טסלה החליטה לפתוח חנות ראווה לרכב חשמלי בעיר אורומצ'י במחוז שׂינג'יאנג (בתרגום לעברית: "המחוז החדש"). המחוז נמצא בידי סין מאז 1759, גרים בו אויגורים בני דת האסלאם, שהם למעשה טורקים שנדדו עד לבלקן. למה טסלה עושה צעד שיש בו משום תמיכה בשלטון הסיני בעוד ארה"ב, היכן שהמהגר מדרום אפריקה אילון מאסק בונה את אימפריית טסלה העולמית, מגנה תכופות את דיכוי האויגורים, לצד מדינות מערביות אחרות? זאת ועוד: טסלה הוסיפה לאחרונה מרכזי מחקר בשנחאי, נוסף למפעל להרכבת הרכב החשמלי של טסלה בעיר. למה?

ההערכה היא כי יותר מ־5.6 מיליון כלי רכב חשמליים נמסרו על ידי כל יצרניות כלי הרכב החשמלי בעולם בשנת 2021, עלייה של יותר מ־80% לעומת 2020 וכ־170% לעומת 2019, השנה האחרונה טרם השפעות הקורונה. הצפי הוא כי עד 2030 ינועו בעולם כ־145 מיליון כלי רכב חשמליים.

העולם עובר מהפכה תעשייתית רביעית, הכוללת סייבר התקפי, הגנתי ומניפולטיבי, "אינטרנט של דברים" להפעלה של ציוד ומכונות או משק בית מרחוק, מציאות מדומה, בינה מלאכותית - שכבר מתחרה ביכולותיו של בן האנוש לפתור ולתחזק פעולות או מצבים, המשך השתלטות על הגנום האנושי - שיאפשר תרופות נקודתיות חכמות, מה שיאריך את תוחלת החיים בעשרות שנים, ביומטריקס לזיהוי אנושי, וודאי בתהליך העיור האדיר שעובר על העולם, אנרגיה ירוקה ומתחדשת ורכב אוטונומי, שאת צעדיו הראשונים אנו רואים עתה ברכב החשמלי.

סוללה של בעיות

כלי הרכב החשמליים נושאים על גבם, יותר נכון בגופם, סוללות נטענות במשקל של כ־1,200־2,400 ק"ג המפיקות את הכוח להאצה מהירה ונסיעה לאורך 300־500 קילומטר בדרך כלל, הממוצע כיום עומד על 310 ק"מ והטווח המקסימלי על כ־640 ק"מ. יצרניות סוללות הליתיום־יון הופכות בהדרגה לסוללות המובילות על פני סוללות אחרות, עם הרכב תשומות כימיקלי שונה. הסוללות הן המרכיב היקר והעיקרי ברכב חשמלי.

מחיר הסוללות לרכב החשמלי בירידה חריפה בעשור האחרון, מכ־1,200 דולר להפקת אחד קילוואט/שעה, kWh, ל־125 דולר kWh. הצפי הוא כי עד שנת 2023 המחיר יירד ל־100 דולר ל־kWh, מחיר שנראה כיום כנקודת איזון להתחרות במחיר הזול יחסית של רכב בעירה פנימית רגילה (מונע בבנזין או בסולר). היעילה ביותר בקרב רכש חשמלי כיום היא טסלה S, שמשקל הסוללה שלה הוא 2,240 ק"ג, והיא מפיקה kWh 100, המתורגמים ל־22.4 ק"ג/kWh, אחריה מוסטנג של פורד עם משקל 2,300 ק"ג ומפיקה 23.2 ק"ג/kWh. המקומות הבאים גם הם דגמים של טסלה, ורק במקום השמיני רכב של פולקסוואגן. במקום עשירי פורשה, ובמקום 16 ביעילות האנרגטית יונדאי מדגם קונה, עם משקל סוללה 1,840 ק"ג ואספקת עוצמה של 26.3 ק"ג/kWh.

