יחסית לשנתיים הפרועות שעברנו, אי אפשר להתעלם מחזרתה של תחושת שפיות מסוימת לחיינו, לפחות חלקית. מצד שני, עם כל הכבוד לשינוי, ליציאה מהלופ הבלתי נגמר של הבחירות, ולעצם העובדה שעבר תקציב במדינת ישראל אחרי שלוש שנים של משחקים פוליטיים מופקרים, גם קשה להתעלם מהרמת הראש המכוערת של המגיפה. החיים כאילו ממשיכים במסלולם, אבל הגל הנוכחי אינו דומה לגלים הקודמים, והוא שוב טרף את הקלפים.
אחרי שמרבית הציבור חוסן והיה נדמה שגמרנו עם המכה הזאת, הסתבר שזן הדלתא מדביק גם מחוסנים. לחלק גדול מהשאלות עדיין אין תשובות. אם כל כך הרבה ממחוסני החורף נדבקו, האם זה אומר שהחיסון נחלש אחרי שישה חודשים? ואם כן - מדוע פשוט מאריכים את התו הירוק? ומה ההבדל בין אדם עם חיסון שנחלש לבין אדם שלא חוסן כלל מבחינת קושי המחלה והסימפטומים? אנחנו בתקופה מעורפלת, לומדים תוך כדי הליכה, וזה לא פשוט עבור עולם שיצא מהרוטינה הרגילה.
הציבור מבין דברים דרך אמצעי התקשורת, אבל גם דרך הרשתות החברתיות, הפייק ניוז והשמועות. גם בלבולי השכל הפוליטיים, שכל מטרתם היא להשיג תמיכה מקהל מצביעים, לא עוזרים להבנה של המצב. הם רק מוסיפים לרעש ולדיס־אינפורמציה ולבורות ויוצרים בלבול נוסף. לכן למרות חוסר הוודאות, הלמידה תוך כדי הליכה והרצון להשאיר את המשק פתוח וללמוד לחיות עם הקורונה - דרושה פה מקצועיות בהסברה.
אחת הביקורות על ממשלת המעבר שהתנהלה עם הגלים הראשונים של הקורונה, הייתה בכל מה שקשור להסברה לציבור. היא הדיפה ניחוח חזק מדי של פוליטיקה ושל האדרה עצמית של נתניהו, שהופיע באין ספור מהדורות חדשות ולקח על עצמו את הדברור, אף שחלק עצום מהציבור כלל לא סמך עליו. אבל הסברה לציבור היא עניין מורכב. אפשר לפקשש אותה בכל מיני צורות, כולל בדרך שאותה אנחנו רואים עכשיו.
הממשלה החדשה מנסה להמשיך את החיים כרגיל, ומצד שני מצפה מהציבור להיות ממושמע ולקחת חלק יותר פעיל. אם רוצים שיתוף פעולה של הציבור הישראלי הנוטה לאדישות, זה לא מספיק לעשות מסיבות עיתונאים אחת לשבוע, וגם לא מספיק להחליט שמעכשיו תהיה יותר אכיפה. בשטח, רבים מתעלמים מגל התחלואה הנוכחי על אף המספרים המאמירים, כי הם לא יודעים מה הכללים.
לכאורה, כולם כבר יודעים שהדבר הבסיסי ביותר הוא לשטוף ידיים ולעטות מסיכות בחללים סגורים. אבל בפועל, נראה שהציבור הישראלי צריך תזכורת. כרגע המסיכות נתפסות כהמלצה בלבד, המסעדות מלאות, החנויות מלאות, ומרבית האנשים שכחו את עניין שני המטרים ולא שומרים מרחק.
הממשלה החדשה מאותגרת בלא מעט דרכים. אף אחד לא חלם לתת לה אפילו 100 דקות של חסד, ונראה שהאופוזיציה תשמח לראות אותה נכשלת על חשבון רווחת הציבור. לא קל לה. אבל כל עוד היא תלויה על חודם של 61 חברי כנסת, חבריה חייבים להיות מתואמים ביניהם בכל מה שקשור לקורונה ולמסרים לציבור. את הוויכוחים בין שאשא־ ביטון לבנט, למשל, ממש מיותר לעשות בפריים־טיים עבור הכותרת. עדיף לעשות אותם באופן פרטי ולהגיע לציבור עם מסר ברור, רק אחרי שהם מיושרים.
בנוסף, צריך להשקיע בקמפיין הסברה מסודר. כזה שיזכיר לציבור את הכללים הנושנים שצריך לחזור אליהם עכשיו. כזה שיעדכן במסר ברור בכל פעם שיש מידע נוסף או צעד חדש. אסור להסתמך רק על אמצעי התקשורת ומהדורות החדשות. צריך גורם מסביר מוסמך, צריך תיאום בין חברי הממשלה וצריך מסרים ברורים שחוזרים על עצמם. אחרת נגרמת שוב תחושה שהאירוע אינו מתוכלל.