע לה ילד פסיכי כמוני, אני מזכיר לה את הפסיכולוג אחי יותם. "אמא, ייתכן שהגאון שלך ניסה להעביר עליי סיבוב של נגיעות, כי אני לא זוכר כבר. את יודעת, הדמנציה מחלחלת. אבל אני זקוק לאיזה קטע של הטרדה מינית בילדותי, כדי להסביר את ההתפתחות הלקויה, אם ירצו לכתוב עליי איזה פמפלט. את לא מבינה בזה, אבל אני לא יכול להיכנס ל'שבעה לילות' בלי איזו טראומה של הטרדה מינית. אז רק תאשרי לי - ואני אכנס לדמות". 
אמא פוסלת על הסף. "אוי רוני, נו באמת. הראש שלך מלא בכל כך הרבה שטויות. הוא לא הטריד אף אחד. סתם אמרו עליו, כי קינאו בו על ההצלחה שלו. תמיד תזכור שמכון אדלר הציל אותך". 

בסדר, אי אפשר לצאת ראש עם האישה הזו. אבל באמת ובתמים: כאשר אני יושב עם פסיכולוג/ית, אני מתייחס אליהם כאל אשם שצריך להוכיח את חפותו. ומשפט הפתיחה שלהם: "ספר לי על עצמך, מה מביא אותך לכאן" מוציא ממני את מיטב הרוע שבי. "בכלל לא רציתי לבוא, ואני לא אדם שמתמסר לתהליכים, אבל מאלצים אותי. אתם רק מדרגה בדרך לפסיכיאטר, שגם הוא גונב דעת, אבל לפחות רופא, שיכול לתת מרשם לחומר טוף שמשפר תחושה. אז יאללה, בואו נתקדם, נעשה את זה קצר. תשאלו שאלות ואני אענה. אני רק מבקש במחילה בקשה אחת. בלי השאלה המפגרת בעליל: 'מה הזיכרון הראשון שלך מילדותך'. אני כבר חטיאר, כאן ועכשיו, אני לא אמור לזכור את ילדותי. אני בקושי זוכר מה אכלתי אתמול. יאללה, רוצו". ובסיום הסשן אני מתעניין בשכ"ד של הקליניקה, האם הוא או היא כבר רכשו את הנכס, כי השכ"ד מעיק, איפה הם עוד לא טיילו בעולם, ומה אחוז ההשתתפות שלי בנופשון הבא בסיישל. אין להם אפילו את ההגינות הבסיסית של יוסי סתומיאן, החבר שלי ההידרו־תרפיסט. כאשר שואלים אותו כמה טיפולים צריך, הוא עונה: "לא יודע, אבל בגדול עד שייגמר לך הכסף".

מומחי חתונה ממבט ראשון, דני פרידלנדר, יעל דורון ומעיין בוימן-משיטה  (צילום: צילום מסך מתוך קשת 12)מומחי חתונה ממבט ראשון, דני פרידלנדר, יעל דורון ומעיין בוימן-משיטה (צילום: צילום מסך מתוך קשת 12)

הגעתי הביתה, האוכל כבר היה מוכן. אבל לכיפוש היו שתי חברות בבית, אז נאלצתי להיות סימפטי. "כיפוש, מה נסגר איתך? אני צריך לראות הקלטה של החדשות, ואחרי זה נותנים 'חתונמי' שזה מוקלט. מה הכנת לי פה ערב נשים?". היא צחקה וביקשה שאשב לאכול. "תאכל, מאמי. כשאתה רעב, אתה לא רגוע. הן כבר הולכות". 

קצת הרבה הדאיגו אותי הדיווחים על כמות המאומתים מהיממה האחרונה, אבל היי, אלה מהממשלה החדשה באו לשנות, אז למה להתרגש אם הם חסרי מושג ולא יודעים מה לעשות? מתי סוגרים את נתב"ג, אדון נפתלי הגבר? אולי מי שרוצה לצאת לנופש, שיישב שבועיים בבידוד, מינימום. ואלה שכבר יצאו, שיסתדרו. רק שלא תארגנו פה רכבת אווירית להחזיר את כל הפליטים הביתה. הייתם מספיק טיפשים לצאת, שאו בתוצאות ובעיקר בהוצאות. עאלק עם הספר ואור לגויים. האומה הכי מטומטמת בעולם, זה כאן. אנחנו נותנים פור של ארבע נקודות בכל עימות עם פולין ובריטניה, ששולטות בטיפשות האירופית.