הכוח שהסוללות מפיקות נמצא בעלייה. מחיר הסוללות בירידה, למרות העלייה במחירי חומרי הגלם לייצורן. הסוללות לרכב החשמלי נמצאות בטווח יעילות הפקת כוח, אחת לעומת רעותה, בערך עד פי שלושה, כלומר ליצרני הסוללות שאינן כה יעילות, עדיין יש כברת דרך כדי לשפר את ביצועיהן. יצרניות הרכב נלחמות למזער ולהפחית ממשקל הסוללות המכבידות, מטבע הדברים, על המשקל הכולל של הרכב, כדי להגדיל את הטווח מבלי לאבד כוח למנוע החשמלי. המשמעות היא כי מחיר רכב חשמלי יהיה בירידה בשנים הקרובות לעומת המחיר המנופח היום, המפיק בעיקר סטטוס ודאגות לרוכשים רכב חשמלי.

עיקר דאגתם של הנוהגים ברכב החשמלי היא היכן תחנת העגינה הבאה שבה יוכלו להטעין את המצברים הייעודיים וכמה זמן נוטלת ההטענה מזמנם היקר בחברה התחרותית. ברכב מונע בנזין, אם נתקעים פתאום ללא דלק, יש פתרון, אפשר לדאוג למכל קטן של בנזין שיביאו לעזרה כדי להמשיך בנסיעה עד תחנת הדלק הקרובה. ברכב חשמלי עלולים להיתקע. אם הנסיעה ביום קיץ מגבירה את השימוש במיזוג אוויר, הסוללה מספיקה לפחות קילומטרים וצריך מיד לחפש תחנת עגינה. אם הרכב נתקע הוא חייב גרירה לתחנת עגינה, חד וחלק, והכל בעלות גבוהה.

חברות חדשות קמו למתן שירותי עגינה חשמלית. בארה"ב למשל זו ChargePoint Holdings, Inc. CHPT, ששוויה בשוק 6.3 מיליארד דולר ומנייתה ירדה בשנה האחרונה בכ־60%, או Blink Charging Co. BLNK, המייצרת ציוד ושירותי תחנות טעינה, עם שווי שוק של קרוב ל־1.4 מיליארד דולר, שמחיר מנייתה ירד בשנה האחרונה בכ־46%.

האיחוד האירופי הכריז באמצע 2021 כי הוא דורש להפחית את הפליטות המזהמות לאטמוספרה בשיעור של 55% עד 2030. הולנד היא בין המובילות בתחום השימוש ברכב חשמלי באירופה. בשנת 2013 הוקמה בהולנד חברת ALLEGO, שאינה נסחרת, והיא פרשה 26 אלף תחנות טעינה ב־12 אלף מיקומים ב־12 מדינות באירופה. חברת הולנדית אחרת, הנסחרת בהולנד, שגם לה פרישה רחבה, היא Fastned B.V FAST.AS, ששווייה ירד בשנה האחרונה ב־15%. מרבית חברות הנפט מודאגות מנטישה הרכב הקונבנציונלי וממהרות להקים חברות לטעינת רכב חשמלי. כך חברה של הבריטית־הולנדית, בשמה המלא Royal Dutch Shell plc RDS-B, הזכורה לרעה לאחר שעזבה את ישראל בשנת 1957 בשל הלחץ של החרם הערבי (ותחתיה הוקמה פז). "של" מפעילה כבר 80,000 נקודות עגינה חשמלית בעולם, ומתכוונת להגיע ל־500,000 בשנת 2025.

אילון מאסק ומכונית טסלה (צילום: רויטרס)אילון מאסק ומכונית טסלה (צילום: רויטרס)

הבי מטאל

הסוללה מאבדת מיכולתה במהלך שנות הנסיעה והשימוש, כמו הטלפון הנייד שלנו. טווח הנסיעה שהיא מפיקה יורד, כ־2.3% לשנה. היצרניות נותנות אחריות בדרך כלל לירידה בכושר הסוללה לשיעור של 60%־70%. אם צריך להחליף סוללה, שהיא כאמור עיקר העלות בכלי רכב חשמלי, עלותה עשויה להגיע ל־15 אלף דולר. למעט ליתיום, ייצור סוללות דורש קובלט, ניקל, גרפיט, ועוד מתכות כגון נחושת. לדוגמה, בסוללה של טסלה מודל S יש 63 ק"ג ליתיום. כ־75% מהליתיום העולמי מופק בצ'ילה, בארגנטינה ובבוליביה. יש גם מכרה קטן בארה"ב, המפיק 1,000 טונות בשנה. חברות המכרות הענקיות בעולם, שחוששות שיתפוגגו עסקיהם כגון כריית פחם, שסר חינו, מחפשות בנרות לרכוש ולהשתלט על מכרות ליתיום.

