כאשר למדתי מזרחנות באוניברסיטת תל אביב, בשנות ה־60 של המאה הקודמת, אהבתי במיוחד את השיעור על טורקיה שהעביר ד”ר אריה שמואלביץ ז”ל. איתו נסענו לטיול מקיף באנטוליה, בדגש על מזרח המדינה, שרק שנה קודם לכן נפתח לביקורי תיירים. הגענו עד ארזורום ואררט במזרח, דיארבקיר בדרום וסינופ בצפון, לחוף הים השחור. ליווה אותנו מדריך טורקי, שהוביל אותנו לשרידי כנסייה ארמנית שרופה, הסביר מה קרה שם, וביקש שלא נספר על כך. חשש לעורו.
פרסמתי על הטיול המאלף מאמר או שניים, ואז הגיע טלפון אליי מהשגרירות הטורקית, ובקשה צנועה בפיו של הדובר: אנא אל תכתוב “תורכיה”, כתוב “טורקיה”. שאלתי למה, והוא הסביר: “תורכיה” זה תעתיק על פי הכתב הערבי, ואנחנו רוצים להתנתק ממנו - ברוח אטאטורק, אבי טורקיה המודרנית, המתמערבת, שהחליף את הכתב הטורקי מאותיות ערביות לאותיות לטיניות.
אז עברתי מתורכיה לטורקיה, שהרי גם כיום השפה הטורקית נכתבת באותיות לטיניות. האם גם בעניין זה תחזור טורקיה אחורנית, אל ימי טרום אטאטורק, כפי שהיא מצטיירת כיום בהרבה תחומים אחרים? מי שאחראי לכך הוא כמובן השליט הבלתי מעורער, ארדואן, שמסיג אט־אט את ארצו אל ימי העבר העותמאני, האימפריאלי והדקדנטי. כיאה לסולטן, שהוא שליט יחיד, יש לו ארמון מפואר בלב איסטנבול, כשם שבנה לעצמו למשל צ’אושסקו בבוקרשט. במדינות נאורות, מבני שלטון בערים המתוירות מצולמים אלפי פעמים מדי יום.
באיסטנבול המרהיבה, מסתבר, צילום ארמונו של ארדואן, הוא עילה למעצר. ליתר דיוק, לא כל מי שמצלם נעצר. המוני תיירים – ואיסטנבול היא אחת הערים היפות בעולם – מצלמים מבנה זה שוב ושוב ואינם נזרקים לכלא. שאם לא כן, לא היה מקום בבתי הכלא הטורקיים. אבל כשישראלים מצלמים, הנה עילה למעצר ולסחיטה. כמו שמעצר נטלי ומורדי היה מפתיע, מכאיב, כך לא פחות היה מפתיע שחרורם אחרי תשעה ימים. השמחה על שיבתם הביתה, התודה לממשלת ישראל על הפעולה המהירה, אינן יכולות לחפות על עצם המחטף השרירותי, שהיה עוד הדגמה לנסיגתה של טורקיה אל ימיה האפלים, טורקיה שלוטשת עין לטריטוריות במרחב הים התיכון, על מנת להשתלט עליהן כמו המחטף שביצעה בצפון קפריסין. טורקיה הארדואנית שואפת להנהיג את העולם האסלאמי, פניה מזרחה, אל חבר המדינות המוסלמיות, ולא מערבה, אל אומות העולם הנאורות והדמוקרטיות. ישראל נמצאת על כוונת השנאה שלה.
מדינת ענק, בעלת משאבים ופוטנציאל עצום בהרבה תחומים, והיא מבזבזת אותו על המגלומניה של נשיאה הכושל. כלכלתה נמצאת על סף קריסה, המטבע בצניחה. שליטה מגבה את חמאס, מפיץ תעמולה אנטישמית ואנטי־ישראלית חריפה, מדכא את חופש הביטוי של העיתונאים. האיבה שלו לישראל, הדיבות שהוא מפיץ עליה, ההזדהות שלו עם המאבק הפלסטיני - הן שהביאו לשיגור משט המרמרה לחוף עזה ולהתנגשות עם כוחות צה”ל, והן שדחפו למעצר זוג הישראלים, שרק רצו ליהנות משכיות החמדה של איסטנבול.
בשנת 1950 נסע אבי לטורקיה, במסגרת משלחת עיתונאים ישראלים, שיצאה להכיר את הארץ הסגורה עד אז ולדווח על כך לקוראים בעיתונים העבריים. טורקיה רצתה להיפתח לעולם, גם לתיירות הישראלית, ואכן אבי פרסם סדרת מאמרים על טורקיה החדשה “בלי תרבוש”. מאז, ובוודאי בשנים האחרונות, התיירות מישראל הינה מרכיב חשוב בכלל ההכנסות הטורקיות מתיירות נכנסת. כיום, אם ישנם עדיין מי שמתכננים לטוס לנופש בטורקיה, מוטב שיחשבו פעמיים. בוודאי כל עוד ארדואן בשלטון. דרמת בני הזוג אוקנין היא איתות אדום. הפחד מפני הבלתי נודע ברחובות, כפי שהעידו גם הכתבים הרועדים שנשלחו לסקר את האירוע, הידיעה שאתה נמצא תחת מעקב של שוטרים גלויים וסמויים, מלשינים למיניהם, הופכים כל ביקור כזה לתענוג מפוקפק, מקור של אימה וחשש.
בתחילת המאה ה־20, עם דמדומי האימפריה העותמאנית, כונתה טורקיה “האדם החולה על הבוספורוס”. והיום, כעבור 100 שנה, זה נכון לגבי ארדואן. בכמה צילומים הוא נראה מדדה, מהלך בכבדות, חלוש. עובדה זו אינה מרככת את יהירותו. עדיין טורקיה נחשבת למעצמה, יש לה צבא אדיר, מדינות המערב אינן מעוניינות להסתכסך עמה, אולי בתקווה שזמנו בשלטון של ארדואן קצוב. כל עם ישראל השתתף בשמחת משפחת אוקנין, אבל מה פשר התשואות המופרזות בירושלים (או ברעננה) לארדואן? מה פשר החנופה והתודות לאיש שגם חטף וגם דורש תמורה? רק לו יש כבוד לאומי? גם אם הוא לא היה מעורב ישירות בציד הזה, אנשיו בשטח פועלים לפי רוח המפקד. תחת ארדואן, אין לנו אלא להצטער שטורקיה בדרך להיותה תורכיה.