אני עומד להגיד דברים שכנראה יכעיסו חלק מן הקוראים, אבל אני חייב לומר אותם: לא היה מקום לפגוע במערכת היחסים הבילטרליים, החשובים מאין כמותם, עם פולין. יאיר לפיד, שר החוץ, פעל בפזיזות, להערכתי, ופזיזותו זאת שוב גוררת את ישראל לכאוס ביחסי החוץ שלה; הפעם מול מדינה חשובה באירופה.
הפולנים מבקשים להתנתק מעברם, ובעניין זה הם אינם שונים ממדינות רבות אחרות באירופה. לנו, כיהודים, אסור לשכוח את מה שהיה, אבל בעת הזאת צריך לשקול גם את איתנותו של הבית הלאומי של העם היהודי; ומזה נראה שהתעלם לפיד.
דוד בן־גוריון הבין את זה, ובראשית שנות ה־50, זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ובעוד ממדי השואה מתגלים והולכים, הוא היה מוכן לקבל מן הגרמנים מיליונים כדי למלא את הקופה הריקה של המדינה היהודית, תמורת מעין־מחילה, תוך שהוא מכריז על “גרמניה האחרת”. הרבה מאוד ניצולי שואה התגוררו אז בישראל - וחלק גדול מהם אף השתתף במלחמת העצמאות - ובכל זאת התקבלה ההחלטה שהייתה לגמרי נכונה לשעתה; ובאותו האופן צריך היה לנהוג גם בעת הזאת.
איתנותה של ישראל חשובה, לתפיסתי, יותר מן הרכוש שהשאירו היהודים בפולין בשנות המלחמה. קשה לי לומר את הדברים – גם אני איבדתי קרובים על אדמת פולין - אבל הם צריכים להיאמר. המחילה שהפולנים מבקשים לעצמם קשה לעיכול, אבל איננו יכולים להרשות לעצמנו להילחם בה; לפחות לא באופן שעשה זאת לפיד.
יש לא מעט מדינות שתומכות בארגונים שמנסים לכרסם בלגיטימיות של העם היהודי לחזור למולדתו ההיסטורית. פולין היא לא אחת מהן. נהפוך הוא; פולין משתייכת לקבוצת וישגראד, שכוללת גם את הונגריה, צ’כיה וסלובקיה, ושעשתה בשנים האחרונות לא מעט לשם ביצורה של המדינה היהודית תוך שהיא מונעת החלטות אנטי־ישראליות באיחוד האירופי, ואין להקל ראש בכל אלה.
אפשר, כמובן, לפתוח “כרטיס” לרבות מן המדינות ששיתפו פעולה עם הנאצים. צרפת, למשל, הקימה את משטר וישי. רבים מהיהודים שהתגוררו בה נשלחו אל מחנות הריכוז. גם איטליה הייתה חלק מציר הרשע. והיו עוד. כל אירופה ספוגה בדמו של העם היהודי; ואם תרצו, הגרמנים לא היו מצליחים לעשות את מה שהם עשו ללא שיתוף פעולה, בין בפועל ובין בשתיקה, של רוב מדינות אירופה. האנטישמיות הייתה שם תמיד, והיום היא שוב גואה.
מכאן חשיבותה של קבוצת וישגראד ושל מדינות אחרות שניצבות איתן מול ארגוני הרשע הצצים מעת לעת באירופה. איננו יכולים להניח כל אחת מהן תחת זכוכית מגדלת כדי לבחון את חלקה בשואה האיומה שהתרגשה על עמנו.
לכן, לטענתי, מה שלפיד עשה מעיד על אי־רציונליות. קריסתה של אפגניסטן מעידה על כך שאסור לנו לוותר על אף שביב של ידידות. האמריקאים מתגלים, שוב ושוב, כמשענת קנה רצוץ, וזה צריך להדאיג את כל מי שרוצה שהפרויקט הציוני לא ירד לטמיון. קדמונינו טבעו את הביטוי "ההכרח לא יגונה"; ובחוכמתם בוודאי שאין לפקפק.