משהו: כל כך הרבה זמן רב חלף מאז האנושות התחילה לשאול מה זה זמן, ועדיין אין תשובה.

עיתונות אז והיום

צעירים ישראלים הקריאו לאדם מבוגר יותר שחי שנים רבות בברית המועצות הסובייטית קטעים מעיתונות ישראל של הימים האחרונים, קטעים שבהם כותבים כמה הממשלה נהדרת וכמה האנשים בממשלה מוכשרים, חמודים, מתוקים, אנושיים, מוצלחים, והם שאלו אותו: "מה, ככה אתם חייתם שם? ככה זה היה גם ב'פראבדה' בימי הקומוניזם?". "מה פתאום?", הוא אמר, "הם לא עשו את זה כל כך גלוי וכל כך פרימיטיבי. כולם ידעו שהם כותבים רק שבחים על המנהיגות, ושזו איננה אמת, אבל הם לא היו מעיזים לעשות את זה כל כך ישיר". סיפור אמיתי.

עיתון (אילוסטרציה) (צילום: אינגאימג')עיתון (אילוסטרציה) (צילום: אינגאימג')

כתבי אלינור

אלינור רחימי היא מעצבת גרפית וקופירייטרית שהכרתי ברשתות הדיגיטליות המקיפות את שנינו. כשנתקלתי במה שהיא כותבת שם, צחקתי לא פעם. כשמשהו או מישהו מעניין אותי או מצחיק אותי, אני נתקף רצון לצטט גם לכם. היא נתנה לי רשות לכך. אלינור כתבה ככה: "גברים שימו לב - כשאתם מדברים עם נשים, השיחה שלכם מוקלטת להן במוח לצורך בקרה ושיפור השירות".

כתבה גם את זה: "הלם! גיליתי עכשיו שיש דוגמניות שעוקרות את השיניים האחוריות שלהן כדי ליצור מראה פנים רזה יותר. מה השלב הבא? נוציא את הקיבה כי זה משמין? בעצם גם הכליות תופסות מקום. אולי גם את המוח? אה, אותו הן הוציאו ראשון".

עוד דבר שהיא כתבה: "לא מבינה למה גברים הולכים לברים ופאבים כדי למצוא בחורות. לכו למקסטוק, יש שם מלא נשים שמחפשות דברים זולים שהן לא צריכות". והיא כתבה גם: "שתיקה בדייט. על מה את חושבת: אני מוצאת חן בעיניו? הוא חושב על בנות אחרות? אני מספיק טובה בשבילו? אני משעממת אותו? אולי הוא יוצא עם עוד בחורות במקביל? על מה הוא חושב: חלזונות יכולים לנחור?"

ערב בלי פוליטיקה

ערב עם חברים שלא הצביעו ביבי. בית ישראלי, אנשים יושבים על הספה ועל הכורסאות ועל הפופים. יש בסלון גם זוג אחד אשר יש יסוד להניח שהם הצביעו בעד הליכוד וביבי. התחלה טובה למחזה קומי או לסרט טרגי.

זה מתחיל בהכרזה של הנוכחים בצירוף הדגשה של הנוכחות: "חבר'ה, בלי פוליטיקה. הערב לא מדברים פוליטיקה". הכרזה יפה, מדברים קצת על לאן לא נוסעים השנה, מנסים לדבר על ליהיא גרינר, ומישהו שואל מי זאת ליהיא גרינר, מה שמספק עוד כמה דקות של השמצת אלה שיודעים מי היא ליהיא גרינר. מדברים על גביע אירופה. אבל משהו מרמז שזה לא יימשך ככה, ואז גישוש ראשון. עולה נושא הקורונה והחיסונים. חיסונים זה מיד ביבי, ואז השיחה עוברת ל"איך אתם יכולים להצביע בשבילו?", ולתשובה: "איך אתם יכולים להחרים אותו?".

זה קורה תמיד, גם אצלכם, אלא אם כן אין תומכי ביבי בטווח קילומטרים סביבכם. לא סביר, הליכוד בכל זאת המפלגה הגדולה במדינה בפער גדול, והחושבים שנתניהו מתאים יותר להיות ראש ממשלה שולטים בעמודות בכל סקר. השיחה משתדלת להיות חברית. צעקות וגידופים מדוכאים מיד. ואז מישהי בלתי צפויה, לא בסטריאוטיפ הקבוע, אומרת: "אני דווקא מעריכה ואוהבת את ביבי". "מה? את?", אומרים כולם, כולל בעלה שמביט בה במבט חדש. והזוג שהרגיש עד כה בודד מרגיש כאילו אור בקע.

בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

היסטוריה למכירה

יש תוכנית טלוויזיה שאני אוהב ושמה "היסטוריה למכירה". היא מצולמת בחנות בלאס וגאס, ועוקבת אחרי אנשים שבאים אליה למכור חפצים עתיקים וישנים שנמצאים אצלם. דברים מוזרים מוכרים שם. באמריקה אין באמת דברים עתיקים, אבל מגיעים אל החנות הזו רובים ממלחמת האזרחים האמריקאית, ואפילו תותחים, חוברות קומיקס ישנות, חולצות של שחקני בייסבול, אפילו מגן שיניים של מתאגרף מפורסם הגיע פעם.

מגיעים גם צעצועים ישנים, אפילו בובות מתוך הסרט "צעצוע של סיפור" נחשבות שם עתיקות לאספנים. כל מיני חפצים, ואני אוהב לצפות בתוכנית הזאת בערוץ ההיסטוריה בהוט. פעם כמעט נרדמתי מול הטלוויזיה ואז ראיתי משהו שנדמה לי שעורר אותי. מישהו נכנס לחנות ואמר: יש לי משהו מיוחד למכירה - הדמוקרטיה והציונות הישראלית. היו פעם דברים כאלה, הם חוסלו בשנת 2021 כאשר ראש מפלגה של 6 מנדטים הוכתר לראש ממשלה בישראל, אבל ממילא הוא לא יכול לשלוט, לא רק משום שהוא בלי לגיטימציה אפילו ממעט בוחריו, אלא כיוון שמערכת המשפט קיבלה החלטה שהיא תשלוט ולא הדמוקרטיה או הציונות או כל מיני ערכים מיושנים בעיניה.

חנות ענתיקות (אילוסטרציה) (צילום: אינגאימג')חנות ענתיקות (אילוסטרציה) (צילום: אינגאימג')

זו ממשלה שבה המפלגה הגדולה ביותר היא מפלגה קטנה כשלעצמה, שבראשה יאיר לפיד, שאין דמוקרטיה אפילו בצחוק במפלגה שלו עצמו. מי שמציע דמוקרטיה בתוך המפלגה של לפיד, מועף מיד החוצה או מועבר לתיבת ההצעות לתוכניות קומיות שבהן הוא יכול להציע עוד רעיונות מצחיקים כאלה.

בעל החנות ושני בניו בחנו בסקרנות את הדמוקרטיה הציונית, והם קבעו שהיא עכשיו מוצר לאספנים של ההיסטוריה. אחרי מיקוח קטן עם המוכר היא נקנתה על ידי חנות העתיקות, ועכשיו היא זמינה למי שמעוניין בזיכרונות.

פינת השלולית

אני אוהב אגדות שלולית שמסתיימות בחתונה. מזמן לא פרסמתי כאלה. בעבר לא רק פרסמתי סיפורים של צפרדע שפגש נסיכה ומאז הם נשואים באושר עם שלושה ראשנים, אלא פרסמתי אפילו כמה וכמה הצעות נישואין שקוראים ביקשו ממני לפרסם, וכך הם הפתיעו את בחירת לבם בהצעת נישואין בעיתון (וקיבלתי חמש או שש הזמנות לחתונות, במקרים שבהם הצפרדע קיבל בעקבות כך מהנסיכה את הנשיקה שפירושה: כן).

הצעת נישואין, אילוסטרציה (צילום: אינג אימג')הצעת נישואין, אילוסטרציה (צילום: אינג אימג')

לא פלא אם כן, שכאשר האצבע שלי שוטטה באינסטגרם נעצרתי פתאום. הגעתי אל: #הצעתנישואין. רציתי לראות מה מפרסמים שם, באפליקציות, על הצעות נישואין בישראל. התחלתי לראות תמונות. עוד ועוד תמונות שבהן צפרדע כורע ברך בפני נסיכה ובידו טבעת. לכאורה רגע משמח, אבל משהו הפריע לי מאוד. ברקע של כל התמונות האלה, רבות מאוד, הייתה כתובת כזו בלשון לועזית: MARRY ME. למה באנגלית? מה יש לכם? עברתי על עשרות תמונות המתעדות את הצעות הנישואין האלה. רק באחת מצאתי: התינשאי לי? ואגב, הוא היה היחיד שגם ציין את שמה בגוף הכתובת. 