איזה מזל שאנחנו חיים בעידן שבו מרבית הפרשנים טועים, אחרת היינו כרגע עם עשרות אלפי מאומתים ביום, אלפי חולים קשה ורבבות מתים. הרי אלה היו התחזיות של לא מעט אנשי תקשורת לפני חודש־חודשיים. מה שכן, יש לנו קצת פחות מזל עם העובדה שלרוב, הפרשנים טועים ככל שהם יותר להוטים וככל שהם יותר בטוחים בעצמם.
כולנו עדיין נוקטים אופטימיות זהירה, אבל קשה שלא לראות דעיכה משמעותית בגל הרביעי של הקורונה. ההדבקה יורדת בעקביות, ואיתה גם שיעור החיוביים מכלל הבדיקות, כמו גם כמות החולים קשה.
אבל כפי שלפני תשעה חודשים מתנגדי הליכוד טענו שלא יגיעו לארץ חיסונים, כך קורה גם עכשיו, רק להפך. עברנו את החגים המשפחתיים, מערכת החינוך נפתחה, הגענו לחודש אוקטובר כמעט ללא הגבלות התקהלות, והיפה הוא שאף נביא זעם לא יתנצל, יחזור בו או יחוש מבוכה לרגע בגלל שהוא שגה. זה לא באמת משנה לאיזה מחנה פוליטי אתה שייך, כי כל התחזיות חוטפות סטירות מצלצלות מהמציאות שוב ושוב, ועדיין - אנחנו מתיימרים לקיים דיון.
בפועל, טרם נגמלנו סופית מקיומה של התנצחות מטומטמת שלא קשורה לכלום. מי שמרוצה מההתנהלות מרוצה כי קיבל את הממשלה שעבורה הצביע, ומי שאינו מרוצה - פשוט כועס כי הממשלה שרצה לא הוקמה. זה בסדר שיש חילוקי דעות סוערים, אפילו בריא. איך נקיים דמוקרטיה אם לא באמצעות שיח ציבורי? אבל כשחילוקי הדעות נובעים רק מפוזיציה, אנחנו מנהלים שיח מתוך בורות ולא מתוך ידע. החוכמה היא להסיק את המסקנות הנכונות, ולא את אלו שרצית להאמין בהן בכל מחיר מלכתחילה, בלי קשר לעובדות.
אם הרבעון הראשון של השנה הראשונה של ממשלת השינוי מוכיח משהו - הוא שגם כשהליכוד לא בשלטון, יש לא מעט ברדק. בתקופת הליכוד חווינו כסת"ח על הפרת הנחיות, אכיפת יתר של אוכלוסיות מסוימות ואכיפת חסר בקרב אוכלוסיות אחרות, סגרים וגירעונות עתק. הפעם חווינו הסברה מקרטעת, אטיות בקבלת החלטות, וקריסה מאוד צפויה של אפליקציית רמזור נוכח חידושי התו הירוק, כשמשום מה במשרד הבריאות ציפו שהיא לא תקרוס כשחצי מהמדינה תנסה להתחבר אליה בבת אחת.
בפועל, מתברר שאפשר להילחם בקורונה בהצלחה עם סגר או בלי סגר, ובשני המקרים יהיו לא מעט שיצדדו בתוכנית מסיבות לא ענייניות, כמו גם לא מעט שיבקרו מסיבות לא ענייניות. מה שברור למי שכן מסוגל להשתחרר לרגע מהפוזיציה, הוא שעד שתהיה תרופה מאושרת, אפשר להילחם בקורונה רק באמצעות חיסונים. המערכות השלטוניות בישראל מסורבלות ודורשות התייעלות, אבל בשורה התחתונה - הן מתפקדות ברובן. יש מספיק אנשים טובים שיודעים לנהל תחזיות אפידמיולוגיות, להמליץ על דרכי פעולה ולהביא לנו תרופות וחיסונים (גם אם יהיה מישהו שירצה לנכס את הכל לעצמו).
אז נותרנו עם הרבה פחות קורונה, אבל עם יותר מדי פרשנים ואנשי תקשורת שעושים רעש ורק מבלבלים את הקוראים, הצופים והמאזינים. המשמעות העצובה היא שקברניטי המדינה צריכים לנקוט מדיניות בלי להקשיב לרעש מסביב. ככל שהתקשורת רועשת יותר בשיח קוטבי מפוזיציה לא רציונלית, היא למעשה מבקשת שלא יתייחסו אליה ברצינות. חבל.