אני כבר לא שומע מי יודע כמה, אז הגברתי את הקול של הטלוויזיה. בזווית העין ראיתי את החברות של כיפוש מתחילות בתהליך של פרידה. לנשים אין את השגרה: יאללה, הייתי פה - גם פרידות אצלן זה תהליך. הן כנראה אמרו לי שלום, אבל לא שמעתי. כיפוש אמרה: "מאמי, הן אומרות לך שלום, אולי תגיב". אז אמרתי להן: "שלום, שלום, ואל תבואו לי בחלום. מה זה הבגדי ים עכשיו שיש עליכן? אתן הולכות לשחייה לילית? אסור לפני ט' באב". 

יש בי את הלקות הזו מאמא שלי, שלא פתחה את עונת הרחצה לעולם לפני ט' באב. עד היום היא מתרה בי, שבימים האלה קורים אסונות. רק מהחרדות שטבעה בי, אני מקפיד על האיסור. אגב, זה גם נוח לומר לצדיק: "אסור ים עכשיו. עוד שבוע־שבועיים־חודש. תבקש מאמא שתיקח אותך לקאנטרי". נכון שהוא מתווכח ורוצה שגם אני אבוא לבריכה. "אסור לי, גיא, אלוהים לא מרשה לי לבלות בבריכה. הוא מרשה לי רק לשחות וללכת במים. אז שחרר אותי". הנשים צחקו מהחרדות שלי, והסבירו שהן הולכות למסיבת בריכה, עם הבעלים שלהן, ואני מיד ריחמתי על הבעלים שמתרגלים זוגיות רטובה, ובעיקר לומר שהן נהנים מהאירוע. לי זה לא יכול לקרות. 

הזירה התפנתה. בחדשות 12 עוד קינחו את המהדורה בקטעים דוחים במיוחד ממלונות ארצנו, שחלקם גובים 3־4 אלפי שקלים ללילה, אבל חוסכים בניקיון כי אין להם עובדים. בתגובות שכתבו מאכערים בלי דם בגוף ובושה בפרצוף, המלונאים ביקשו מחילה מקהל היעד והבטיחו להשתפר בעתיד. וכרגיל במדינה שהטמטום שולט בה, קהל היעד יאמין להם, ושוב ייחשף לטינופת. כי פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. וכל נופש שיוצא למלון בארץ, הוא אידיוט על מלא. גם אני כזה, אבל אותי מכריחים, אז זה לא נזקף לחובתי.

חתונה ממבט ראשון (צילום: קשת 12)חתונה ממבט ראשון (צילום: קשת 12)

ואז התחיל הקרקס. דני ויעל, להלן המאכערים של הפסיכו, התחמשו בעוד מומחויית, ד"ר לאנליטיקה, שתחשב את המסלול הבליסטי הצפוי בהתנגשות בין הקורבנות בקרקס. אגב, בשני הפרקים הראשונים היא שימשה כעציץ בפריים, כי אולי היא בהתלמדות על הג'וב. וכאנליטיקאית היא אולי נזהרת לפתוח ת'פה, כי שיעור ההצלחה של דני ויעל הוא אפסססס!!! כל הקורבנות בשלוש העונות הקודמות נפוצו לכל עבר. אני מניח שכל השבורים והשבורות מטופלים בידי מאכערים כאלה ואחרים, כדי להבין איפה טעו, וזו גם התעשייה של החארטה. הם מקדמים את הכלכלה. אולי גם עשו להם מחיר, אז בכלל. 

אחרי הבלה־בלה הרגיל שבו הוצגו הכישלונות מעונות קודמות, כאילו יש במה להתפאר, הציגו לנו שתי עלמות חמד, באמת. אחת קצת קרירה אפעס, שיש לה cv מדהים עם הספק עצום בשלושה עשורים. את הקטע של הטייסת לא כל כך הבנתי. היא הצטלמה במטוס חד־מנועי, אבל ההתלהבות של דני מהקטע של רישיון הטיסה שלה הזכירה מסדר כנפיים בחיל האוויר, ואולי היא כבר הוסמכה לטייסת 35־F, אבל יש צנזורה, ואסור להגיד את זה. אמא שלי לימדה אותי להתרכז רק באיבר אחד באישה, בשפתיים. 

