כן, הערב זה מגיע. ההתכנסות של עם ישראל לשולחן הסדר כדי לסכם שאנחנו עם טוב, אור לגויים, וכמו ששרים באירועי ספורט: אנחנו ישראל, מי אתם בכלל? וזה אחרי שאנחנו שרים בקול: "ישראל מלחמה!".

הרבה רעבים יהיו בינינו הערב. מאות אלפים שאין להם מספיק כסף לרכוש מוצרים לכל שבעת ימי החג, והם תלויים בעמותות השונות, עם הבושה שעוטפת אותם, אבל הם מתעלמים ממנה, כי צריך להביא אוכל לילדים. כשאני משוחח עם נזקקים, אני חושב על הקטע הדבילי של השארת דלת פתוחה, כי אולי אליהו הנביא יבוא, או משיח, או כל דמות אחרת שהכניסו לנו לראש כמו יציקת בטון.

אבל כל השטויות האלה לא מתכתבות עם המציאות, עם הרוע, ההתעמרות, ההתעלמות, ההתנשאות של השלטון באמצעות מנהליו ועובדיהם – והגרועים מכולם הם דיירי אגם הדרעק, היהודים שבהם שמתעלמים ממצוקתם של אחרים שאין להם. הערב יהיו הרבה הגדות פסח, כפרופס על השולחנות, על שום "והגדת לבנך...". מה אנחנו צריכים לומר לילדינו הצעירים? שהפכנו לחברה אכזרית שאין בה שום ערבות הדדית, ושהכל נספר ומחושב בחישוב ציני של רייטינג והאדרה עצמית?

הנה הגיעו לכאן עשרות אלפי פליטים מאוקראינה, נכון לאתמול. המימון להבאתם – רק על אלה שכבר פה: יותר ממיליארד שקל - נמצא בתוך דקות, כי זה חשוב לנראות של קולקציית האפסים שנקראת כאן ממשלה. כל המאכערים שלהם ניסחו בשבילם איזה פתשגן טיפשי, כדי שייראו טוב במסך, גם אם אין להם שום קשר לאירוע. אבל דאגה לרעבים זה לא מוכר טוב בציבור, וגם אין שום ודאות שנזקקים נכללים בבייס.

עוד לא שמעתי סוקר שמתייחס לפלח הזה בציבור בסקרים שהוא מבצע. עוד לא קרה אצלנו בכתריאליבק'ה שהחליטו להשקיע מיליארדים כדי למנוע רעב. יש עמותות בשביל זה, כי אנחנו לא אוהבים להשקיע ברווחה, וגם הפרטנו את זה כדי למנוע את הבלגן. רעבים קצת? שישתו מים, זה הרבה יותר בריא.

אז בציווי האלוקי, שמישהו חירטט מתישהו - "והגדת לבנך", אני מגיד לגיאצ'ו שלי כמה דברים חשובים. אם יזכור מהם אחד או שניים בעוד שנים, הרווח כולו שלי.

1. גיאצ'ו, ההגדה זה פארש. מישהו כתב אותה, סיפר סיפור, וייתכן שלא הפריע לעובדות לקלקל לו את הסיפור. אל תשכח, ילד, שבאותם ימים לא היו מחשבים, טלוויזיה, טלפונים סלולריים, ספרים ועוד. גם אין שום הוכחה לרוב השטויות והסיפורים – בעיקר הפרשנויות. אז היה נורא משעמם לאנשים, הם שתו הרבה יין, לכל אחד היה נאד משלו, עישנו חומרים אורגניים טובים וכתבו הרבה שטויות. אבל כיום מנהיגים דתיים מנסים למכור לנו את הסחורה כאילו זה מעמד מתן לוחות הברית. זה לא.

2. אני לא יודע אם מותר לך ללכת לבית הכנסת מול הבית לפני החג. ייתכן שאתה ברשימת פסולי כניסה שהגה ותכנן "המנהיג הציוני הגדול", אדון סמוצ'קנע. הוא לא אוהב את מי שהצביע לגועליצייה. אבא ואמא כן הצביעו לערימה המאוסה הזו, אז אתה בבעיה, וחבל לי שתחווה דחייה בכניסה. כן, ילד, אדון סמוצ'קנע מחזיר אותנו לתקופת הסלקציה. כן, ככה זה אצל הכיפות באיו"ש, ילד, אבל זה מה שיש.

