לכבוד הסוכנות

המועמד שלי לראשות הסוכנות היהודית הוא אדם ישר דרך ונקי כפיים, שלא דבק בו רבב. אני מתכוון למשנה לשעבר לראש הממשלה, לשר הביטחון לשעבר ולרמטכ"ל ה־17 של צה"ל, רב־אלוף בדימוס משה (בוגי) יעלון. אני קורא את רשימת המועמדים לתפקיד המתארכת והולכת, ואין לי אלא לקוות שהפעם יעמוד בראש הסוכנות היהודית מנהיג אמיתי, ולא עסקן שיהפוך אותה לחממה לעסקנים אחרים.

תפקיד יו"ר הסוכנות תפור על יעלון כמו כפפה ליד, אלא שכדי להיבחר למשרה, צריך להיות עסקן שמחזר על הפתחים ומקושש קולות, ויעלון אינו כזה. הוא מעולם לא ניהל מסע של יחסי ציבור למען עצמו, וספק גדול אם יעשה זאת עכשיו.

על התפקיד מתמודדות בין השאר אירינה נבזלין, רעייתו של ח"כ יולי אדלשטיין, והשרה לשעבר עומר ינקלביץ', שהייתה בעבר תקופה קצרה שרת התפוצות. ינקלביץ', שנתמכת בידי שר הביטחון בני גנץ, רואה עצמה בכל הרצינות כמועמדת ראויה לתפקיד. אני מכיר כמה שרים ושרות, שאם היו מתמודדים או מתמודדות על תפקידים בכירים בחברות ציבוריות שהם עצמם אחראים עליהן, לא היה להם שום סיכוי לזכות במשרה. אבל לפוליטיקה, מתברר, יש כללים משלה.

כשאני נזכר בינקלביץ', אני מתקשה לשכוח את כתבת השירות שהוכנה למענה באחד מערוצי הטלוויזיה. בכתבה נראתה ינקלביץ', שכזכור כיהנה אז כשרת התפוצות, מצולמת במטבח ביתו של גנץ כשהיא פותחת את המקרר ושולפת ממנו מוצרים כאילו היא מתנהלת במטבח שבביתה. הצילומים נועדו להמחיש לציבור עד כמה עמוקים יחסי הידידות בין משפחות גנץ וינקלביץ'. אצלי עוררה הכתבה בעיקר גיחוך. אני מודה שחמלתי על רויטל גנץ, רעייתו של שר הביטחון, שלוהקה בכתבה לתפקיד שחקנית משנה. האם בזכות מערכת היחסים הדביקה של שתי המשפחות, טובים סיכוייה של ינקלביץ' לזכות בתפקיד יושבת ראש הסוכנות?

אם שכחתם, השרה לשעבר תרמה לנו תרומה חשובה לקשר עם העם היהודי, וגם לאחר שהושבעה הכנסת החדשה, ולאחר שכבר היה ברור לה שהיא לא תכהן בה, היא התעקשה לצאת למסע בן עשרה ימים בקהילות היהודיות, לפני שחתמה את הפרק הפוליטי שהיה כנראה המרתק בחייה. נסיעתה של ינקלביץ', עם שני יועצים ומאבטחים, לרבות מלונות ורכבים במיאמי ובניו יורק, עלתה למשלמי המסים 340,768 שקל. השרה ינקלביץ' טענה אז בתגובה שביקורה נגע לעתיד העם היהודי, לא פחות מזה, וכי מדובר במדיניות ארוכת טווח, שלא נפסקת גם כשמתחלף שר. רגישותה של השרה בדימוס לכספי ציבור הופכת אותה, ללא ספק, למועמדת ראויה לתפקיד.