"רוני, שפתיים צרות זה קורצה־ליפעלך, שפתיים של קרציה. תקשיב לאמא ותיזהר", היא אמרה. "אתה חושב שאתה חכם גדול, אבל אתה סתום לגמרי", היא סיכמה. אז את זה אני זוכר, ולטייסת, על אף יופייה, יש שפתיים צרות. הסברתי את זה לכיפוש, אבל היא פרקטית כרגיל. "מאמי, יש את ד"ר זרח, הוא מתקן דברים כאלה, זה רק עולה כסף. היא נראית יופי". הסכמתי עם כיפוש, רק הוספתי: "צודקת, כפרע, אבל זו ההוצאה הקטנה. עוד לא שמענו אותה, ייתכן שהטיפול הפסיכולוגי זה עוד עניין של רבע מיליון שקל. נחכה". 

הטייסת כבר עברה פרק א'. לדבריה, נעלם לה הבעל. קורה, יכול לקרות לכל אחת וגם לאחד, אבל זה חשוד קצת ההיעלמות, כן? 
השנייה היא שחקנית. שייקספיר כבר אמר שהעולם הוא במה ואנשים הם שחקנים. אני מאמין לו, אבל אם מישהי הופכת את זה למקצוע, ומחליפה דמויות בקצב אש, אז אותי זה מרתיע. אני משוכנע שאתם הרבה יותר מכילים וסלחנים. 

קארין שניידרמן, חתונה ממבט ראשון (צילום: צילום מסך מתוך קשת 12)קארין שניידרמן, חתונה ממבט ראשון (צילום: צילום מסך מתוך קשת 12)

לשתי העלמות יש "תהליך" לא ברור דיו עם ההורים. אצל הטייסת הם לא רוצים לבוא לחתונה בהפתעה, שזה קצת מביך, בכל זאת זו בחירה של הבת שלכם להתכלב בריאליטי, אז תנו לה צ'אנס. אצל השחקנית, אבא נתן שפיץ לאמא כאשר הייתה תינוקת, ומאז ההורים לא נפגשו. דני ויעל, כמאכערים מהוקצעים, מיד הצביעו על הבעיה הזו בתהליך, ותרגמו אותה לחוסר אמון של הקורבן בתוכנית, לקשר ארוך טווח עם הגבר שימצאו לה. בניגוד לבלונדה עם כנפי התעופה, השחקנית מדברת הרבה על חום ואהבה. רצתי קדימה בהקלטה, כי כמה שטויות אפשר לשמוע? 

אה, שכחתי. השפתיים של השחקנית הן יופי, אבל יש לה רווח בשיניים. אז דני ויעל, בליווי של האנליטיקאית מהבליסטיקה החישובית, ארגנו לה מאץ' עם רופא שיניים. וואו, כמה התחשבות. וד"ר עומרי, החתן המיועד, מיד שם לב לרווח והודיע שיתקן את זה. השחקנית היא היחידה שתרוויח משהו מהאירוע. נכון שהיא תיאלץ לסבול את הדוקטור 42 ימים, אבל קטן עליה, היא תיכנס לדמות של הפציינטית בהכנעה. אני רק מקווה שבמקום ירח דבש, הד"ר לשיניים לא יציע לאשתו לנתח את זה עכשיו, מיד, הרגע. 

לטייסת ארגנו המאכערים איש עסקים מוצלח במגוון תחומים, גם בכדורסל. הוא 1.87 מ', אז ההפקה לקחה אותו למגרש קט־סל בספורטק, כדי לצלם אותו מטביע כדור בתנועה לאחור. התפוצצתי מצחוק. הוא לא הגריק־פריק ובטח לא לברון ג'יימס, מה זה הקטע הזה? על מי אתם מסתלבטים, כשאתם מצלמים אותו מטביע לטבעת סל של ילדים בני 10? בסדרררר, זו היצירתיות בקריצה לצופים.

איתמר עמי, חתונה ממבט ראשון (צילום: צילום מסך מתוך קשת 12)איתמר עמי, חתונה ממבט ראשון (צילום: צילום מסך מתוך קשת 12)

הפרק היה ארוך מתקופת הגלות. יותר מדי צילומי ביוטי, פחות מדי תוכן הולם, גם במושגים של טראש־ריאליטי. העלמות קשקשו את עצמן לדעת, מציאות שעלולה לפגוע בקשרים עתידיים, אחרי החתונה־על־פארש.  הגענו לרגע המסעיר של הזיווג בין קארין הטייסת לאיתמר הכדורסלן ואיש העסקים. היה שם טיפוס עם כובע ברט, שקשקש הרבה שטויות. כך נודע לקארין הגרושה שגם לבעלה המיועד היה פרק א'. לתחושתי היא חטפה נוקאאוט חמור יותר מזה שהחטיף מייק טייסון לפרנק ברונו הבריטי, בסיבוב החמישי בקרב הראשון ביניהם. ברונו לא היה משקל כבד אמיתי כמתאגרף, הוא רק רצה להתפרנס מזה, טייסון היה רוצח בנשמה. כשברונו הוטח לקנבס, הוא התחיל לדבר בדיבור נשי. את הנזק הנוירולוגי שגרם לו טייסון לא תיקנו עד היום. 

