אט־אט מתחילה לחלחל התובנה: ערביי ישראל, או חלקם, עלולים לפעול במלחמה הבאה כגיס חמישי. כאויב מבית. כל מי שהתבטא כך בעבר הסתכן בהאשמה בגזענות ובהסתה. פרעות אוקטובר 2000 נשכחו כמעט, ואם זוכרים אותן בכלל – זה רק כי הערבים מציגים עצמם כקורבנות האירועים ההם. לא כפורעים שחוללו אותם וצריכים להודות יום־יום על כך שרק 13 מהם נהרגו כשניסו לחולל מרד נגד המדינה.

אבל אירועי שומר החומות עדיין טריים בזיכרון. מראות הזוועה של הצתות הבתים ומעשי הלינץ' בעכו, בלוד, ביפו, בנגב – עוד לא נמחו. ואם גם הם כבר מתחילים להיטשטש, ורוב העצורים שוחררו מזמן, ורק נגד מקצתם הוגשו כתבי אישום, וגם הם מרוככים ומטויחים – התגבר גל מעשי האלימות והרצח של ערבים־בידי־ערבים, ואירע קרב היריות בבית החולים סורוקה לפני שבוע – והחזירו את הסכנה לתודעה.

ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' זעק: איך מדינה שמגיעה לחלל לא מסוגלת להתמודד עם כמה מיליציות חמושות? בטקס מיוחצן היטב הציגה המשטרה עשרות כלי נשק, שנקנו מסוחרי נשק ערבים שהופללו בעסקאות הללו. שכויעח. אבל תפיסה כזו אינה עשויה למנוע מהכנופיות להתחמש, כשם שאי אפשר לייבש את הים בכפית. יש להם – כך על פי הערכות המשטרה – מאות אלפי כלי נשק לא חוקיים.

הכנופיות הללו הן כנופיות פשע. מטרתן – להרוויח הרבה כסף, בכל דרך: סחיטת דמי חסות, סחר בסמים, גניבות רכב ופריצות לבתי מגורים ועסקים, וכיוון שהפשע בישראל בדרך כלל משתלם – השוק מייצר עוד ועוד כנופיות. התחרות ביניהן גוברת והולכת, והופכת אלימה יותר ויותר. 110 ערבים כבר נרצחו השנה במלחמות הללו.

אבל בשומר החומות ראינו איך האלימות הרצחנית הזאת הופכת בתוך רגעים אחדים לפוגרום לאומני. לא גונבים רכב: שורפים אותו. לא גונבים ספרי תורה מבתי כנסת – מציתים אותם. לא פורצים למלון בעכו כדי לגנוב ציוד או לסחוט דמי חסות – מבעירים אותו אחרי שריסקו את כל תכולתו. 70 בתי עסק של יהודים הוחרבו בפרעות בעכו. יהודי נשרף למוות. אלפי ערבים "נורמטיביים" הפכו לאספסוף רצחני המבקש דם יהודי. ובעוד פרנסי הציבור היהודי בעכו מלהגים על חינוך וטיפול בנוער ערבי נושר ותעסוקה ורווחה – מסבירים מנהיגי ציבור ערבים בעכו שגם בפעם הבאה "כשיהיו בעיות בשייח' ג'ראח או באל־אקצא", הם ייצאו לרחובות. כי זה חשוב להם כפלסטינים. והיהודים מעדיפים לעצום עיניים.

לפני שבוע העניק האלוף איציק תורג'מן, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, ראיון נרחב לקראת פרישתו מצה"ל ל"מעריב־סופהשבוע". תורג'מן אמר: "מה שמאוד מטריד אותי זה צירי התנועה והכבישים המרכזיים וההשפעה של הפרות סדר אלימות על ביטחון הפנים ותנועת שיירות המובילים של צה"ל. זה בעל פוטנציאל משמעותי לעכב את היכולת לרכז את סדרי הכוחות של צה"ל (...) זה אומר לגבי חלק מצירי התנועה שבעבר תכננו לנסוע עליהם – שלא נעשה בהם שימוש (...) אני חושב שוואדי עארה זה ציר שלא נכון להתבסס עליו או להתעמת איתו (...) יש לנו צירים חלופיים שתכננו למלחמה (...) הכשרנו עד עכשיו 1,600 קילומטר של צירי עפר...". אתם הבנתם את זה? בהיעדר אכיפה – עקיפה.

