הטור של בן כספית

1. בפוטו־פיניש


כמה סמלי שבעוד מכתב הפרישה של ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי מטלטל את המערכת הפוליטית, קרס מתווה ההילולה במירון. בשני המקרים, מדובר בקריאת תיגר נגד הממלכתיות. במירון, קבוצה קיצונית של חרדים טאטאה את השוטרים, המחסומים וההגבלות וחגגה את ניצחונה על סממני הממלכתיות בריקודים נלהבים. בקואליציה, חברת כנסת משוריינת בעטה במאמץ המתמשך להחזיר את ישראל לפסים ממלכתיים תוך שהיא מאיימת להחזיר את כולנו לימי הכאוס.

מה הפלא שריקודי הניצחון של החרדים הקיצוניים על "הממלכה" במירון התנהלו במקביל לצהלולי חינגת הניצחון (המעט מוקדמת) של הביביסטים ברשתות החברתיות. בשני המקרים, מדובר באותו מהלך. אותה גברת, בשינוי אדרת (ולוקיישן): סוכני כאוס המאיימים להוריד את רכבת הממלכתיות מהמסלול בלי לחשוב על התוצאות.

מתווה מירון בא בעקבות אסון שבו נספו 45 יהודים חפים מפשע. כמה חבל שצריך היה לקבור כל כך הרבה אנשים כדי שנבין ונגלה את הריקבון הממושך, השחיתות הממארת, תבוסת המדינה לטובת קבוצות כוח מגזריות. הממשלה הקודמת לא טרחה אפילו להקים ועדת חקירה שתנסה לשנות את המצב. הממשלה הנוכחית, כן. וגם הציגה מתווה זמני שיאפשר לקיים את ההילולה במתכונת צנועה ומצומצמת יותר, כדי להגן על חיי אדם.

ממשלת השינוי קמה בנסיבות דומות למתווה מירון. גם כאן, זה קרה אחרי אסון מתמשך, ארבע מערכות בחירות מדממות, חברה משוסעת, מדינה תקועה, בלי תקציב, בלי מינויים, בלי אור כלשהו בקצה המנהרה. בסוף הדרך, כשנוסעי הרכבת כבר מסוחררים וחלקם איבדו את התקווה, קמה ממשלה שהכילה 8 מפלגות שנדרו לנסות לחיות בדו־קיום ולהדגים לכלל האזרחים שזה אפשרי.

אז הגיעה עידית סילמן ופרשה כי הממשלה הייתה שמאלנית מדי לטעמה ("מתווה החמץ", זוכרים?). עכשיו מגיעה רינאוי זועבי ופורשת כי הממשלה ימנית מדי. למצרך החשוב שהממשלה הזו הציעה לאזרחי ישראל, ממלכתיות וענייניות לטובת קידום נושאים חשובים, כנראה שאין קונים בכנסת. בציבור, דווקא כן. זה הוכח בבחירות. יכול להיות שנידרש להוכיח את זה פעם נוספת.


אמירה שגורה בפיהם של טייסי קרב היא שמי שיפיל אותך הוא זה שאתה לא רואה. עוד מוקדם לדעת בוודאות אם פרישתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי היא יריית החסד האחרונה בעורפה של הקואליציה. אם אכן זה כך, רינאוי זועבי יכולה לברך על המוגמר: היא האנדרדוג שהגיע משום מקום וחצה את קו הסיום ראשון, בפוטו־פיניש. כך היא שריינה את מקומה בהיסטוריה כמי שחיבלה, ריסקה וסיכלה את ההזדמנות ההיסטורית הראשונה (ואולי גם האחרונה) של ערביי ישראל להפוך לשחקנים שווי זכויות במגרש הפוליטי. התנקשה (מטאפורית) בסיכוי לדו־קיום אמיתי בלב פתוח ונפש חפצה.


ההיסטוריה תזכור את מנסור עבאס כאנוואר סאדאת, המנהיג שקפץ למים הסוערים והביא את השלום, שמחזיק מעמד כבר קרוב לחצי מאה. עבאס לא מביא את השלום החיצוני, אבל מקדם את השלום הפנימי. הוא מביא את ערביי ישראל אל תוך המשחק הפוליטי ומציב הזדמנות היסטורית לשדרוג דרמטי של מושג הדו־קיום השברירי במדינה המסובכת שלנו. את רינאוי זועבי ההיסטוריה תזכור כמי שהטביעה את עבאס באמצע ניסיון הצליחה ההרואי שלו, בעודו נאבק במים הסוערים, בעבור נזיד כלשהו. זה הדבר היחיד שייוותר אחריה.


