ממגזר אחד בישראל לא נשמעה שום תגובה לנסיבות מותו של הפלסטיני בן ה־80 עומר עבד אל־מג’יד אסעד, שגופו הפצוע ננטש על ידי חיילי גדוד “נצח יהודה”.
מדוע רבנים מהמגזר לא מצאו שום צורך ציבורי להגיב ולגנות את התנהלות החיילים? נראה שמה שאיחד את ציבור הרבנים בישראל היה השתיקה סביב האירוע, שסותר באופן קיצוני את אחד הערכים הבסיסיים, היסודיים של היהדות: קדושת חיי האדם. הרי התורה אומרת: בצלם אלוהים ברא את האדם. את כל האדם. לא רק את האדם היהודי.
חיילי גדוד הנח”ל “נצח יהודה” הם כידוע צעירים שגדלו במשפחות דתיות. הם מניחים תפילין בבוקר, שומרים שבת. זהו ציבור שפתוח מטבעו לשמוע הטפת מוסר מפי רבנים וגם ציבור שלרבנים צריך להיות אכפת ממנו, קהל שראוי לתשומת לב מיוחדת ולבחינת מעשיו ורגישותו לערכי הדת ומצוותיה.
המקרה של מותו המזעזע של הקשיש עורר גל של גינויים ודרישות לחקירה כמעט מצד כל חוג ומחנה בישראל. ולא רק בישראל: לנוכח אזרחותו האמריקאית של הפלסטיני, משרד החוץ האמריקאי הודיע כי ארצות הברית אינה מסתפקת בממצאי התחקיר המבצעי של צה"ל ובצעדים המשמעתיים שננקטו נגד כמה מפקדים זוטרים בגדוד "נצח יהודה", אלא "מצפה לחקירה פלילית מקיפה בעניין מותו של אסעד".
"אנחנו ממשיכים להיות בקשר עם ממשלת ישראל כדי לדון בתקרית המטרידה הזו", נמסר בהודעה של דובר משרד החוץ האמריקאי נד פרייס. "למשרד החוץ האמריקאי אין נושא חשוב יותר משמירה על ביטחונם של אזרחים אמריקאים".
העובדה שמדובר בחיילים דתיים שהיו מעורבים בתקרית הזו – כנראה לא הזיזה לרבנים, שכאמור בחרו לשתוק. שתיקת הרבנים במקרה זה רועמת באופן מהדהד במיוחד. הרי עולם הרבנים כיום מגויס כולו למאבק נגד רפורמת הגיור שיזם השר לענייני דתות מתן כהנא. מאות רבנים התכנסו לכנס חירום מיוחד שהתקיים בבנייני האומה בירושלים כדי להפגין את התנגדותם לרפורמה ולהביע את חרדתם מה”איום והסכנה להלכה ולדת כתוצאה מרפורמת הגיור”. עיון מדוקדק בנוסח הרפורמה חושף שהמניע האמיתי למאבק נגד הרפורמה הוא חששות של שני הרבנים הראשיים למעמד הרבנות הראשית ופחד מערעור סמכותם.
זה לא הכל. עשרות רבנים הנמנים עם הציונות הדתית מנהלים מלחמה נגד הרב אליעזר מלמד ודורשים להחרים את ספרי ההלכה שחיבר. לפי שני המכתבים שהופצו על ידי על ידי עשרות הרבנים, חטאו של הרב אליעזר מלמד הוא כלשונם “היחס לרפורמים”. הרב מלמד נפגש עם נציגי התנועה הרפורמית, שוחח איתם על סוגיות שנויות במחלוקת וביקש להבהיר שאי אפשר ולא ראוי להחרים ציבור של מיליוני יהודים. מדוע לניהול מחלוקות, לקידום פילוג ושסעים – לרבנים יש זמן, אך כאשר הם נדרשים לגנות תקרית קשה כמו זו שהוזכרה לעיל – קולם אינו נשמע?