האלוף תורג'מן לא נולד באט"ל. הוא טנקיסט. היה מג"ד בלבנון. מח"ט. מפקד אוגדה משוריינת. ראה מלחמה. הוא יודע לפרוץ עם כוח טנקים כל ציר. כמה מאות או אלפי פורעים לא יעצרו אותו. אבל גם הוא יודע שערבי עם בקבוק תבערה שיצית משאית תחמושת יסגור כל ציר לשעות ארוכות. אפשר כמובן לשלוח חי"ר לפני שיירות המובילים. לתפוס שטחים שולטים, להטיל עוצר מלא, לירות במי שמתקרב לכביש. לפתוח ציר כמו בלבנון או בעזה. אבל הוא יודע, ועמו כל מפקדי צה"ל יודעים, שאחרי המלחמה תבוא ועדת חקירה, מין "ועדת אור" חדשה, והם ייאלצו לשכור עורכי דין ולבזבז שנות חיים כדי להגן על עצמם מפני האשמות כי הרגו עשרה או מאה פורעים כדי לפתוח כביש ראשי בישראל במלחמה, ולהגיע לחזית בעוד מועד. ולכן, בהנחיית הרמטכ"ל כוכבי – סללו 1,600 קילומטרים של דרכי עפר. לעקוף כל בעיה אפשרית.

בשומר החומות ראינו איך קומץ בדואים עם מסורי־דיסק מפילים את כל עמודי התאורה לאורך כבישים ראשיים בדרום וחוסמים אותם. ולכן, ניתן להניח, יסללו עוד אלף קילומטרים של צירים־עוקפי־בדואים. אבל במקום שבו המוח היהודי סולל דרכי עפר לעקוף את הבעיה - יבוא המוח הערבי ויטמין בהן, למשל, מוקשים או מטעני נפץ כבדים, כמו שעשו בעזה. קל הרבה יותר להטמין אותם בדרכי עפר מאשר בכבישי אספלט. כל הבורח מהטרור – הטרור רודף אחריו. ומעתה ייאלץ צה"ל להשקיע עשרות מיליונים בתחזוקת דרכי עפר, כי המדינה אינה שולטת בכבישים הראשיים.

אלוף איציק תורג'מן (צילום: שלומי יוסף)אלוף איציק תורג'מן (צילום: שלומי יוסף)

כביש 1 הוא כביש תל אביב–ירושלים. ציר הרוחב הראשי של ישראל. אבל הוא אינו מסתיים בירושלים. הוא נמשך מזרחה ומגיע עד לבקעת הירדן. לאורך הכביש הוקמו בעשורים האחרונים עשרות מאחזים בדואיים. ממש כמו אחיהם בנגב, הם הפסיקו לנדוד. בנו אוהלים, הפכו אותם לצריפים, פיזרו להקות חמורים ועדר צאן, וכמה שלדי מכוניות מפורקות השלימו את התפאורה. וכשראו שאיש אינו מגרש אותם כדין מן הקרקעות ששדדו - התבססו.

שונאי ישראל מהאיחוד האירופי הקימו להם בתים טרומיים, ציידו אותם במכלי מים ובקולטים סולאריים. כמו בכל מקום בארץ – יש כאן שוד קרקעות (פשע מטעמים כלכליים) עם יוזמה פוליטית בהשראת הרשות הפלסטינית להשתלט על אזורי מפתח בשטחי C (פשיעה לאומנית). וכבר יצאו מקרבם כמה וכמה רוצחים, שרצחו מטיילים ומטיילות במדבר יהודה. ח'אן אל־אחמר, על כביש 1, שזכה לפרסום, הוא רק אחד מאותם מאחזים, ואף שהמדינה הציעה להם מגרשים מפותחים במקום אחר, ובתי המשפט הורו שוב ושוב על סילוקם והריסת הצריפים שלהם – הם נשארו. לחץ כבד הופעל עליהם מצד הרש"פ לא לזוז, והם זכו גם לתמיכת מדינות זרות וארגוני "זכויות אדם" מהשמאל האנטי־ציוני הרדיקלי. וגם תמימים, מיתממים או מטומטמים לא מאורגנים באו לבנות להם סוכות בסוכות, לאפות להם מצות בפסח, או לצום איתם ברמדאן כדי "לבנות גשר של דו־קיום", כשהם אינם מבינים שאינם אלא אידיוטים שימושיים בשירות האויב מבית.

בנימין נתניהו התחייב פעמים רבות לפנות אותם "תוך זמן קצר", ולא עשה דבר. מתנגדיו מימין: נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער, אביגדור ליברמן – נשבעו במערכת הבחירות שהם יפנו ויהרסו. כלאם פאדי. אין מכס על מילים. אבל אם לא יסולקו ח'אן אל־אחמר ודומיו מכל הכביש האסטרטגי הזה - במלחמה הבאה יצטרך צה"ל לפתוח באש כדי לפנות את הציר או לסלול צירי עפר עוקפים גם לכביש 1, כשהבדואים יחסמו את הציר החיוני להובלת כוחות דרך בקעת הירדן צפונה. ולמה לא יעשו כך? מה שצפוי מהבדואים בנגב והערבים בוואדי עארה – יהיה אסור להם?

כשכנופיות רהט ניהלו קרב יריות בסורוקה – הבינו תושבי באר שבע את עומק הבעיה. מה צריך לקרות כדי שגם ממשלת ישראל בירושלים, ראשי צה"ל בקריה והשאננים ברעננה יבינו שאי אפשר לעצום עיניים לנצח או לעקוף את הבעיה הערבית?

[email protected]