2. לדראון עולם


את נס הממשלה הנוכחית זימנו לנו בשנה שעברה נסיבות נדירות: העובדה שבנימין נתניהו, הוא ולא אחר, היה המכשיר הגדול של נרמול ערביי ישראל אל תוך המגרש הפוליטי, היא שפתחה את שערי התקווה. הקמפיין של נתניהו, ששינה את שמו לאבו יאיר וכמעט עבר לגור ברהט, במקביל למקהלת השופרות של נתניהו שהתחננו "להושיט לעבאס יד", כל אלה ניפקו את הלגיטימציה של חלקים לא מבוטלים בימין להפנים שהגיע הזמן. ההצהרות של נתניהו על כך שאחרי הבחירות יטול לידיו את הטיפול בעוולות של המגזר הערבי והבדואי וכי "רק אני יכול גם לקיים את ההבטחות שיבטיחו לכם" לא נאמרו לפני עשור, אלא בשנה שעברה. בלי כל זה, לא הייתה קמה הממשלה הנוכחית.

אחר כך בא האומץ של השותפים השונים, בראשם עבאס. העובדה שהוא יושב היום יחד עם נציגים מובהקים של הימין האידיאולוגי היא נס שקרה לכו־לם: לימין, לשמאל, למרכז ולכל מי שהמדינה הזו יקרה ללבו. זה משהו שקורה פעם בדור. סופה מושלמת שמתוכה מבצבצת הזדמנות בלתי חוזרת. בממשלה הזו יושבים אנשי ימין מובהקים בהרבה נתניהו. כאלה שהתנגדו לעסקת שליט, לא החזירו את חברון, לא נשאו את נאום בר־אילן, לא התנצלו בפני ארדואן, לא ברחו מעזה, לא קיפלו מגנומטרים, לא ניהלו מו"מ לירידה מרמת הגולן. הם הבינו שבשלה השעה. עכשיו הגיעה רינאוי זועבי כדי להוריד את המים הבאושים על כל זה, ובעיקר על עצמה.


אל תיפלו לניסוחים הנמלצים והמקושקשים במכתב ההתפטרות שלה. לא, היא לא מתכוונת להפיל את הקואליציה בגלל התנהגות השוטרים בלוויית שירין אבו עאקלה. בסופו של יום, אחרי שהאבק ישקע והסחרירים יסתחררו לשום מקום, האמת תצא לאור. הסיבות בגינן עשתה רינאוי זועבי את המעשה הבלתי נסלח הזה יתגלו. היא תהפוך למי שמנעה מבני עמה, במו ידיה, את ההזדמנות להתחיל להרגיש אזרחים שווי זכויות בארץ הזאת.

האם בנימין נתניהו רקח את התבשיל הזה? לא מן הנמנע. הרי לו מותר להסתמך על ח"כים ערבים (אבל לאחרים, לא). ויש סימנים מעידים. אחד מיועציו אמר בשבוע שעבר שהוא אופטימי ומכת החסד לקואליציה תבוא מהכיוון הערבי. בני שיחו חשבו שהוא מתכוון לרע"ם. התברר שזה היה חזיז, לא רעם. עמית סגל דיווח אתמול שח"כים באופוזיציה ידעו יממה קודם שמשהו מתבשל אצל רינאוי זועבי. האם הרשימה המשותפת היא שפיתתה את רינאוי זועבי להמית את הקואליציה? גם זה עוד לא ברור.

מה שכן ברור הוא התוצאה של המהלך הזה, אם אכן יקרה. ישראל, שנחלצה בשנה שעברה ממערבולת שאיימה להטביע אותה בסבב אינסופי של קמפיינים, סטגנציה וריקבון מתקדם, תחזור בדיוק לאותה נקודה.

הנה חלק מהדברים שרינאוי זועבי מחסלת: הממשלה הנוכחית כבר הצליחה להוריד את מקרי הרצח במגזר הערבי בקרוב ל־50%, את מקרי הירי ב־30% ואת משפחות הפשע למחתרת. רינאוי זועבי יודעת את כל זה. היא מכירה את המאמץ שהממשלה משקיעה בכל הקשור לתיקון עוולות עבר מתמשכות. היא יודעת שבזמן ששיגרה את מכתב ההתפטרות שלה מהקואליציה, ישבו ראשי הקואליציה על התקציב הבא. היא יודעת מה פירוש פיזור כל זה עכשיו. היא, שלא נבחרה בפריימריז אלא שוריינה על ידי ניצן הורוביץ ברשימה, תטביע כנראה את חותמת הפטירה האחרונה על המפלגה הזו, שייצגה בכל שנות קיומה את גחלת התקווה לדו־קיום יהודי־ערבי במקום הזה. כל הטוב הזה יירשם על שמה.

