קוראים לזה שגעת, קוראים לזה טרפת. מדי יום הוראה חדשה. בלי שנשים לב, החיים שלנו הפכו ללונה פארק מטורלל, משחק אחד גדול, עמוס בתהפוכות, כשאף אחד לא יודע מה החוקים.

גרוע מזה, קשה להבין מי בכלל הגוף או מי האדם שאחראי לכמויות הבלגן הללו. השבועות האחרונים במדינתנו מזכירים חלקית את סיפורו המופלא של אפרים סידון על המלך פרדיננד פדהצור: מדי יום השליט מנפיק צו אחר, שונה לחלוטין ומופרך מקודמו. הנחתה ובמקביל הקלה. עידוד ונבואת זעם כרוכים זה בזה, עד שהעם התג'נן לחלוטין. מלשון ג'ננה.

נתחיל בבידוד, מושג שנחת בחיינו בתחילת המגיפה והיה כאימה המהלכת על כל ישראלי וישראלי. הפחד שניאלץ להיות מרותקים לביתנו לתקופה ארוכה הרתיע בתקופות מסוימות לא פחות מהחשש מהמחלה ומהאפקט הקצר וארוך הטווח שלה.

בשלב הראשון נדרשו החולים להסתלק ל־14 ימים ארוכים מהציוויליזציה, כדי להכיל את הקורונה ולמנוע הדבקה. בשלב השני הגיעה הישועה בצורת קיצור מרענן של תקופת הבידוד לעשרה ימים. הריחוק האינסופי, השבח לאל, התכווץ מעט. בהמשך, לא ייאמן כי יסופר, השבי צומצם לשבוע. וכעת, הכל־הכל נדחס לחמישה ימים. חמישה ימים - ואתם בחוץ. במקום השבתה רב־מערכתית, מכה קלה בכנף וזהו.

בדיעבד, מסתבר שסתם התענינו וסבלנו. לשווא טחנו בבית עם המשפחה והגענו עד גבול התמוטטות עצבים, עם חשבון בנק שהולך ומידלדל ועולם חברתי קורס. למעשה, בכלל לא היה צריך את כל זה. די היה בהתנתקות אקספרס כדי להשיג את התוצאה הנחשקת. ועכשיו, מי ייתן את הדין על הזמן האבוד והשלכותיו? על שעות הטיפול הפסיכולוגי שהיה מתבקש גם לגדולים וגם לקטנים? ומה על המתחים שצברנו, על הזעם והדיכאונות? אתם יודעים את התשובה - אף אחד.

שוב הנחיות בידוד חדשות (צילום: משרד הבריאות)שוב הנחיות בידוד חדשות (צילום: משרד הבריאות)

עכשיו, נניח שצלחתם את השאלות סביב הבידוד ושפיותכם לא נסדקה לעד. נניח. אם כן, אתם עוברים לשלב הבא במשחק הגורלות: מבוך המטושים.

כדי להבין את סוג הבדיקה הנדרשת עבורכם, רצוי לגייס לכל הפחות את העזרה של פרופסורים מלומדים שעוסקים בפיצוח הגנום האנושי. למרבה הצער, הנושא מסובך ברמות בלתי נתפסות. PCR? אנטיגן? מה כל אחד מהם עושה, ושל איזו חברה קונים?

והתורים? עומדים שעות ארוכות בגשם ובקור, לבדיקה שבחלוף ימים התברר שכלל לא נדרשה. הגרוע מכל הגיע כשהתברר לנו שחלק לא מבוטל מאותן בדיקות ביתיות, שנרכשו במחיר מופקע, לא אפקטיביות ולמעשה כל מטרת התבהלה הזו הייתה, כמו תמיד, להעשיר את הקופה התופחת של אותם בעלי ההון לממדים עצומים, כדי שיוכלו להאריך את היאכטה שלהם בעוד כמה מטרים.

ומה לגבי מערכת החינוך? היש מורה ללוגיקה שמסוגל להבין מתי ואיך שולחים ילדים לבית הספר? נער משתעל, נחשף, מנוזל או סתם עצבני משוגר לבידוד או שהוא טס לשיעור אזרחות ולבחינות הבגרות? ומתי בכלל מקבלים את החיסון בבית הספר או שבעצם נמנעים מלהפוך את מרכזי החינוך למוקדי הזרקות? למה לא? למה כן? עד עכשיו לא השכלתי לפתור את הקושיה, האם חוזרים ללמוד בזום, שבים לכיתה ריקה או שאולי שמים פס על הכל ולא לומדים?

בכל המערכה האחרונה לא הוצגה לנו תמונה ברורה. אפילו לא כזו שניתן לומר עליה שהיא תקינה לכאורה. אפילו לא בשאלות קלות כמו: האם בסיבוב הזה המחלה המידבקת מסוכנת או שהיא קלה וחסרת משמעות וכצינון בלבד?

בואו נשים לרגע את המגיפה בצד. נכון, היא חריפה, קשה ויש להתייחס אליה בכובד ראש כחזית לכל דבר, אבל מה יקרה ביום שבו המנהלים הנוכחיים של המדינה יידרשו לאתגרים אחרים, קשים שבעתיים, כדוגמת ניהול מלחמה בצפון? איך הקונילמלים הללו ינווטו את צה"ל? מי יהנדס את פיקוד העורף, שלפי קביעת מבקרי המדינה לדורותיהם אינו מוכן ליום פקודה, ומי אמור להציל את העם הבלתי ממוגן? על טילים מאיראן בכלל אין מה לדבר. התקווה היחידה שלנו היא שאויבינו יחטפו בעצמם את האומיקרון. כי אם לא, אוי ואבוי לנו. 