אנחנו מאושרים. הכותרות בכל כלי התקשורת בישרו בחדווה שהתיירים שבים לארצנו, לפי מתווה התיירות החדש שהונהג החל מ־1 בנובמבר. המשמעות היא שגם המלונות השוממים ישובו לשקוק מתיירים.

עם זאת, עד מהרה גילינו כי לבשורות הטובות הללו קיימים כמה סייגים שאותם למדנו בזהירות רבה. ראשית, על פי המתווה החדש, ארצנו תהיה פתוחה רק ל”זרים שחוסנו בשני חיסונים של פייזר וחלפו שבעה ימים או יותר מהחיסון השני ביום כניסתם לישראל אך לא יותר מ־180 יום בעת עזיבתם את ישראל”.

כמו כן, ייכנסו בחדווה תיירים שחוסנו במנת דחף של פייזר, כלומר חיסון שלישי, ו”חלפו שבעה ימים או יותר מהחיסון ביום כניסתם לישראל”.
השומרים במבואות הכניסה לארצנו יבקשו עוד לבדוק ולהתיר כניסה רק לזרים שחוסנו במנת דחף של חברות חיסונים אחרות שהוכרו על ידי ישראל, “וחלפו 14 יום או יותר מהחיסון בעת כניסת הזרים לישראל”.

רגע, ומה עם ילדים בלתי מחוסנים להורים מחוסנים? האם יוכלו לבקר בארצנו המשתוקקת לארח אותם? ובכן, אין כלל הוראות לגביהם. האם ההורים ייכנסו לארצנו בשמחה בעוד ילדיהם יישארו מרותקים לנמל התעופה?

ומה הוא גורלם של מחלימים מקורונה? ובכן, הם יצטרכו להציג בעת כניסתם את המסמכים הבאים: “אישור לתוצאה חיובית בבדיקת NAAT, בדיקת מולקולות דוגמת PCR, שחלפו 11 יום או יותר מהבדיקה ביום כניסתם לישראל ולא חלפו יותר מ־180 יום בעת עזיבתם”.

לדאבון לבנו, נדמה שלפי מתווה זה, רוב התיירים יעזבו את ארצנו עוד בטרם יבואו אלינו, לנוכח העובדה שיצטרכו לעמוד בכל ההגבלות וההסתייגויות והבדיקות. אני יכול לדמיין תרחיש שבו בתי המלון בארצנו יצטיידו בשלל אמצעי בדיקה, אולם החדרים ימתינו שוממים לנבדקים המהססים עדיין בטרם צאתם. מי ייתן ודברי הנבואה האלה שלנו יתבדו.