המעשה של זועבי מגיע אחרי מהלך היסטורי שבמסגרתו אנשים כמו נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער, זאב אלקין ואביגדור ליברמן הפנימו שאפשר לשתף פעולה עם מפלגה ערבית. וגם אחרי שהתנועה האסלאמית התנערה מכבלי העבר ופסעה לתוך הזירה הפוליטית כשותפה שוות זכויות. אז זועבי שולחת את כל זה לכל הרוחות. שימו לב לציוץ שלה מינואר השנה: "הקואליציה הזו חשובה. היא מורכבת מערבים ומיהודים, מאנשי ימין ומאנשי שמאל, למרות כל האתגרים ידענו עד עכשיו להסתדר ולעבוד ביחד, כי הבנו שהמטרה גדולה וחשובה יותר מהמחלוקות בינינו".


ובכן, הקואליציה הזו עמדה בכל האתגרים עד כה, אבל אז הגעת את, ח"כ רינאוי זועבי, תקעת סכין בגבו של מי ששריין אותך ברשימת מרצ והתנקשת בתקווה המשותפת לכולנו. ממליץ לך להאזין לראיון שנתן שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן לפודקסט של נדב פרי, שם הוא מספר שנתניהו לחץ עליו למנות את ח"כ שלמה קרעי לסגן שר המשפטים. ובכן, יש מצב ששר המשפטים הבא יהיה איתמר בןגביר וקרעי סגנו. וכל זה יהיה שלך. רשום על שמך, לדראון עולם.

3. מכונת השקר


תופעה נלווית לכל זה היא מכונת הרעל והשקר העוצמתית שנבנתה כאן על ידי נתניהו בשנים האחרונות. אני זוכר את המפגש החזיתי הראשון שלי עם ההבנה שהאנשים האלה לא נרתעים מהשקר, אלא להפך. הם גאים בו. זה קרה בקמפיין 2015. היה לנו אז ב"מעריב" ראיון בחירות שצולם בווידאו עם המתמודדים השונים ועלה לאתר. בחלקי נפל, בין היתר, לראיין את יצחק הרצוג. היום הוא נשיא המדינה, אז הוא היה יו"ר המחנה הציוני. לקראת סוף הראיון נהגתי לשאול סדרת שאלות קצרות. אחת מהן הייתה "אחמד טיבי בוועדת חוץ וביטחון?". הרצוג, פוליטיקאי מקצוען אבל שקרן רע, העדיף להגיד אמת ואמר משהו כמו "אני לא יכול לשלול".

בעולם האמת, התשובה נכונה. בעידן השקר, טעות גסה. למה התשובה נכונה? כי כבר היו חברי כנסת ערבים בוועדת חוץ וביטחון, ואי אפשר למנוע את זה מהם. הם לא משתתפים בדיונים החסויים באמת בוועדות המשנה, והמדינה שרדה את זה לא רע. אבל הרצוג לא ידע מה יעשה המועמד שמולו, בנימין נתניהו, עם הסיפור הזה. כעבור כמה ימים העלה נתניהו לרשת פוסט בחתימתו, שבו הוא מצטט את הרצוג כמי שהודיע שימנה את ח"כ אחמד טיבי לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כן, לא פחות.


למי שלא מבין: תפקיד יו"ר ועחו"ב חשוף לסודות המדינה יותר מתפקיד שר הביטחון. כל מערכת הביטחון פתוחה בפניו. המוסד, השב"כ, אמ"ן, צה"ל, הוועדה לאנרגיה אטומית. הכל. אין בישראל היתכנות למינוי ח"כ ערבי לתפקיד הזה. גם אם אחמד טיבי יהיה ראש הממשלה, הוא לא יעז למנות את עצמו ליו"ר ועחו"ב. אבל נתניהו כתב את זה. הפוסט שלו "עף" ברשתות וגרם להרצוג נזק אסטרטגי כבד. אני זוכר את ההלם שבו לקיתי כשהבנתי שמדובר כאן בשקר בדם קר שאף אחד לא מתכוון לתקן. להפך, מפיצים אותו ומתפארים בו. זה לא שנתניהו היה עד אז רודף אמת. אבל הייתה בו בושה. הוא השתדל לשלוח אחרים שישקרו בשמו ואם נתפס בשקר, ניסה לתקן. אלא שהפעם הוא חתם על השקר בשמו, הפיץ אותו וחגג אותו בכוונה תחילה. כמעט התגאה בו.

