לאדם שמחפש מעט עומק או היגיון, קשה למצוא עניין במרבית הוויכוחים שמסתחררים סביבנו. האם איציק אלרוב המציא את מחאת הקוטג׳, אבל משקיט את מחאת המחירים הנוכחית מסיבות פוליטיות? או שזה דווקא אריה דרעי שמעצים את עוני מצביעיו כדי שהוא יוכל לנפוש בשווייץ?

האם השופטת לשעבר אתי כרייף השתרבבה בטעות למערכת? או שהיא פמיניסטית לוחמת, והמערכת מקדמת רק שופטים גרועים? גם היועצת המשפטית החדשה לממשלה טרם מונתה, אבל איכשהו לרבים כבר יש דעה מוצקה לגביה בלי לדעת עליה דבר.

אנחנו עדיין מטיחים יותר מדי ספינים רדודים זה בזה ומספרים לעצמנו שזה ״שיח״. לכאורה, ככל שהשיח ער יותר, אנחנו יותר מעורים, מתוחכמים, יודעים מה קורה. אבל כרגע מרבית ה״נרטיבים״ שאנחנו נחשפים אליהם הם פשוט פורמט כלשהו של גזלייטינג ציבורי.

שימו לב איך עובד ה״שיח״: הכחשות מתמשכות של עובדות כדי לזרוע ספק ובלבול, שלילת לגיטימיות באמצעות הטעיה, הצגת מידע סותר, הסתרת מידע משמעותי, והכל בשילוב מגוון מניפולציות פוגעניות כדי להדוף ביקורת. לכאורה, אמנות פמפום המסרים תוך התעלמות מכל טענה או מספר שיטילו בהם ספק, אמורה לשרת איזו מטרה עילאית.

עבור חלק המטרה היא הדמוקרטיה, עבור חלק היא שוויון או צדק, עבור חלק היא החזרת נתניהו לשלטון. אבל מרוב בלבולי ביצים, התלהמויות ואיבוד עשתונות כטקטיקה, כמעט לא נותר מקום לדבר על פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות. רובנו פשוט הפסקנו לחשוב.


הרי הוויכוח המטומטם לא ימתן עליות מחירים או יצמצם פערים, אלא רק ימצא שעיר לעזאזל לתעל כלפיו את הכעס. אנשי ש״ס, למשל, נשלחו בימים האחרונים לזעוק שהממשלה הנוכחית איומה ונוראה לעניים, בלי להסביר אילו מעשים הם עשו כשהיו בשלטון כדי שזה יהיה שונה. חלקם רק הזכירו את חלוקת הכסף בזמן הסגרים עם ״ממשלת הימין״, תוך התעלמות מכך שזה מנוגד לחלוטין לתפיסת ימין כלכלי. אם לש״ס חשוב כל כך להגן על העניים בכל דרך, מדוע לא להצטרף לממשלה ולהשפיע מבפנים?

אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


צריך לעבוד קשה כדי להיפטר מוויכוח הגזלייטינג המטומטם. לא מעט אנשים התרגלו אליו, חלקם גם מצאו דרך להתפרנס ממנו. על הרקע הזה, היו מי שניסו למצוא את המניע הנסתר בראיונות שנתן ראש הממשלה נפתלי בנט לאמצעי התקשורת בסוף השבוע, כאילו שכחנו שאפשר גם לתקשר בדרך שהיא לא גזלייטינג.


מצבנו רחוק מאידיאלי, אבל אם יוצאים לרגע מהפוזיציה, השאלה היא אם באמת אפשר היה להתנהל אחרת לנוכח השתוללות האומיקרון. לא ברמת נרטיב תעמולתי, אלא באופן שהיה מניב תוצאה טובה יותר. ארצות הברית הגיעה השבוע לכמעט מיליון מתים מהמגיפה מאז שפרצה. לעומת זאת, בנט התריע לפני חודשיים מה עומד לקרות, סגר את הגבולות כדי לקנות זמן, הציע חיסון רביעי למבוגרים לפני כל מדינה אחרת, התארגן עם בדיקות ומערכת הבריאות.

יש המון בעיות, שינויים, בלבול ועצבים, אבל זה הסיפור עם הקורונה, וכך זה היה לכל אורך השנתיים האחרונות. ממש כפי שהיה מותר לומר "כל הכבוד" לממשלה הקודמת שהביאה את החיסונים הראשונים, מותר להגיד שגם הממשלה הנוכחית מתמודדת באופן סביר יחסית עם הטרפת העולמית הזאת.


אסור שהתעמולה והרעש ימנעו מאיתנו להסתכל על דברים נכוחה. האם יש מקום לשיפור? ברור. גם בהתנהלות הממשלה, גם במערכת המשפט, גם בנושא עליות המחירים. אבל שיח הגזלייטינג אינו פותר כלום, רק מאפשר לבלבל ולטייח. בסוף אף אחד לא מרוויח ממנו, והגיע הזמן שנפסיק עם זה.