גם אני רוצה לחיות נכון, בדיוק כמו בשיר של רונה קינן. לאכול ירקות אורגניים, למחזר ולקנות רק מתכלה ולא להשתמש בחומרים שמזהמים את הכדור ואת הגוף. בחיי שאני רוצה, יהיה עדי השלט שמתנוסס לי מעל שולחן העבודה עם הציטוט ממדרש קהלת רבה: "כל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".

כבר שנים שאני רוצה לחיות נכון ולגדל את ילדיי נכון. לחדול מההרגל המגונה לקטוף בגט בסופר עד שנשאר ממנו רק הקצה כראיה בקופה. שנים שאני חולמת על כניסה חגיגית הביתה מהמכירה השבועית של גינת הירק האורגנית, עם סלסילה מלאה בירקות שיעברו את מבחן הטעם גם כשהעיניים עצומות, ולא עם עגבניות שטעמן של מלפפון ומלפפונים בטעם קישואים. חולמת ולא עושה.

ביום שבו האיש שלצדי אובחן עם סוכרת מסוג 1, שמכונה מכוח האינרציה "סוכרת נעורים", התחלנו להבין את השלכות הבחירות התזונתיות שלנו. שבע שנים בדיוק חלפו מאז היום הקר ההוא שבו קיבלנו את הבשורה והכרזנו על השינוי המיוחל. חשבנו שהנה, נפחית קצת מהסוכר והוא יחזור לעצמו, אבל זה הרי קשקוש.

הסוכרת לא הולכת לשום מקום. המציאות הכתה בנו מהר מאוד: הנחת היסוד שאנחנו מבינים את חשיבותו של מזון בריא התגלתה כרחוקה מהמציאות. חיינו התזונתיים, הבנו, אינם אלא תאונת שרשרת, והנה הגיעה ההתנגשות.

הקנייה הראשונה בסופר אחרי האבחון כללה בעיקר עמידה משתוממת מול המדפים. ידענו שסוכר מחוץ לתחום ועברנו בין המוצרים. ברשימת המרכיבים של מיונז, למשל, גילינו סוכר. ברסק עגבניות - סוכר. בשימורי פטריות - סוכר. במעדני חלב דיאטתיים לא מצאנו סוכר, אבל היו תחליפים גרועים לא פחות. אפילו במלח היה סוכר, שכה יהיה לי טוב. עמדנו וצחקנו. מה נבשל? מגבונים מתכלים?

אחר כך עברנו למדפי הירקות והעמסנו את העגלה המיותמת במיטב התוצרת השמוטה של העשור האחרון ובעלעלים שלא ידענו על קיומם עד אותה עת. בקופה הגיע החשבון וצחק לי בפרצוף: רוצה לחיות נכון ולגדל את ילדייך על תזונה ים תיכונית בריאה, המבוססת על ירקות, חלבון ודגנים מלאים? תשלמי והרבה.

מוצרים בריאים יקרים פעמים רבות בפער של מאות אחוזים ממקביליהם הלא בריאים. מומחים מסבירים לי מדוע: גידול ירקות אורגניים, למשל, מניב כחצי מהכמות ואף פחות ליחידת שטח מזה של אחיהם המדושנים והמודברים. בעניין הלחם המלא, כלומר כזה שעשוי חיטה מלאה שנטחנה על קליפתה ודורשת הרבה פחות מלאכת עיבוד מהחיטה הלבנה, לא מצאתי ולו מומחה אחד שיסביר מה ההצדקה למחיר הגבוה.

הסיבה היחידה היא שהלחם אינו תחת פיקוח, וכל עוד לא יהיה תחת פיקוח, לא יהפוך ללחם להמונים, אף שזה בדיוק מה שצריך היה לקרות. חוץ מזה, חברות מזון מכוונות את המוצרים הבריאים לאוכלוסיות עשירות. "אנחנו מתייחסים אל מזון כמו אל רכב יוקרה", אומר לי קופירייטר נמרץ. מה אכפת לו מתאונת השרשרת בכלל.

ישראל שמנה וחולה כבר שנים ארוכות. כל ילד שלישי בישראל סובל מעודף משקל, אבל רק עשרות בודדות של מוצרי צריכה נמצאים בפיקוח של משרד הכלכלה והתעשייה. ברשימה המוזרה, שהשתנתה מעט מאוד מאז גיבושה, מופיעים גבינה צהובה, גבינה לבנה, חלב ועוד כמה מוצרי חלב כמו אשל וגיל, שמנת מתוקה (נשבעת), לחם לבן ומאפי שמרים.

חוק המועצה הלאומית לביטחון נחקק ב־2011 במגמה לחולל שינוי משמעותי בטיפולה של המדינה בתופעה של חוסר ביטחון תזונתי בישראל. אלא שהעלייה החריפה והעקבית במחירי המזון, בעוד העלייה בהכנסות די תקועה, תרמה להגדלת ההוצאה על מזון בתקציב משק הבית ולהמרת צריכת מזונות בריאים יותר במזונות בריאים פחות.