היום זה נראה כמו בדיחה. אף אחד כבר לא מתרגש. שימו לב לדברים שקרו רק השבוע: אחד משופרות נתניהו קשקש משהו איפשהו, שעל פיו ח"כ יום טוב כלפון הודח מהכנסת על ידי רה"מ בנט לדרישת רע"ם, כי עלה להר הבית. נשמע מופרך? הזוי? דמיוני? לא בבית ספרנו. למחרת הופיעה באחד מכלי התקשורת הביביסטיים המגויסים ידיעה שלפיה ח"כ וליד טהא מרע"ם מאשר את הידיעה הזו ואומר בראיון לרדיו נאס שכלפון הודח מהכנסת לבקשת רע"ם כי "תקע אצבע בעין" ועלה להר הבית.

לא, זה לא נגמר כאן. זה רק מתחיל. כי כעבור כמה דקות בנימין נתניהו עצמו רטווט את הציוץ והוסיף את הדברים האלה: "ממשלה שתלויה במועצת השורא של האחים המוסלמים לא יכולה להילחם בטרור". לא עזר מוחמד מג'אדלה, ראש דסק החדשות של רדיו נאס, שצייץ שכלל לא היה ראיון עם ח"כ טהא. ראש ממשלת ישראל לשעבר מפיץ שקר מוחלט ביודעין ומוסיף לו משפט שמגלם את כל שיאי החוצפה האפשריים על ממשלה שתלויה במועצת השורא, אותה מועצה ממש שהוא עצמו כרכר ופיזז סביבה רק בשנה שעברה, כשעוד האמין שיוכל להקים ממשלה בעזרת רע"ם.

זה לא היה השקר היחיד השבוע. כך, למשל, הסיפור המופרך על כי "בקרוב יחלו עבודות השיפוץ בביתו של יאיר לפיד בצפון תל אביב". זה התחיל, כרגיל, אצל אחד השופרות, באחד מכלי התקשורת הצפון קוריאניים, ונמשך ברשתות וברטווט של נתניהו (יאיר). מכאן קצרה הדרך לתודעה הציבורית: בתוך כמה שעות שאלו את השאלה הזו גם מגישי אקטואליה ברשתות השידור במיינסטרים.

מדובר בשקר מוחלט. אין שיפוץ בבית לפיד, לא היה שיפוץ בבית לפיד, וגם לא יהיה. בשב"כ רצו להקים מאחורי הבית מגדל שמירה, לפיד סירב. בשב"כ דרשו לבנות מחיצה בין בית לפיד לבין השותף הדו־משפחתי, לפיד שילם 3,500 שקל מכיסו ובנה את הקיר לבד. אז מה? זו האמת, אבל יש גם "אמת אלטרנטיבית". עובדות חליפיות. השקר עולה לאוויר, תופס נפח, מסתחרר במרחב, מפומפם על ידי השופרות וצבא הבוטים והפרופילים המזויפים והופך לאמת.


4. בלי בושה


ויש עוד: נתניהו ואנשיו ניסו השבוע להחדיר לתודעה ספין מתועב במיוחד שלפיו הפעולה בג'נין, שבה נהרג לוחם הימ"מ נעם רז ז"ל, בוצעה בהוראה אישית של בנט, במטרה ללכוד את הפלסטיני שירה בעיתונאית שירין אבו עאקלה. את הנרטיב של השקר הזה ניתן ללמוד מציוץ של אחת השופרות: "לפני שהם צריכים לימודים, לוחמים צריכים לחזור בחיים ולא לצאת למשימות מהסיבות הלא נכונות, כמו לעצור מישהו רק בגלל עיתונאית שנהרגה".


כן, זה אמיתי. הם מנסים להאשים את ראש הממשלה בנט במותו של לוחם הימ"מ, כפי שניסו להאשים אותו במותו של בראל חדריה שמואלי על הגדר בעזה. אתם זוכרים את הספין שלפיו היה שינוי בהוראות הפתיחה באש של הממשלה הנוכחית, שגרם למות שמואלי ז"ל? אז הספין ההוא היה נכון בערך כמו הספין הזה, במקרה של נעם רז ז"ל. הממשלה הנוכחית אכן שינתה את הוראות הפתיחה באש, אבל לחומרה: היא החלה להגיב בעוצמה על כל בלון נפץ, מה שהביא לחודשי שקט חסרי תקדים בעוטף עזה. אבל האמת כבר לא מעניינת איש.