ריו טינטו, עם ירידה של כ־17% בשוויה של המניה בשנה האחרונה, היא אחת מחברות הכרייה האדירות בעולם. ריו נוסדה בתקופת האימפריה הבריטית בלונדון בשנת 1873, כעת שווייה הוא 102 מיליארד דולר. ריו ניסתה ממש בימים אלה לפתח מכרה ליתיום בעלות של 2.4 מיליארד דולר בסרביה, אבל ארגוני איכות הסביבה חוסמים את הדרכים ולא מאפשרים להוציא לפועל את תאוות הממשלה המקומית.

את הקובלט, מתכת חזקה, קשה יותר להשיג. כיום 65%־70% מההפקה נעשית במכרות באזורי סכסוך ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. המחצב לא הופק בארה"ב כבר 40 שנה, אבל לאחרונה גילו אתרים אפשריים לכרייה גם בצפון אמריקה. 15 מתוך 19 המכרות בקונגו מופעלים בידי חברות סיניות או ממומנות בידי הסינים, חברת Glencore הרב־לאומית השוויצרית מפעילה שני מכרות. הביקוש לקובלט יעלה פי ארבעה עד 2030. ישנם גם מכרות פרימיטיביים של עצמאים המעסיקים אלפי ילדים לכרייה ידנית ומסורתית. ישנן תאונות עבודה במכרות הלא מסודרים, חלקם בפירים בתוך בתים, עם נוהלי בטיחות רופפים לכריית הקובלט, שתרכובתו רעילה. ישנם גם סכסוכים שמובילים להרג בין שבטים. מיליוני קונגולזים עובדים בתנאים מחפירים ללא ברירה.

יצרנית הניקל הגדולה בעולם היא אינדונזיה, אבל היא אסרה בשנים האחרונות לייצאו כחומר גלם כדי למכור מוצרים עתירי ניקל עם ערך מוסף גבוה יותר, ובכך להגדיל את רווחיה בשרשרת האספקה. הבהלה לניקל הביאה לפתיחה של עוד ועוד מכרות באינדונזיה, ללא הבחנה. ישנם כפרי דייג שהמים בים לצדם הפכו אדומים, הדגה נעלמה, הזיהום גבר. בשלוש השנים עד 2022 ייפתחו עוד 25 כורי היתוך לניקל, נוסף ל־11 שהיו. באינדונזיה ישנם מאות, ואולי אלפי, מכרות קטנים של ניקל, שנמצא בריכוזים גבוהים וקרובים לפני הקרקע (בניגוד לאוסטרליה, שתיאורטית יש לה יותר מרבצים, אבל עמוק בבטן האדמה).

באינדונזיה פועלת ענקית המכרות הברזילאית VALE, שמחיר מנייתה ירד בשנה האחרונה ב־22%, באמצעות חברה־בת מקומית. כן פועלות סומיטומו היפנית, המחויבת לספק ניקל לטויוטה ולפנסוניק וכן למפעל הסוללות של טסלה. ישנם ניסיונות להגדיל את חלקו של הניקל בסוללות, על חשבון הקובלט. עוד מכרה ניקל בקנדה לא מספיק לביקוש לסוללות חשמל בארה"ב. סין שולטת ב־65% מפתיתי הגרפיט, ההפקה מזהמת את הסביבה וכמה מכרות נסגרו בסין לאחר פיקוח הדוק לאיכות הסביבה של השלטונות.