במדינה מתוקנת כמו שלנו, קיים סיכוי לא מבוטל שנציגת הממשלה לראשות הסוכנות תהיה בסופו של תהליך ידידת משפחת גנץ ולא משה יעלון. גנץ מעדיף כנראה שהיא זו שתשב על הכיסא שאותו איישו בעבר בין השאר דוד בן־גוריון, זלמן שז"ר, פנחס ספיר, יוסף אלמוגי, שמחה דולצ'ין, נתן שרנסקי ויצחק הרצוג. המפתח עכשיו נמצא בידיהם של ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד, שאני מקווה שימנעו את המינוי ההזוי. לא מאוחר מדי מכדי להציל את כבודה של הסוכנות היהודית. ניתן לעשות זאת בצעד פשוט - להציע בהחלטה משותפת של כל סיעות הקואליציה את יעלון לתפקיד היו"ר.



מלח הארץ

אני משוחד בכל מה שקשור ביורם טהרלב. הוא היה הבוס הראשון שלי בחיים. זה היה תקופה קצרה אחרי שסיימתי טירונות במחנה 80 של הנח"ל, והתחלתי את שירותי הצבאי ככתב צבאי, במערכת "במחנה גדנ"ע" ו"במחנה נח"ל", עד שעברתי לשרת ב"במחנה" ובגלי צה"ל. העורך הראשי של שני העיתונים היה אז זאב ענר ז"ל, ויורם טהרלב כיהן כעורך בפועל.

יורם לא היה בוס רגיל. הוא היה אדם צנוע, בעל אישיות כובשת לב, שהיה אהוב מאוד על החיילים שתחת פיקודו. במשך שנים לאחר שחרורי פגשתי אותו כמעט כל יום. הוא בא לשחק שחמט בשולחן השחמט של העיתונאים בבית סוקולוב, עם צבי אלגת ז"ל, העורך המיתולוגי של השבועון "לאשה", כשבאותה תקופה שימשתי כיו"ר אגודת העיתונאים.

בשנים האחרונות נותק הקשר. יורם בן ה־83 הפך לכוכב אמיתי של מופע בהנחייתו, שממלא אולמות בכל רחבי הארץ. קהל היעד הוא מי שמתגעגע לאווירה ולשירי ארץ ישראל היפה של פעם. לאחר שהסתקרנתי לראות מה משווק יורם להמונים, קניתי כרטיס והלכתי לצפות בו בהופעה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. לא רק אני, שכאמור משוחד בכל מה שקשור ליורם, נהניתי מההופעה - אלא כל מי שבאו לשמוע יצאו נלהבים.

יורם טהרלב  (צילום: משה שי, פלאש 90)יורם טהרלב (צילום: משה שי, פלאש 90)


ההקדמה הארוכה הזאת נועדה לספר לכם שזה בדיוק הזמן להעניק לו את פרס ישראל בזכות תרומתו העצומה לזמר העברי. יורם, בן קיבוץ יגור, הוא ישראל היפה במיטבה. אל תשאלו אותו כמה שירים הוא כתב עד היום, כי הוא לא זוכר, אבל זה בין 800 ל־900 שירים, שמרביתם הפכו לנכסי צאן ברזל ולפסקול של הזמר העברי. בין השירים המוכרים: "גבעת התחמושת", "בפרדס ליד השוקת", "קום והתהלך בארץ", "על כפיו יביא", "חסקה", "אינך יכולה", "הבלדה על יואל משה סלומון" ועוד מאות שירים. זה בנאלי לכתוב שאין איש ראוי יותר מיורם טהרלב לקבל את פרס ישראל בעת הזאת, אבל אני לוקח את הסיכון. זאת המציאות. עשרות האלפים שממלאים את האולמות כדי לצפות ביורם מספר בשנינות את סיפוריו, הם ההוכחה לכך.

בשנה האחרונה סגרתי מעגל אישי עם משפחת טהרלב. קמה, נכדתו של יורם, היא המורה לגיטרה של איתמר, הנכד שלי בן ה־11. קמה ורדי מלאה כרימון ומוכשרת לא פחות מסבא שלה, מה שמוכיח שגנים טובים עוברים בירושה.