היועץ המשפטי לממשלה היוצא, עו"ד אביחי מנדלבליט, סיים תקופת כהונה של שש שנים, ותקופת כהונתו כיועץ משפטי לממשלה הציפה את מלוא העוצמה, המשקל והחשיבות המיוחדת שיש לתפקיד זה. נאמר תודה למנדלבליט על ששרד את מלוא שש השנים בתפקיד, אך על בסיס העומס שהוטען על גבו של מנדלבליט, ראוי שכבר עכשיו נפעל למען פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

אין שום סיבה טובה לכך שמי שמנחה את ממשלת ישראל כולה ואת רשויות המדינה כולן מהו החוק הנוהג במדינה ומהי פרשנותו הנכונה, ככל שהדבר נוגע לתפקוד רשויות השלטון, יהיה גם מי שעומד בראשות התביעה הכללית.העומס המוטל על אדם יחיד האחראי על שני תחומים אלה הוא בלתי נסבל וחסר כל מידתיות ופרופורציה. איך שהוא נשבינו באותה נוסחה פסולה הנוהגת זה שנים, שכאילו בתפקיד אחד חייבים להתגלם גם הייעוץ המשפטי לממשלה וגם ההחלטות הסופיות בכל הנוגע להגשת כתבי אישום פליליים. זה כלל לא הכרחי, כלל לא נחוץ וגם מעוות.

לאמיתו של דבר, היועץ המשפטי איננו יועץ משפטי לממשלה; הוא החוק עצמו, שכן הוא גם זה המפרש את החוק, ופרשנותו שלו היא זו המחייבת את הממשלה ורשויותיה. ממש לא מעט עבודה. אם רוצים לעשות תפקיד זה כשורה בכל התחומים שבהם משיקה עבודת הממשלה עם הוראות החוק, נחוץ זמן רב והשקעת עבודה רבה.

גם לעמוד בראשות התביעה מטיל עומס בלתי נסבל. אין זה פשוט להכריע בשאלה אם להגיש או לא להגיש כתב אישום על בסיס חומר ראיות הקיים כנגד אישים כמו נשיא מדינה, ראש ממשלה או שרי ממשלה. ואין זה גם פשוט כלל לקבל ולאשר עסקאות טיעון בעניינם. היועץ המשפטי אכן לא פועל לבדו. יש לו עוזרים ויועצים, אבל האחריות העליונה היא שלו. כמו שאמר פעם נשיא ארצות הברית הארי טרומן, קודם קבלת ההחלטה על הטלת פצצת אטום על ערי יפן: THE BUCK STOPS HERE.

הכוונה הייתה שממנו אין שום אפשרות לגלגל את האחריות מעלה. כשיועץ משפטי לממשלה מקבל החלטה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה או איש ציבור אחר, הוא נושא באחריות כבדת משקל. הוא עצמו אישית חייב להכיר את חומר הראיות ולא להסתפק בהגדרות המצב של יועציו. הוא חייב להתעמק בחומר הראיות, שכן אלה הן החלטות הרות גורל.

בנינו תפקיד שמי שממלא אותו - נושא באחריות ברמה הגבוהה ביותר וגם עמוס עד לעייפה. זה כמעט לא אנושי. עם מינויה של היועצת המשפטית החדשה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, קראתי מאמר מערכת של עיתון "הארץ" שהגדיר מהן הציפיות של עיתון זה מהיועצת המשפטית לממשלה. הכותב אפילו סבור שהיא מוסמכת לעצב את מדיניות ישראל בשטחים, וגם הזהיר שלא להסכים להפרדת התפקיד. ומדוע? על שום שזה עלול להחליש את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה.

אבל בהפרדת התפקיד אין שום החלשה; יש רק חלוקת סמכויות, ויצירת מצב שבו כל אחד בתחומו יעשה עבודה טובה יותר. במצב שבו יועץ משפטי לממשלה מחליט להגיש כתב אישום נגד חבר בממשלה, והוא גם יועצו של אותו שר והוא פוגש אותו בישיבות הממשלה, הלוא מתח אישי במקרה כזה הוא בלתי נמנע, אלא אם כן השניים הם מלאכים צחורי כנפיים. הבה נאפשר ליועץ להישאר בבחינת יועץ שעצותיו מחייבות.

יצרנו לאמיתו של דבר תפקיד אבסורדי שיש בו סתירה פנימית מובנית. נושא משרה כפולה, שהוא נושא המשרה החזק ביותר במדינה. הוא לא כפוף לממשלה. הממשלה כפופה לו. ולא רק שהוא בעל הסמכות לקבוע מה החוק בישראל על פי פרשנותו שלו והבנתו שלו, אלא שהוא גם מנופף בידו שוט מפחיד, האומר לכל שרי הממשלה שבידו הכוח להגיש נגדם כתבי אישום - כמובן לא סתם ככה אלא על בסיס חומר ראיות, שלא תמיד משדר תוצאות חד־משמעיות.

אז הגיעה השעה שנפעיל גם קצת כללים פשוטים של חשיבה הגיונית בסיסית. מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה לא ייחלש על שום שהוא אינו מחזיק בידו את שוט התביעה הכללית. הוא יוכל לעשות עבודה שלמה וטובה יותר בתור מי שמנחה את הממשלה ואת כל רשויות המדינה בכל הקשור בביצוע החוק, ומזהיר מפני סטייה ממנו. אכן, תפקיד פרקליט המדינה הראשי ישודרג במשהו. הוא יהיה הסמכות המאשרת הגשת תביעות פליליות נגד אישי ציבור, וגם בכך אין שום פסול. הבה נקווה ששר המשפטים, גדעון סער, יתמודד עם אתגר זה כבר בעתיד הקרוב.