לא פלא שהסוכרת והתחלואים שנלווים אליה, כמו מחלות לב וכליות, משגשגים באוכלוסיות מרקע סוציו־אקונומי נמוך, שצורכות יותר מזון עתיר שומן, סוכר וחומרים כימיים - שהוא גם זול יותר בדרך כלל.

גם רפורמת סימון המזון ופרסום המזון המזיק, שהוגבל חלקית במדיה ובמוסדות חינוך, לא מספיקה. מוזר שישראל שמנה וחולה. הרי נושא הביטחון התזונתי לא חדש לנו. עוד בתקופת הצנע, בשנים 1949־1952, שר הקיצוב והאספקה דב יוסף דאג להקצבה של כ־2,800 קלוריות לאדם ליום באמצעות תלושים למצרכי יסוד.

עם הזמן הופנמה ההבנה שביטחון תזונתי מתייחס לא רק לשאלת ה"כמה", אלא גם לשאלת ה"מה". אז איך קרה שהלכנו לאיבוד? איך קרה שמשרד האוצר נשאר על הגדר, כאילו אינו שחקן במשחק הכלכלי הזה ולאורך שנים לא מוכן לנקוט מהלכים מעשיים לשינוי הנוסחאות הכלכליות שמשפיעות על מחירי המזון?

אז בהנחה שהבריאות שלנו לא בהכרח מטרידה אתכם, נערי אוצר מבריקים, נדבר על המשמעות הכלכלית: כשהתזונה מחורבנת, הסיכון לסרטן או לסוכרת גדל ויחד איתו גם הנטל הכלכלי על המדינה.

בשל העובדה שיש לנו ביטוח בריאות ממלכתי, כולנו שותפים בתשלום העלויות של שיעורי הסוכרת ההולכים וגדלים. המשוואה פשוטה: יותר חולים שנעדרים מהעבודה, יותר טיפולים יקרים בבתי חולים, יותר תרופות, משמע תל"ג נמוך יותר, כלומר הגיע הזמן שתזוזו ותפנימו: מזון הוא לא עוד מוצר צריכה. תקנו אתם, כי אין מי שיתקן אחריכם. 

קריאה ראשונה
"תְּנוּכִים מְשוּשּים, שִינַיים רַכּוֹת וחידות אחרות", הוא ספר חידות אלבומי בלתי רגיל לכל המשפחה. ראשיתו, מספר המחבר, בתיאורי פירות וירקות שחיבר על בסיס מישוש בניסיון לתארם כמו שהיה מתאר אותם אדם עיוור שנתקל בהם לראשונה. אחר כך איתר באינטרנט מאיירים מדעיים מרחבי העולם, האמונים בדרך כלל על איורי השיניים, הברכיים והסחוסים המעטרים קירות של מרפאות.

הוא ביקש מהם לאייר את התיאורים, בלי לגלות שמאחוריהם עומד פרי. השלב הבא היה יצירת ספר המבוסס על תערוכה שהוצגה במוזיאון תל אביב לאומנות: המשימה היא לקרוא את כתבי החידה, להתבונן באיורים ולנסות לפענח באיזה פרי מדובר, או להפך: לנסח את החידה מתוך האיורים. המסלולים השונים נעים בין תרגילים לקצרי רוח, לחובבי דמיון מודרך ועוד.

"תְּנוּכִים מְשוּשּים, שִינַיים רַכּוֹת וחידות אחרות" מאת שחר פרדי כסלו. עיצוב: זהר קורן,
רחלי כנרות, עידן עם־שלם. הוצאת אסיה בשיתוף משכן האומנים הרצליה. 128 שקלים.

תנוכים מששים (צילום: שחר פרדי כסלו)תנוכים מששים (צילום: שחר פרדי כסלו)

בדק בית
ללכת עם תיק נוח ומעוצב זה דבר אחד, להשוויץ בזה שהתיק עשוי מבדים ומבקבוקי פלסטיק ממוחזרים זה הדבר העיקרי בתיקי LIMON, שמיוצרים על פי התקן הגלובלי GRS. התיכוניסט שקיבל את תיק הלימודים במתנה מדווח על תיק עמיד לגשם, עם חלוקה פנימית יעילה: תא מרכזי ובתוכו תא נפרד מרופד למחשב ותא רשת פנימי עם רוכסן, תא רוכסן גדול אחורי נסתר לניירת, תא רוכסן אלכסוני בחזית התיק ושני כיסים בצדי התיק לבקבוקי שתייה וחפצים קטנים.

LIMON של קבוצת זאוס, החל מ־300 שקלים, להשיג ברשת ארנקי עמנואל ובחנויות התיקים והמתנות.

תיקי לימון אקולוגיים (צילום: דג זהב)תיקי לימון אקולוגיים (צילום: דג זהב)