שתי הפרישות הפרלמנטריות שהתרחשו לאחרונה של שני אישי ציבור מהזרם הדתי־חרדי אינן יד המקרה. האחת היא פרישתו מהכנסת של ח"כ אריה דרעי שקשורה בהסדר טיעון, שבמסגרתו הוא הודה בעבירות מס והסכים לשלם קנס ולהתפטר מהכנסת. דרעי ידע תמיד להשיג עבור עצמו את הטוב ביותר. הפעם הוא הצליח לעשות את עסקת חייו המשפטית.
הסדר הטיעון המצוין שהשיג פרקליטו עם הפרקליטות אינו קובע כי דבק קלון במעשיו של דרעי, מה שמאפשר לו לחזור לכנסת הבאה. הטענה הרווחת שבסיום תפקידו של אדם ניתן להשיג ממנו את העסקה המשתלמת ביותר, שוב הוכחה כנכונה. הסדר הטיעון שאותו אישר היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שאמור לפרוש בעוד כחודשיים מתפקידו, הוא ככל הנראה לא אותו הסדר שמנדלבליט היה מאשר עם כניסתו לתפקיד. דרעי מצדו עשה את אחד ההסדרים הטובים ביותר מבחינתו. הוא ישלם 180 אלף שקלים, יפרוש מהכנסת, שבה השפעתו היא אפסית, ויוכל לחזור לכהן מחדש בכנסת הבאה, שבה ייתכן שהשפעתו תהיה רבה יותר.
חקירתו של דרעי החלה בקול תרועה והסתיימה בקול ענות חלושה, או כפי שהגדיר זאת מנדלבליט עצמו כשאמר: "מהתיק הזה לא נולד אפילו עכברון". המסקנה היא שלא צריך תמיד להתרגש מכותרות שמרוחות בעיתונים על ארבעה או חמישה טורים, ויש צורך להמתין בסבלנות להסדר טיעון או להחלטת בית המשפט. דרעי זכה בהסדר עם שלטונות המס, שספק אם נישום אחר היה זוכה בו.
על פי כתב האישום, בין היתר, דרעי לא דיווח על הכנסה בסך 101 אלף שקלים בדוח לשנת 2013 שהגישה חברה שהוא הבעלים שלה. כמו כן, הוא לא ניהל פנקסי חשבונות ולא הגיש דוחות כנדרש לשנים 2014־2015. בכך, על פי כתב האישום, הוא לא הביא לידיעת שלטונות המס הכנסות של יותר מחצי מיליון שקלים.
דרעי יוצא מהפרשה עם מכה קטנה בכנף, ועם הסדר טיעון מקל. אלא שמה שלא עשה היועץ הפורש מנדלבליט, יעשו אולי תנועות מחאה ציבוריות, שלא מתכוונות להקל את החיים על דרעי וינסו למנוע משפטית את חזרתו לכנסת. הנימוק המרכזי הוא שמדובר בעסקה חסרת תשתית מוסרית ומשפטית.
מתברר שדרעי לא לבד. מנהיג אגודת ישראל, ח"כ יעקב ליצמן בן ה־74, הצהיר השבוע שלא יתמודד לכנסת במערכת הבחירות הבאה. בצל הדברים הללו יש שתי פרשיות שבהן יואשם ליצמן בכך שניצל את מעמדו ואת כוחו השלטוני כדי לקדם את ענייניהם של אנשים פרטיים משיקולים זרים, ובניגוד לאינטרסים שעליהם הוא מופקד. הפרשה הראשונה עוסקת בהליך הסגרתה של מלכה לייפר, שהוסגרה בינתיים לאוסטרליה, ובמסגרתה, לפי כתב החשדות, פעל ליצמן באופן פסול במטרה להשפיע על הפסיכיאטר המחוזי בירושלים כדי שישנה את חוות הדעת על מצבה הנפשי של לייפר ויקבע שהיא לא בת הסגרה.
במקרה אחר, לפי כתב החשדות, פעל לכאורה ליצמן כדי להשפיע על מחלקת המזון המחוזית במשרד הבריאות, שאסרה על מעדניית "בית ישראל" למכור סלטים בגלל ליקויים תברואתיים חמורים ומקרי תחלואה של סועדים. לפי כתב החשדות, ח"כ ליצמן קיים קשרי ידידות עם בעל המעדנייה וניסה להשפיע על עובדי מחלקת המזון המחוזית לשנות את החלטתם שלא כדין.
ליצמן הזדרז להצהיר כי פרישתו מהכנסת אינה קשורה בשום הסדר טיעון. אלא שהחלטתו אינה מנותקת מהתסבוכת המשפטית שאליה הוא נקלע. אני משוכנע שבכל הליך משפטי ינצלו פרקליטיו של ליצמן את החלטתו ויטענו שיש להקל בעונשו, משום שהוא לקח אחריות על מעשיו והחליט לא להתמודד שוב, ובכך שילם מחיר כבד על מעשיו. אסור לטעות: פוליטיקאים מקצועיים אינם מעניקים מתנות חינם, במיוחד כשהם מוותרים על תפקיד שיש בו עוצמה פוליטית. לא ברור אם המהלך שנקט ליצמן נעשה בעצת פרקליטיו, מה שברור הוא שהם ינסו למנף אותו בעתיד לטובתו.