אבל קארין היא לא ברונו, היא שורדת, שלא רוצה לגמור כמוהו בתוכניות בישול ולתת באף קצת פסים שש פעמים ביום. אז בשנייה הראשונה שהתאפשר לה היא ביררה עם איתמר את פשר הקשר בפרק א'. הוא נראה לי אחד שחותר לעסקאות טיעון, גם על המסך, אז הוא הזדרז לתת חקירה וסיפר שהיה מאורס שנתיים. בתגובה קארין חייכה חיוך כובש, סיפרה לו שהיא ממוצא ארגנטינאי, ולכן היא אוהבת בשר יבש סאדה בלחמנייה העבשה שהייתה בשולחן. איתמר נפעם מהגילוי, הגיב בלי מחשבה תחילה, ואמר שהיא נראתה לו אשכנזייה, אבל זה מה שהוא ביקש מהשדכנים, אישה בהירה. 

אלוהים אדירים! מה נראה לך, בנאדם? שהיא לא אשכנזייה? מה חשבת שהיא הודיעה לך כשאמרה שהיא ממוצא ארגנטינאי, שהיא אצטקית? היא נראית לך אינדיאנית משבט הסו שנדד מקונטיקט לארגנטינה? או נצר לפולנייה רעה, שמשפחתה היגרה לארגנטינה. היא לא אוויטה פרון, טומטום. 

אין עלינו הגברים. אנחנו כל כך סתומים בחרמנות, שאין שטות בספר החיים שעוד לא אמרנו. ולמה הוא מחזיק לה את היד בהסעה? לאן היא תברח? יש לך 42 יום להכיר את הסחורה שהביאו לך, תירגע. ספתח על סאגת הביצ'ית נתנה קארין בקטע הטבעות. היא הציעה שיענדו את הטבעת רק אם יבחרו אחת בשנייה בתום הקרקס, בעוד 42 יום. הבנתי אותה. מעולם לא ענדתי ו/או קניתי טבעת נישואים, וחצי משנות חיי אני נשוי, וזה שלושה עשורים. מה אנחנו חיות מחמד, שמלבישים עליהן קולר? הרי לחופש נולדנו. וגם לכיפוש לא חשובה טבעת, אני הרי "בדוקאי" אצלה מהיום הראשון שבו נפגשנו.

אבל איתמר היה מטושטש מחרמנות, מלמל כמה שטויות של אצלי ואצלך. אני כבר הייתי מטושטש מעייפות החומר והמלל המעובד והסכריני, אז דמיינתי שהוא שואל אותה: "אצלי או אצלך? אצלך יהיה לך יותר קל". נרדמתי, אז איני יודע מה ענתה הפאם פאטאל המחייכת. 

נ.ב. 
פרקליט המדינה החליט על משפט חוזר לרומן זדורוב, שהורשע יותר מדי פעמים ברצח תאיר ראדה ז"ל, לפני 15 שנה. הרצח המזעזע הזה הוא מלחמת יום כיפור של הפרקליטות. איני פינגווין, לא מבין בדיני ראיות, אבל מבחינה הגיונית אני מבין מה זה מעל ספק סביר. כמי שצפה ביצחק אילן "הגרוזיני" ז"ל, סגן ראש שב"כ, שהשקיע שנתיים וחצי מחייו בחקירת הפשע הזה, השתכנעתי מעל ספק סביר שזדורוב אינו הרוצח. השתכנעתי שהיו ליקויים פורנזיים בזירה ועבירות חמורות של חוקרי המשטרה והפרקליטות, שתפרו תיק לאדם שאינו אפוי דיו. עכשיו יתכנס בית המשפט בפעם הרביעית. אני מייחל שהפעם יהיה דין צדק. לא מעניין אותי הכתם שיוטל עוד פעם על הפרקליטות והמשטרה.

[email protected]