האיש שאחראי לאחת ההמצאות ששינו לנו את החיים, נותר אלמוני יחסית ולא זכה להערכה ולכבוד שהיה ראוי להם.

הוא היה נשוי לשלוש נשים והתאלמן פעמיים. שלוש נשותיו קבורות באותו בית עלמין בבאפלו שבניו יורק. בצעירותו התקשה ללמוד שברים. כדי לסייע לו בלימודיו, אמו נהגה לחתוך עבורו במטבח תפוחי עץ לחצאים, רבעים ושמיניות. כך, העיד על עצמו, למדתי לפתור בעיות מסובכות בדרך פשוטה.

הממציא, בוגר לימודי הנדסה באוניברסיטת קורנל במדינת ניו יורק, עבד במהלך לימודיו בהפעלת כבשנים במכבסת הסטודנטים וכמתכנן מכונות חימום לייבוש קפה ועץ.

את ההמצאה המהפכנית – שהקלה עלינו את החיים, במיוחד את הקיץ - הוא ניסה לראשונה ב־17 ביוני 1902, במפעל דפוס בברוקלין. זה לא היה מקרי שבית הדפוס נבחר לשמש כמקום הניסוי. הוא המשיך לשכלל את המצאתו, ובינואר 1906 רשם עליה פטנט וניסה אותה גם באחד הבנקים.

לא רק בנקים שהיו ברשותם כספים עשו שימוש בהמצאה. גם ארמונות של שליטים אימצו את החידוש. באמצע שנות ה־20 החלו גם חנויות כלבו ובתי משרדים לאמץ את ההמצאה.

רשת מייסיס למשל, שהצטרפה למועדון היוקרתי בשנת 1929, הציגה את החידוש במסגרת אחד ממבצעי השיווק שלה תחת הסיסמה: "אל תבקשו להישאר כאן גם ללילה". בשנות ה־30 אימצו את ההמצאה יוצאת הדופן גם חברות תחבורה, אוניות ורכבות.

אפשר לומר על ההמצאה שהיא שינתה את מהלך ההיסטוריה. בלעדיה האסטרונאוטים לא היו יכולים לטוס לחלל, ורשת האינטרנט לא הייתה יכולה לפעול. המעניין הוא שב־100 השנים שחלפו השיטה לא השתנתה, וההבדל היחיד מתבטא רק במערכות הפיקוד ובעוצמת הרעש.

ההמצאה שהולידה שינויים חברתיים לא צפויים, כמו למשל בלימת תופעת ההגירה מדרום ארצות הברית לצפונה, עוררה גם ביקורת, למשל על כך שהיא הובילה לדילול שכבת האוזון.

בשנת 1842 עלה רופא בארצות הברית על רעיון דומה. הוא בנה אב טיפוס, שהוכיח את היתכנות התהליך. הוא השקיע בכך את כל שנותיו וכספו, והלך לעולמו כשהוא מרושש. ההיסטוריה זוכרת אותו כנביא השיטה, אבל לא כממציא.

הממציא שתואר על ידי כל מי שפגש אותו כאדם נחמד וחביב באורח יוצא דופן, חשב על הרעיון בעת שהמתין לרכבת בליל ערפל. הוא מת באוקטובר 1950. לאחר מותו זכה למקום בהיכל התהילה של הממציאים.

אתם מוזמנים לגלות:
מי האיש?

פתרון החידה הקודמת:
האיש שנחשב אחד ממעצבי סוכנות הביון של ארצות הברית; האיש שקיבל לידיו את "הנאום הסודי" - שקיבל המוסד הישראלי מוויקטור גרייבסקי - שבו הוקיע ניקיטה חרושצ'וב את הפשעים ופולחן האישיות שהנהיג סטאלין, הוא ג'יימס (ג'ים) אנגלטון. אנגלטון הוא זה שהדליף את הנאום ל"ניו יורק טיימס".