גם הסדר טיעון, אם יהיה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, לא יצליח למחוק, לשיטתי, את הכתמים שדבקו בפניה של מערכת המשפט, כפי שהם מוצאים ביטוי בדבריה של נשיאת בית המשפט העליון בעתירות שביקשו לפסול תוצרים של חדירה לא חוקית לטלפונים: “אין בתוצאה זו כדי לגרוע מן הפסול בהתנהלות הרשות החוקרת... יש לצפות כי מקרים מסוג זה לא יישנו וכי גורמי אכיפת החוק יפעלו בהתאם לדין ובגדר הסמכויות המוקנות להם”.
כלומר, מה שרומזת נשיאת העליון אסתר חיות לשופטים, לאלה ששומעים כעת את העדויות במשפטו של בנימין נתניהו, הוא שהם רשאים לכאורה להתעלם מהפרות החוק הבוטות שהתגלו עד כה; ובכך היא מתירה את הרצועה ושולחת את הנאשמים, איש איש לנפשו. לזה התכוונה פרופ’ רות גביזון ז”ל, כלת פרס ישראל, כשהיא אמרה בעבר שאין היא סבורה שנתניהו יכול לזכות במשפט צדק. אם כולם עשויים מאותו אריג, שופטים ופרקליטים, אז אין כל דרך ליצור חיץ ביניהם.
לפי המתחולל, נראה שמותר לפתוח בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן גם ללא אישור בכתב של היועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לאמור בחוק יסוד: הממשלה; ומותר להציג בפני נחקר “מקורבת” שלו כדי לכאורה לשבור את רוחו; ומותר להדליף מתוך חדרי החקירה קטעי עדויות ומותר לצאת למסעות ציד בהשתתפותם של מאות חוקרים ופרקליטים מבלי שנראה שאיש מהם יודע מה היא העבירה הנחקרת; אלא רק איזה ראש צריך לשים על הכוונת.
השופט יוסף אלרון, הצדיק היחיד בסדום המשפטית לתפיסתי, דווקא חשב אחרת מכל השופטים שהיו בדעתה של חיות כשהוא אמר: “לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול”, אבל קולו נבלע בבליל הקולות של שופטים שרואים לנגד עיניהם, למיטב התרשמותי, רק את ההגנה על מערכת משפט חסרת מעצורים.
ואין גם לשכוח שלא בפעם הראשונה נשלחים רמזים עבים מן הסוג הזה. קצת קשה לראות זאת בעין לא מנוסה, אבל זה קורה. התפרים נפרמים. האמת מבצבצת מכל פינה. גם נציגי פרקליטות המדינה מבינים, להערכתי, באיזו ביצה טובענית הם נמצאים; ואז נולדות ההחלטות המוזרות בגבעת רם שנדמה שתכליתן לרדד את זכויותיו של נאשם בפלילים. האם לחזקת החפות אין עוד כל משמעות?
בד בבד, מופצות גם ידיעות כזב, למשל סיפורים על גריסת ניירות ערב העזיבה של לשכת ראש הממשלה או על ג’קוזי או על צמיד יקר ערך שניתן לכאורה במתנה. התכלית של כל אלה ברורה לי: להשכיח מלב הציבור את העובדה שהמהפך השלטוני לא באמת התרחש בקלפי.
כך או כך, לי אין ספק שהמשפט יימשך, למצער, עד שיסולקו מכתב האישום כל העבירות הגוררות קלון; אין כל דרך אחרת להוכיח את קלונה של מערכת אכיפת החוק. מעבר לכך, סיומו של המשפט בהסדר טיעון ישאיר את מחנה הימין באופוזיציה למשך שנים רבות ויפקיר את החזון הציוני לגורלו המר.