1. שורה של נהגי מוניות המתינו ללקוחות מחוץ לשדה התעופה שדה דב בצפון תל אביב. משערי אולם הנוסעים יצא גבר בגיל העמידה, לבוש בפשטות. הייתה לו הליכה קצת מוזרה. הוא הגיע למונית שעמדה ראשונה בתור ושאל את הנהג אם הוא פנוי. "לאן אתה צריך?", שאל אותו הנהג. "לא רחוק מכאן", ענה הלקוח. "לרחוב אבן גבירול". "אני מחכה למישהו", סינן הנהג. "אני לא פנוי".

גם נהג המונית השני שאליו פנה הלקוח שאל את אותה שאלה ונענה באותה תשובה. כששמע שהלקוח מעוניין להגיע לרחוב אבן גבירול, שלח את הנוסע למונית אחרת. הלקוח עבר עוד שני נהגי מוניות שגם הם סירבו לקחת את הנסיעה הקצרה לרחוב אבן גבירול. אחד הנהגים בהמשך התור נפנף ללקוח וסימן לו לבוא. הנהג, גבר גדל גוף בשם חיליק, חייך ללקוח והסביר לו שמשום שהנסיעה קצרה והנהגים המתינו הרבה זמן לאסוף נוסעים, לא משתלם להם לקחת את הנסיעה. אבל הוא אמר לנוסע שישמח לקחת אותו למחוז חפצו.

במהלך הנסיעה התעניין הנוסע, שנראה לחיליק קצת מוזר, כמה מרוויח נהג מונית בממוצע לחודש, מה מחירי המוניות ואף שאל איזו מונית היא הנוחה והטובה ביותר. לרגע חשד הנהג שאולי מדובר בחוקר של מס הכנסה שמתחזה ללקוח וכמעט התחרט שלקח את האיש המוזר.

כשהגיעו לכתובת המבוקשת באבן גבירול, ביקש הנוסע מחיליק להמתין כמה דקות. "אני עולה לבניין לקחת משהו ואחר כך ארצה להמשיך את הנסיעה ליעד אחר", אמר. כשביקש הנהג תשלום מחשש שהנוסע יבריז לו, טפח הנוסע על כיסיו ואמר לנהג ששכח את הארנק, אבל הוא מיד יורד ושלא ידאג.

הנהג דאג, אבל המתין. לא הייתה לו ברירה. לרגע אפילו קילל את טוב לבו על שלקח את האיש המוזר שאף אחד אחר לא רצה להסיעו.
הדקות נקפו וכשהנוסע ירד ונכנס למונית, הוא ביקש להגיע לבית משרדים מפואר. במהלך הנסיעה ליעד הבא המשיך הנוסע לשאול את הנהג שאלות. בין היתר על מצבו המשפחתי, האם יש לו אישה וילדים, איך הוא רואה את עתידו, האם כנהג מונית ואם לא, לאן הוא שואף להתקדם. "אכלתי אותה", אמר הנהג לעצמו בעודו ממשיך בנסיעה ליעד.

כשהגיעו לבניין המשרדים, ביקש הנוסע מחיליק להתלוות אליו למשרד שאליו הוא הולך. "אני מבין את הדאגה שלך", הרגיע הנוסע את חיליק. "אבל זה בסדר. אני רק צריך לקחת כסף, אמרתי לך ששכחתי את הארנק". נהגי מוניות מכירים את כל הטריקים והשטיקים שעושים לקוחות חמקניים לנהגים. "מה שיהיה יהיה", אמר לעצמו חיליק והתלווה ללקוח.

הנהג קצת התבלבל כשראה את המשרדים המפוארים. הוא השתאה כאשר ראה איך כל מי שנתקלו בו עשה כבוד ללקוח שלו. השניים צעדו עד שהגיעו לדלפק קבלה. "זה חיליק", הציג הנוסע המוזר את הנהג ההמום בפני האישה שישבה מאחורי הדלפק. "הוא יהיה הנהג שלי. תיקחי ממנו את כל הפרטים שלו". הנוסע הוסיף למי שהתבררה כמזכירתו כי הוא רוצה לרכוש מכונית מסוג כזה וכזה ואף נקב בשכר שאותו הוא מציע לנהג. חיליק ההמום חשב שהוא חולם.

אני מתנצל אם פספסתי כמה מהפרטים בסיפור הזה, הזיכרון המופלא שניחנתי בו מתחיל להישחק, ופה ושם אני מתבלבל ולא מדייק לגמרי באירועים שעליהם אני מספר. אבל זה פרט שולי. את שם הנהג אמרתי לכם, ואת שם הלקוח המוזר אומר לכם כעת. ואני דומע כשאני כותב את השורות הללו, כי נכון לרגע זה אותו נוסע מוזר מובא לקבורות בבית העלמין בקיסריה. שמו איתן ורטהיימר.

חיליק הנהג עבד מאז אותה נסיעה עם איתן ועם בני משפחתו. הוא הפך להיות חלק ממנה. הוא אחראי לצי הרכב של החברות של איתן, והיה נוהג להסיע את אביו סטף, את אשתו אריאלה וגם את הילדים כאשר היה צורך.


