אם ליהודים ויהודיות אין בעיה או היסוסים להצהיר בגלוי שהם כופרים בקיומו של כוח עליון, לא צריכה להיות בעיה או היסוסים להביע בפומבי ערעור והכחשה לאמון ואישור נתונים ומסקנות של סקרי דעת קהל.

פרסום, ניתוח ופרשנות של קיום של סקרי דעת קהל ותוצאותיהם הפכו באחרונה לחלק בלתי נפרד, קבוע, מרכזי  ומוביל כמעט לגבי כל בעיה, נושא ומשבר. אין כמעט עוררים והסתייגויות מהנתונים שהסקרים מעלים ומעטים מעיזים להתנגד במוצהר למסקנות המתלוות לנתונים.

סליחה על החוצפה. אני כופר באמון של סקרי דעת הקהל. מפקפק מאוד במידת האמת בנתונים ויותר מזה בפרשנויות ובמסקנות שכותבים ממהרים לתת לנתונים. החוצפה שלי מוגבלת ומכוונת במיוחד ובעיקר לסקרים המתפרסמים באחרונה בנושא משבר היחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. ליתר דיוק משבר של אי יחסים, קרייסיס מתמשך, מתעצם שגלש בשנים האחרונות למצב של נתק והתנכרות בין הרוב הגדול והמכריע של יהודי ארה"ב לישראל.

השינוי החיובי שמורגש באחרונה בנושא כאוב זה חדר לשיח התקשורתי בארץ. התפרסמו באחרונה באמצעי התקשורת בישראל דיווחים ומאמרים לא מעטים על מה שהכותבים מסכימים ומגדירים כגילויים של התרחקות ונתק בין הקהילה בארה"ב לבין ישראל. מה שלדעתי פוגם ומקלקל את הדיווחים שכמעט כולם כוללים נתונים של סקרי דעת קהל שנעשו בנושא וכמעט כל הדיווחים והפרשנויות מבוססים, ניזונים ומסתמכים על הנתונים שהעלו הסקרים בנושא.

באחרונה מרבים לצטט סקרים שקיים בקרב יהודים בארה"ב מכון מחקר חדש. "המכון האלקטורלי היהודי" (jei). כל כותב שמתבסס על סקרי המכון מציין כי "המכון נוטה לדמוקרטים אבל הסקרים שלו אמינים יותר". אפשר להבין את האבחנה שהמכון נוטה לדמוקרטים. על סמך מה המחמאה שהוא אמין יותר? גם הנתונים שלו אינם שונים בהרבה מאלו שהעלו סקרים שנעשו על ידי מכונים ותיקים וידועים.

בקרב עמי אני יושב. במקום מעקב אחרי סקרים, נתונים ומסקנות העולות מהם אני מדבר עם יהודים. מקיים שיחות אקראי עם נוסעים ברכבת תחתית. מקיים קשרים הדוקים עם עסקנים קהילתיים, עם רבנים מכל הזרמים הדתיים, שומר על יחסים ידידותיים עם בכירים יהודים שכיהנו בעבר כראשי ארגונים.  

מה שהסקרים והנתונים לא מגלים הוא שהנתק בין הרוב הגדול בקהילה לישראל מחריף, מעמיק ומתעצם. החמור מכל, הופך לשגרה, לתופעה מובנת, מקובלת, מוסכמת – במיוחד בקרב צעירים וצעירות, סטודנטים.

ראש חברת יחסי ציבור, יהודי חם ומעורב בקהילה, סיפר בשיחה שלא לייחוס כי לא מכבר משרדו קיים מחקר בין סטודנטים יהודים שנשאלו מה הם שבעה הנושאים שמעסיקים ומעניינים אותם. "קיבלתי הלם", סיפר. "מדינת ישראל בכלל לא הוזכרה כאחד מהנושאים שמעניינים אותם. מה שמדאיג אותם האקלים. אף מילה על הסכנה לביטחון ישראל מחידוש הסכם הגרעין עם איראן".

הצד הפגום המשותף לכל הסקרים בנושא יחסי הקהילה בארה"ב וישראל הוא, שהנתונים והמסקנות המתלוות להם לא תרמו מאומה לשיקום כל שהוא של התקרבות בין הקהילה לישראל. שום שיפור בתחום הזה לא מורגש ולא נראה באופק הקרוב.

הוכחה אקטואלית לכך סיפקה המתיחות בישראל בעקבות העלייה להר הבית וההתנגשויות עם הערבים. אף לא תגובה אחת, אף לא התייחסות יחידה למה שהתחולל בישראל לא נשמעה ולא פורסמה מצד גורם יהודי כל שהוא בקהילה בניו יורק.

"אלכסנדר שינדלר לא היה שותק", אמר אריק יופה, ממנהיגי התנועה הרפורמית בצפון אמריקה. שינדלר זכור כמנהיג המיתולוגי של התנועה הרפורמית. "שינדלר היה מטלפן לראש הממשלה בירושלים לקבל דיווח על מה שקורה בהר הבית. זה לא עניין אף בכיר יהודי בניו יורק היום".

משרד התפוצות, מוותיקי משרדי הממשלה בישראל, לא היה אף פעם פעיל ונוכח כמו בחודשים האחרונים תחת הנהגתו של השר נחמן שי. השר ביקר פעמים אחדות בקהילות גדולות בתפוצות כולל ביקורים בארה"ב. לא מכבר ביוזמת המשרד, התקיים שבוע התפוצות שבא לידי ביטוי באירועים שהתקיימו בישראל.

אבל גם תפקודו הטוב של המשרד, לא הניב עד כה תוצאה ממשית ומשמעותית שאפשר להגדירה כקידום מורגש בשטח לשיקום היחסים באופן רציני בין ישראל לקהילה בארה"ב. דרוש ונחוץ מאמץ לאומי מצדה של ישראל לקדם פתרון כזה. מאמץ שיהיו מעורבים ופעילים בו ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד. כבר מאוחר - אבל לא לגמרי מאוחר.