3. בעוד שמונה וחצי שנים תהיה חייב להתגייס לצה"ל, כדי להיות חייל. אפשר להתחפש לחרדי בגיל 16 ולהשיג פטור מגיוס. אבל אתה כמוני, קשה לך עם חליפה בקיץ וכובע ולהתנדנד על הסטנדר, אז אפשר ישיבת הסדר. מותר שם סנדלים ומה שבא לך ללבוש, ואופסי - אתה רק חצי שירות, כי אתה חייל בצבא השם, שזה כמו משמרות המהפכה, רק בעברית.

צבא זה טוב, גיאצ'ו, לומדים הרבה דברים שם. למשל, ארכיאולוגיה ושיפוץ קברים בשכם של אנשים חשובים מאוד. היות שהערבים פגעו בקברים, אז חיילים צריכים לתקן אותם, ותוך כדי כך לשמוע פסוקים מהתורה כדי לחזק אותם. לפני שאתה שואל למה קוראים להם פסוקים מהתורה, הכנתי לך תשובה מפי הקרפ"ר לשעבר תא"ל פרופ' אריה אלדד: "השימוש בפסוקים מהתורה (שלא ידוע מי כתב אותם ומדוע, כן?) נועד להרגיע את החיילים, כי הם מ־פ־ח־ד־י־ם. כן, כן, הם מפחדים".

הבנת, ילד? זה כדי להרגיע את הפחד. כשאבא היה בצבא, היו לא מעט מלחמות ואף אחד לא חירטט לו פסוקים מהתוירה, אלא שלחו אותו ללבנון בשיטת "ימות, אז ימות. נביא חדש". אבל היום הצבא מאוד־מאוד־מאוד קדוש, אולי הקדושה זו הסיבה שלא ניצחנו בשום מלחמה 49 שנה, ושאלוקים ישמור עלינו אם הפרסים יקומו עלינו לכלותנו, כי ביובל השנים האחרונות אנחנו נלחמים רק בכנופיות טרור, לא בצבאות.

אבל אל תפחד. אם לא תרצה להיות דתי לפי דעתי - כדי לקבל פטור אמא תדאג לך לג'וב בתזמורת צה"ל, ואולי תהיה מתופף או שתחזיק את המשולש. ההורים שלך והאחיות שלך נתנו מספיק, אבל אף אחד לא זורק זי"ן בכיוון שלהם. למדנו, אז אל תדאג.

4. אחרי הצבא, גיאצ'ו, אתה צריך ללמוד. אני חולם שתהיה ד"ר לפיזיקה, אבל אני ריאלי ואין לי סימנים שזה יקרה. מצד אחד, אני חולם שתעבוד בעבודה שתאהב, שתמצא בה סיפוק וגם שכר הולם שיאפשר לך לחיות בכבוד. אבל זה קשה נורא, ילד.

אם למשל תבחר להיות מורה, לא יהיה לך מה לאכול, כי מורה משתכר טיפעל'ה מעל שכר מינימום. בשכר של מורה בארץ הקודש, משהו כמו 6,000 שקל נטו בשנים הראשונות, תוכל לשכור חדר של 14 מ"ר בדירת שותפים עד גיל 35 ב־3,000 שקל, ואחרי תשלום חשבונות וחולצה שתקנה פעם ברבעון, ייתכן שלא יהיה לך מספיק כסף לערוך את שולחן הסדר. ואז תצטרך לפנות לעמותות שיספקו לך מצרכי יסוד.

אותה מציאות שמורה לך גם אם תחליט להיות שוטר. אם תהיה מורה, תהיה שפוט של ההורים, אם תהיה שוטר, אתה שפוט של כולם. למורים יש ארגון מקצועי ששומר עליהם, לשוטרים אין כלום, הם עבדים של פוליטיקאים, רבנים (ויש לנו אלפי רבנים ומתחפשים לרבנים) ועוד כל מיני חלטוריסטים.

הכי טוב שאני מאחל לך זה להקים עמותה פרטית. זה היה חלום של אבא, אבל אמא לא נתנה לו. בעמותה אתה חי טוב ולא מגיע לעוני. מטרת העמותה תהיה שתדלנות לפתיחת הדלת לאליהו הנביא בסדר פסח. אם אתה לא אוהב, אז אפשר עמותה למציאת פרה ירוקה (אדומה כבר מצאו המאכערים) לזבח בהר הבית. שכר מינימום, השאר הוצאות מאושרות. אמא מקצוענית בניהול ספרים, אל תדאג. אני אשתדל לעזור כמה שאוכל, גם אם פיליפינק'ה תנהג אותי בכיסא עם שמיכת משבצות. חולירות מתחום העסקנות אני מכיר הרבה שנים.