 2 בעוונותיי הרבים, הייתי חוטא פה ושם במעשים טובים, בעיקר בעזרה לבעלי מוגבלויות וחסרי ישע, קשישים ניצולי שואה ומשפחות במצוקה. מאחר שבמשך רוב שנותיי הייתי תפרן כרוני, הייתי נזקק לעזרת חברים בעלי ממון כדי לפתור בעיות ומצוקות של אנשים, שפנו אליי בבקשת עזרה.

אחד האנשים שדלתו תמיד הייתה פתוחה בפניי ותמיד נענה בחיוב לכל פנייה שלי, היה איתן ורטהיימר. הוא הציג תנאי, שהנתינה שלו תישאר חסויה ביני לבינו ובין איש הקשר, חיליק. תשמעו קטע מצחיק שקשור בעזרה מצוות ורטהיימר-זהבי. יום אחד הגעתי לבית הקפה "קפה תמר" של הקיסרית של רחוב שינקין, הגבירה שרה שטרן. היא סיפרה לי שאנחנו חייבים לעזור ל־י'.

י' נולד פגוע מוח, משותק בפלג הגוף התחתון. למרות נכותו, י' היה ילד מבריק, חכם ושנון, עם רצון עז לעשות הכל. אביו של י' נפטר והשאיר חובות רבים, חלק גדול מהם לשלטונות המס. בעזרתו של מי שהיה אז נציב מס הכנסה, ידידי היקר משה גביש, נפתרה הבעיה. ל־י' היה כיסא גלגלים מצ'וקמק, שכמה פעמים התפרק תוך כדי התניידות. אמו סיפרה את זה לשרה שטרן, שסיפרה לי שאנחנו חייבים לאסוף כסף כדי לקנות כיסא גלגלים חשמלי. אלא שמחירו היה אלפי דולרים, והניסיון שלי לאסוף כסף מקבצני "קפה תמר" לא צלח.

סיפרתי לאיתן על י' ועל עניין הכיסא החשמלי. הוא ביקש שאעביר למזכירתו את שם היבואן ואת כתובתו של י', ואמר לי להזמין את הכיסא. הזמנתי. היבואן חשש מעניין התשלום וביקש מקדמה. הוא קיבל מקדמה, הזמין כיסא בדחיפות עם שתי בטריות רזרביות. כשהגיע המשלוח, נוצרה בעיה. המשלוח עוכב בנמל מטעמי ביטחון, בגלל הבטריות שנראו חשודות. סיפור חלמאי בנוסח לא ייאמן כי יסופר. אחרי פעילות כזו ואחרת המשלוח שוחרר, היבואן קיבל את כספו, וכחלק מההסכם הוא היה צריך להביא את המשלוח לבית הלקוח, בלי שהלקוח יידע מי שלח את כיסא הגלגלים היקר.

כמה ימים אחרי שהמשלוח הגיע ליעדו, אני מגיע ל"קפה תמר". הקיסרית שרה שטרן, עם חיוך מקיר לקיר, בישרה לי בסודיות שהכיסא הגיע לבית של י' וכי האם המאושרת ובנה אינם יודעים מי שלח אותו. היא נתנה לי להבין שהקרדיט למעשה האנושי המופלא הזה מגיע לה ולבאי בית הקפה. שתקתי וחייכתי בבפנוכו. לא רציתי להשבית לה את השמחה ולשלוף מהכיס את הקבלה ששלח היבואן מכפר סבא על התשלום עבור הכיסא.


 3 מי שהכיר לי את איתן היה חברי המנוח מוטי קירשנבאום, שבין השאר עשה סרטים תעשייתיים למוצרים של החברות בבעלות משפחת ורטהיימר. יום אחד לקח אותי מוטי לתפן, מתחם ענק ומדהים שהקימו סטף ואיתן, שם הכרתי את שני האנשים המופלאים האלו. אף על פי שאני פושטק וברדקיסט, נוצרה בינינו ידידות שנמשכת לאורך שנים. כשמוטי נפטר, נסעתי לביתו. סטף הזמין אותי לנסוע במכוניתו מהבית לשער בית הקברות. מי שהסיע אותנו היה חיליק.

וורטהיימר וקירשנבאום בנסיעה ליפן (צילום: באדיבות המשפחה)וורטהיימר וקירשנבאום בנסיעה ליפן (צילום: באדיבות המשפחה)

כשרשמתי את שמו של חיליק ברשימת אנשי הקשר בטלפון הנייד שלי, שמתי לב שאינני יודע מה שם משפחתו. באופן אוטומטי כתבתי חיליק ורטהיימר - הנהג. בספר הטלפונים העתיק שלי, עם כריכת הקרטון הבלויה הוספתי השבוע ליד עוד שם את האותיות ז"ל.

שלום, איתן ורטהיימר, תודה בשם כל האנשים שעזרת לי לעזור להם. 