הרדיפה אחרי חומרי גלם גוברת ככל שעוד ועוד יצרניות רכב עוברות לייצור רכב חשמלי, מה שגורר הקמת מפעלים לייצור ויצוא סוללות מתאימות. מחיר הליתיום עלה בשוק הסחורות במונחי יואן סיני בשנה האחרונה ב־525%, מחיר קובלט עלה בארה"ב ב־95%. מרבית הגרפיט מופק בסין, מעל 55%, אבל העתודות במקום ראשון בטורקיה.

מוסללות לעבדות

יצרניות הסוללות לרכב חשמלי הגדולות נמצאות כולן באסיה, חברת CATL, רק בת עשר, מהעיר Ningde בסין מחזיקה בשליש מהייצור העולמי, מספקת סוללות לטסלה, פיז'ו, יונדאי, הונדה, BMV, טויוטה, וולבו ופולקסוואגן. מחיר המניה הנסחרת בסין עלה בשנתיים ב־420%. חברת LG Energy Solution מקוריאה הדרומית, שאת חברת האם שלה אתם מכירים ממסכי הטלוויזיה, מחזיקה כ־22% מהנתח העולמי של ייצור סוללות לרכב חשמלי, מתכוונת להנפיק בימים אלה בקוריאה הדרומית בהנפקה ראשונית לפי כ־11 מיליארד דולר. פנסוניק היפנית מחזיקה כ־15%, BYD הסינית ב־7%, סמסונג, מקוריאה הדרומית, שאתם מכירים ממוצרי החשמל שלכם באמצעות Samsung SDI, מחזיקה כ־5.5% מנתח ייצור הסוללות העולמי, נסחרת בקוריאה הדרומית לפי סכום של כ־39 מיליארד דולר. עוד קוריאנית SK Innovation עם כ־5% נתח שוק עולמי.
האמריקאים, המתמכרים לרכב חשמלי, נכנסו ללחץ: בחמש השנים הקרובות יוקמו בארה"ב לפחות עשרה מפעלי מצברים, רובם עם טכנולוגיה של חברות מקוריאה הדרומית שהזכרנו וכן טויוטה. אף לא חברה סינית מעורבת במיזמים להקמת חברות לייצור סוללות בארה"ב.

כפי שרואים, לסין יש שליטה על חומרי גלם לסוללות חשמליות וגם דומיננטיות בהיקף ייצור סוללות לכלי הרכב. אז מה פלא שאילון מאסק מרצה את השלטון הסיני גם במעשים? בכלל - העולם דוחה את הבעיה לדור הבא. נכון שאין פליטת מזהמים מרכב חשמלי, אבל מה יעשו בסוללות שיסיימו את חייהן בעוד 10־20 שנה? יצרניות הרכב יחויבו למחזר את הסוללות של כלי הרכב ולפרק מחדש את הליתיום, הקובלט, הניקל, המגנזיום, הנחושת והחמרן.

מהניסיון של המאה האחרונה בכל התחומים יש חשש כי מדינות המערב המפונקות ייצאו סוללות ישנות שיצאו מהמחזור לאסיה או לאפריקה, שם תנאי שמירת בריאות העובדים פחות חמורים, פועלים עם הגנה פחותה נגד זיהום לפועלים, חלקם ילדים, מזו שבאירופה או ארה"ב. עובדי הכפיים במדינות המתפתחות ייאלצו להסתפק בשכר נמוך ולעסוק במחזור הסוללות של המערב השבע.

מחזור הסוללות בעוד 20 שנה אולי ייעשה בידי ילדיהם של הפועלים היום במכרות, ללא תנאי בטיחות נאותים, ותוך הגברת הזיהום הסביבתי בשל בירוא יערות במרדף אחר המחצבים. מהפכת הרכב החשמלי תיתן חיים נוחים יותר לעשירים ולמערביים, בעוד החצר האחורית של העולם תשלם את המחיר כפי ששילמה מאז התפשטות הקולוניאליזם והניצול שנלווה לו.

יש חדש במערב, עם אוויר נקי יותר, בעוד אופק אפרורי נמתח בשמי מדינות עניות עם אוויר ומים מזוהמים יותר ונגישות מופחתת למזון טרי מהטבע. לזה קוראים "משחק סכום אפס": תיאוריה הקובעת שרווחיו של האחד שווים להפסדו של האחר.