5. גיאצ'ו, קיימת גם אפשרות שתרצה להיות דייר באגם הדרעק, או חלק מהתעשייה הזו. זה יופי זה, לא עושים כלום וחיים בכיף. אתה רק צריך לדקלם דף מסרים שכתב מאכער, אבל זה קל, באמת. יש המון חופשות, לפחות חצי שנה בשנה. וגם כשהם באים לעבודה, זה לשלושה ימים בשבוע, ואתה יכול להבריז, אם בא לך ללכת לים.

המודל שלך חייב להיות אריה־גאנעב־סדרתי־צדיק־זכאי־תמיד. בגיל 29 הוא כבר היה מנכ"ל משרד הפנים, אף שלא למד כלום. ללמוד תורה זה לא נחשב בניהול מדינ'ע, כן? ובהמשך התפתח. אבא תמיד השתכר יותר ממנו, אבל אריה עשיר גדול משכר ציבורי.

אני לא אשתולל מאושר אם תהיה דייר באגם הדרעק, אבל זו פרנסה לא רעה, ורק צריך שלא יהיה לך דם בגוף ולא בושה בפרצוף, כדי לשקר ולהונות את הציבור. אמליץ לך להתחבר למפלגות על גבול ההזיה כמו ימינה, תקווה חדשה, מרצ - כאלה. אגב, אצל ההזויים שמתחפשים לימין אידיאולוגי, יותר קל וגם לא חייבים להיות דתיים - איילת שקד זו דוגמה שאתה חייב לנצור בראש. ותמיד שמורה לך הזכות לבגוד בחבריך בנימוק שאתה מתכונן לעולם הבא, כמו עידית סילמן. היא דתייה בכאילו, ז'תומרת, כמו הסיינטולוגים, היא בהכנות לעולם הבא.

הכי חשוב, גיאצ'ו: לפני שאתה בוגד בחבריך, תדאג שיהיה לאן ללכת, מפלגה אחרת או תפקיד ציבורי בבנק או משהו כזה. וגם תדאג לרעייתך שתוציא מזה ג'וב, כמו ששמוליק, בעלה של עידית, אומנם בהכנות לעולם הבא, אבל הוא צריך מנג'רה על השולחן בעולם הזה, אז דואגים לו לג'וב. אל תדאג, יש לאבא מספיק חברים מאכערים שילמדו אותך להיות טינופת מדהימה באיכותה.

6. יואו, גיאצ'ו, בוא תראה קטע ענק. נעצרו ארבעה טיפוסים הזויים, שרצו לטבוח גדי בשביל זבח בהר הבית... חחח... גם הגדי שרצו לשחוט אותו, הוא גם נעצר... חחח... אין עלינו, עם של כרותי אונה. "אבא, למה הם רצו לשחוט את הגדי?". למה? אולי הם רוצים שתהיה מלחמה עם כל הערבים בעולם, אין לי מושג למה, באמת. אבל הם פסיכים מלא־מלא.

"אבא, אני מרחם על הגדי הקטן, בחיים לא הייתי שוחט אותו, נשבע לך". כן, אני יודע, אתה ילד מקסים, אבל כנפיים ברוטב ברביקיו אתה טורף בלי עין הרע, שתהיה לי רק בריא וחזק.

7. הנה, בוא לכאן לידי, ותלמד איך יוצרים דעת קהל, אבל משקרים כל הזמן בשביל ליצור אותה. אתה רואה? שני מיליון איש בורחים מהארץ בחופשת הפסח. אני לא מאשים אותם - אם היה לי חופש מהעבודה, גם אנחנו היינו בורחים, ומשאירים את הארץ לכיפות לכל החג. אבל בוא תביט כאן: סקר של המכון לדמוקרטיה: 96% מהיהודים בארץ יחגגו סדר. הבנת, גיאצ'ו? 25% מהעם בורחים לחו"ל, זה משאיר לנו גם ככה יותר מדי אבל 75% לכל היותר. אבל 96% חוגגים.

אתה חייב להבין כבר בגילך - אנשים משקרים, כי זה נוח להם, אבל תמיד תופסים אותם. גם אז הם לא מתביישים ואומרים שזו הייתה "אמת לשעתה", ואפילו בית משפט מאמין להם. הבנת? "כן, אבא. כולם משקרים". יופי ילד, אתה מתאים מבחינת הכישורים להיות דייר באגם הדרעק, אולי תתחיל את האימונים בעירייה. תקפיד תמיד להיות סגן – זה אותם כיבודים, אבל בלי אחריות. אתה עוד תבין את זה.

