אומרים שהחלק הכי קשה בגידול ילדים נוגע לאובדן שעות השינה. מרגע שנכנסים לחיינו האוצרות הקטנים, הכל מתהפך. אפילו אנשים שהצטיינו ביכולות תפקודיות עילאיות עם מעט זמן מנוחה לפני שהפכו להורים, מוצאים עצמם אחרי הלידה טרוטי עיניים ומשוועים לכמה דקות שבהן יוכלו להניח ראש על כרית.
לא מזמן צפיתי בסרט תיעודי על קשיי הורות. יצירות כאלה הפכו נפוצות מאוד בשנים האחרונות. בסרט הופיע זוג חבוט על המסך. הצמד, שנראה כאילו נשלף מתוך תופת, התלונן על שלל מכות שנחתו עליהם מאז הולדת בנם. בדרמטיות סיפרו על ייסורים קשים ומורכבים, ממש כאילו שרדו זה עתה ובקושי רב את השבי הסורי. זה היה מגוחך בעיניי והמחיש לי שוב שאנחנו דור של בכיינים, עם סיבולת אפס וללא עמוד שדרה, ביחס להורינו. האבות המייסדים גידלו ילדים, נאבקו על קיומם, נלחמו וחיו בדוחק ובצניעות, בלי להתלונן ולהעלות פוסטים קורעי לב בכל שעה עגולה. כמה שהתרחקנו מהם.
בחזרה לסרט: בעוד השניים התייפחו על כך שנכנסו מאז השינוי למצב של עייפות תמידית, המגיש האמפתי הוסיף באסרטיביות, תוך שימוש בנתונים מדעיים ובשילוב הכרה עמוקה בסבלם של מרואייניו, שרק בחלוף שש שנים מרגע הלידה הג'טלג עובר ונזקי העייפות ילוו את הקורבנות למשך כל חייהם.
בכללי, הגישה הזו, השכיחה כיום, חוטאת לאמת. ילדים זה שמחה, טעם החיים - ושלא יספרו לכם אחרת. עם זאת, השינה, הרוגע והשלווה אכן מתערערים מרגע שדור חדש מצטרף למשפחה.
כדי להבין את היקף התופעה, ערכתי יומן אירועים, שבו תיעוד של הלילה, רגע אחר רגע, במשפחת אתגר־הרצברג, הכוללת אב, אם ושתי בנות דעתניות. הראשונה כמעט בת 3, בעלת אישיות מוצקה, והשנייה בת קצת יותר מחצי שנה וכבר יש לה רצונות מאוד ברורים.
להלן העדות:
19:30. מסיימים לקלח את שתיהן. אמי הקטנה שותה מבקבוק ותוך השמעת קולות מחאה היא נרדמת.
20:00. אחרי צפייה בת כחצי שעה בטלוויזיה ("סמי הכבאי", "ג'ורג׳ הסקרן", "פפה החזירה"), מיכאלה נדרשת להתפנות לחדר השינה. מיכאלה מתנגדת.
20:45. בתום משא ומתן מתיש, שכולל הבטחות, איומים ותחנונים, מיכאלה נרדמת לצלילי תסכית של ספר הילדים ״שמוליקיפוד״.
21:15. מיכאלה קמה, שועטת מחדרה לסלון ובפרץ יבבות קורעות לב דורשת שנשכיבה בשנית.
21:45. מיכאלה נרדמת.
22:00. אמי מתעוררת בצווחות.
22:15. הודות לליטופים, קולות מרגיעים ובקבוק, אמי נרדמת.
23:00. אמי מתעוררת. יש צורך בהחלפת חיתול. חיתול מוחלף.
23:15. אמי, שרק החלה למלמל לא מזמן, פוצחת בשטף הברות לא מובן, שנעצר אחרי 45 דקות בעצימת עיניים.
00:30. מיכאלה בוכה וקוראת לחלופין ״רק אבא״ ו״רק אמא״. אחד ההורים ניגש להרגיע. שיח ושיג קצר מסתיים בחרופ.
01:30. אמי שוב נתקפת בצורך להגג. נוספים גם גרגורים. צומחות לה שיניים. מקץ דקות ארוכות היא נרדמת.
02:15. מיכאלה מתעוררת וקוראת לנו. תחילה אנו מתעלמים ומתפללים שהקריאות יחלפו. למרבה הצער אין זה קורה. אני ניגש לחדרה. היא נעמדת על המיטה ודורשת לבוא לישון במיטת ההורים.
02:20. מיכאלה נישאת על ידי הורה מיואש לעבר חדר השינה.
02:25. מיכאלה עוצמת עיניים בחשדנות.
02:45. מיכאלה ישנה עמוק. בשל הצינון, נשימתה כבדה. אבא מתקשה להירדם ועובר ברוב כבוד לספה בסלון.
03:00. אבא מתארגן לשינה, סוגר את דלת חדר ההורים.
03:05. אבא נרדם.
03:30. אבא בחלום השישי שבו הוא רואה מתחזים, צדיקים וחובות משכנתה.
05:45. בעקבות תחושה מוזרה, אבא פוקח עיניים. מיכאלה עומדת לצדו ובוהה בו.
05:46. מיכאלה מנסה להעיר את אבא בקריאות: ״אבא, תקום״. המלל הופך לשירה. בהמשך מיכאלה תנסה להעירו בדריכות על גופו, ראשו וידיו ובסוף במשיכת אוזניו.
06:20. אבא קם ומתחיל להכין את היום.
הרשימה מדויקת. אך לצורך היושרה, יש להוסיף שבחלק ניכר מהימים אבא מסרב לקום ונותן טפיחה קלה לאמא, שמתעוררת כדי לטפל במשבר הלילי הקבוע. שינה ערבה לכולנו.