1. איך צריך להתמודד עם רוכבי האופניים החשמליים שנוסעים על המדרכות ומסכנים את הולכי הרגל? המאמר שלי, שפורסם בשבוע שעבר, גרם למבול של תגובות שהגיעו אליי במייל. היו רבים שחושבים כמוני שהנסיעה על המדרכות, ולא בשבילי האופניים, היא תופעה מסכנת חיים, אבל היו מי שחשבו שהגזמתי, ולדבריהם המאמר שפרסמתי עלול להזיק לרוכבי האופניים, משום שעיריית תל אביב תחמיר את הענישה שלא לצורך.
יואב סרנה, בעבר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וכיום חבר דירקטוריון עמותת "אור ירוק", ערך לאחרונה טיול אופניים באוסטריה יחד עם רעייתו והם שכרו עבורה אופניים חשמליים. סרנה, שמכיר את התקנות באירופה בכל הקשור לרכיבה על אופניים, מספר שבאופניים שמושכרים באוסטריה קיים מנגנון מיוחד, שמפסיק את פעולת המנוע מעל מהירות של 25 קמ"ש.
כשסרנה התעקש לדעת מדוע הותקנה ההגבלה, הסביר לו משכיר האופניים שמהירות נסיעה מעל 25 קמ"ש הופכת את האופניים באוסטריה לאופנוע, ולשם כך יש צורך ברישיון מיוחד.
בארץ נוהגים יבואנים ומתקני אופניים חשמליים להוסיף רכיבים שיגבירו את מהירות האופניים, שמגיעים למהירות גבוהה מ־40 קמ"ש. לדעתו של סרנה, הפתרון המיידי שמתבקש הוא שמשרד התחבורה יקציב לבעלי האופניים החשמליים פרק זמן קצוב כדי להחזיר את המהירות לתקן המותר, ומי שלא יעשה זאת - יסתכן בהחרמת האופניים.
קורא אחר, עומר ברמן, הסכים איתי שרכיבה על אופניים צריכה להתבצע על שבילי אופניים בלבד, וכתב שעיריית תל אביב אמורה להגדיל פי שניים את מספר שבילי האופניים בעיר. לדעתו, ההצעה שלי לאסור על רוכבי האופניים החשמליים לרכוב על המדרכות במקומות שבהם אין שבילי אופניים, ולאלץ אותם לרדת לכביש – היא סכנת חיים עבורם.
לטענתו, עיריית תל אביב כן מבצעת אכיפה עירונית כלפי מי שאינם רוכבים בשבילי אופניים, אבל ראוי לדעתו שהעירייה תפעל להשלמת סלילת עוד שבילים לאופניים, ורק אחר כך תפעל לאכיפת החוק. ברמן מתנגד להצעתי להעלות את סכומי הקנסות למי שרוכב שלא בשבילי האופניים, משום שדחיקת רוכבי אופניים לכביש כאמור תסכן את חייהם. כתבתי את דעתי, והשבוע בחרתי להביא דעות של אחרים. לא כולם חייבים להסכים איתי, מה שחשוב הוא שכולם יסכימו שאת החוק חייבים לכבד.
2. סמי טוויג, שאותו אני מכיר מהתקופה שבה הוא היה יועצו האישי הקרוב של שר האוצר המנוח שמחה ארליך, ובת זוגו ענת שרון עברו להתגורר בפתח תקווה. זאת אולי לא פתיחה עיתונאית ראויה לסיפור שעוסק במשטרת פתח תקווה, אבל כיוון שעברו על השניים לא מעט רגעי מתח וחרדה, ואני עומד לשבח את משטרת פתח תקווה, אני מרשה לעצמי לפתוח באזכור שמם.
כשסמי ובת זוגו השלימו את מעבר הדירה, הם גילו להפתעתם שהמובילים גנבו מהדירה בסיום ההעברה רכוש יקר ערך. הם פנו למשטרה, ולהפתעתם המשטרה פעלה ביעילות ובמהירות רבה יותר ממה שהם ציפו לה. בתוך זמן קצר המשטרה איתרה את החשודים בגניבה והביאה להחזרת הרכוש הגנוב. רס"ב אליהו בר קליפה יצר בנוכחות המתלוננים קשר טלפוני עם אחד החשודים בגניבה והבהיר לו ללא התלהמות, וללא איומים, את האפשרויות שעומדות בפניו מבחינת החוק, תוך שהוא מקציב לו זמן להחזרת הרכוש הגנוב.
החשוד בגניבה פעל על פי עצתו והזדרז להחזיר את מה שהוא גנב. רס"ב בר קליפה דאג גם לעקוב אחרי התנהלות הדברים ולוודא שהרכוש הוחזר לבעליו. טוויג ושרון שלחו מכתב תודה לסנ"צ יניב פינקל, מפקד תחנת פתח תקווה, ולא זכו למענה. אני מקווה שבעקבות הפרסום בעיתון הם יזכו לתשובה למכתבם. מה שחשוב יותר הוא שרס"ב בר קליפה יזכה בהערכה שמגיעה לו. מי אמר שאין לנו משטרה כשצריך אותה?