8. שמע, גיאצ'ו, נכון שהבטחתי לך שניסע למטולה בחג, אבל נורא מסוכן שם, כל מקורות המים מלאים בדרעק. השבוע בדקו ומצאו שבנחל עיון, שניר, גשר רומי, שפך הירדן, גשר יוסף, גשר החמישה ועוד - אסור אפילו להתקרב לנחלים. תאר לך שבים סוף היה אותו מצב כמו במקורות המים עכשיו. כולנו, כל הפליטים שברחו ממצרים ומפרעה, היינו חולים במחלות קשות. מזל שהים מלוח, אחרת לך תדע מה היה קורה.

9. "אבא, למדנו על עשר המכות במצרים. באמת היו למצרים כינים והרגנו להם את כל האחים הבכורים?". אין לי מושג, גיאצ'ו, זה סיפור, תתייחס לזה כאל סיפור, אין שום הוכחה שזה נכון. אבל אצלנו היהודים אוהבים להרגיש גיבורים, והפנטזיה נכנסת קצת לסיפורים ומשתלטת עליהם, הבנת? בכלל, הרבה חגים שלנו - חנוכה, פורים, פסח, ל"ג בעומר - זה בגלל סיפורים שהיינו גיבורים והרגנו את הרעים, או שהרעים הרגו אותנו. זה מה שיש.

להיות יהודי זה לא קל, גיאצ'ו, כי אתה חייב לשנוא הרבה עמים אחרים שעשו לנו בלגן, למשל היוונים. אבל אתה אוהב להיות ברודוס, נכון? אתה אוהב את האוכל, את הבריכה והים, אז אנחנו נסלח להם, כי אנחנו אוהבים להיות שם בחופש. אנחנו לא דתיים, זה לא מעניין אותנו כל החשבונות שלהם.

החשבונות שלנו זה מ־150 השנים האחרונות של פרוץ הציונות והשואה. אגב, את השואה שכחו כבר, אבל זה סיפור אחר, ילד, שאני אספר לך ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. סביר להניח שכאשר תגיע לגילי כבר לא יציינו את היום הזה, כי כבר יבזבזו את כל הכסף של הניצולים והקורבנות. ככה זה פה, גיאצ'ו, הכל מתחיל ומסתיים בכסף.

10. זהו, סיימתי את "והגדת לבנך...". במקום החארטה הרגילה, כדאי שיסתגל למציאות שבה יחיה לכשיגדל ויהיה עצמאי. אני באמת מקווה שכל נבחרי הציבור, בכל הרמות, לפחות ישהקו בארוחות החג ובקריאת ההגדה, אם פתאום יחלוף זיק של מציאות עגומה בראשם. כל אלה שאין להם, חלקם מתבייש לבקש, אז שולחן הסדר אצלם דל. וזה חג של שבוע, אז הדלות תהיה מורגשת ומודגשת.

במקביל מדברים כאן על בחירות, עניין פעוט של 3 מיליארד שקל לסיבוב. אולי יהיו שלושה סיבובים כאלה, אולי יותר, כי בשביל הזוהמה הפוליטית תמיד יש. רק לעניים ולסל תרופות תמיד אין. השלטון מחליט מי יהיה עני ומי יגסוס בשקט עד למותו, כי לא קנו לו תרופה מצילת חיים, או כזו שמשפרת את איכות חייו.

נקום משולחן הסדר ונמשיך להיות חולירות כרגיל, נקפיד לרמות, להונות, לעשוק, להתעלם מקשישים, להתעלם מעניים ומחולים, נמשיך לדבר על שלום, אבל נרצה מלחמה ונעשה את המרב כדי להגיע אליה, ושוב ניפול על הגבות מול כנופיה כזו או אחרת, ונשאל איפה טעינו. אגם הדרעק, בסיס הרוע והרשע בחברה הישראלית, ישוב לפעילות אחרי החג. תקופת עבודה קצרה, חודשיים ושלושה שבועות - לא מלאים, חס וחלילה. ימשיכו לריב שם על שלטון, ועל הדרך יפגעו ויעשקו אותנו, הציבור, שמאולץ לממן את החרפה הזו.

שיהיה לכם כל טוב.