עד יוני 2021, לוחם צה"ל שנפל בקרב היה גיבור וכולנו התאחדנו סביבו. מיוני 2021, לוחם צה"ל שנופל בקרב הוא מי שדמו מרוח על הידיים של בנט ולפיד. דוגמה נוספת: סא"ל עמנואל מורנו ז"ל. גיבור ישראל שתמונתו לא אושרה עדיין לפרסום. ספין נוסף ששוגר לחלל האוויר השבוע (על ידי שני שופרות בכירים) הוא שמשפחת מורנו זועמת על ראש הממשלה בנט שפועל להתרת פרסום תמונתו של מורנו כדי להפיק רווח פוליטי. מעתה אמור: עד יוני 2021 כולנו שאפנו וכמהנו לפרסום תמונתו של הגיבור המדהים הזה, כדי שנוכל להביט בעיניים של מי שתרם את חייו לביטחוננו. מיוני 2021, זה הכל תעלול נכלולי של בנט. הוא רוצה לפרסם את תמונת חברו הטוב, פטרונו, האיש שעל שמו הוא קרא לבנו, רק בשביל קופון פוליטי. ככה, בלי בושה.

בנימין נתניהו במליאת הכנסת (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)בנימין נתניהו במליאת הכנסת (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)


את כל הטוב הזה אופפת תיאוריית הכאוס הכוללת, שבמסגרתה הם ממשיכים במאמץ לחבל בכל מה שחשוב כאן. נתניהו מעלה סרטונים שלפיהם הוא "לא האמין למראה עיניו" כשישראלית במזרח ירושלים נאלצה לקפל את דגלי ישראל מחשש המון ערבי. איפה הוא היה לפני שנה? האם הוא האמין למראה עיניו כשגילה ש־12 שנותיו בשלטון הביאו לקריסת המשילות בנגב ובגליל? האם הוא ראה את הלינצ'ים וניסיונות הלינץ' בעכו, ביפו, בלוד? את השכונות הנצורות?

איפה הוא היה כשבפעם הראשונה בהיסטוריה ארגון טרור קיקיוני שיגר רקטות על ירושלים? האם הוא היה בכנסת כשהיו"ר יריב לוין הפסיק את הישיבה ורץ עם הח"כים לממ"ד? האם הוא ביקר בתל אביב, שהופצצה במשך 51 ימים רצופים בצוק איתן? האם הוא זוכר שאת מצעד הדגלים בשנה שעברה, בפעם הראשונה מאז החל המנהג הזה, הוא קיפל ודחה (למשמרת של בנט) בלחץ איומי חמאס? האם הוא זוכר שרק לפני שנה נשא נאום שבו התפאר איך מנע מאיתמר בן גביר לעלות על הר הבית כי זה עלול היה "לשרוף את כל המזרח התיכון"? האם הוא מודע לכך שתחת ממשלת בנט־לפיד מספר העולים להר הבית שבר את כל השיאים הקודמים?


5. הלוחמים ישלמו

את מרב מרצו נתניהו השקיע השבוע במאמץ לטרפד את אישור חוק "ממדים ללימודים". הוא שיתף פעולה עם קואליציה אנטי־ציונית (גפני, ליצמן, דרעי והמשותפת) ועם קבוצת משתמטים (בן גביר לא שירת בצה"ל, סמוטריץ' שירת כמה חודשים, ורוטמן היה מש"ק דת) כדי למנוע מלוחמי צה"ל המשתחררים את מימון המדינה ללימודים באוניברסיטה. כן, גם כאן אין בושה, אין דם בגוף, אין קווים אדומים, ואין פוצה פה ומצפצף.


אלא שבניגוד לשגרה, הפעם נתקל נתניהו בהתנגדות הולכת וגוברת בתוך הבית. ישיבת הסיעה ביום שני הייתה סוערת יותר מכפי שפורסם (ההקלטות אצל ליאור קינן בערוץ 13). הח"כים הבינו לאיזו תהום מוסרית מוליכים אותם וזיהו מולם אויב לא שגרתי, שאותו הם לא רגילים לטנף: לוחמי צה"ל. אגב, דברי ימי הכנסת עמוסים במקרים שבהם האופוזיציה (יש עתיד, למשל) הצביעה תמיד עם הצעות חוק הקשורות לחיילים או חיילים משוחררים.

דבריו של מנחם בגין (השבוע מלאו 45 שנה למהפך) על תפקיד האופוזיציה במקרים שבהם הממשלה באה להיטיב עם האזרחים או המוחלשים כבר לא עושים רושם על אף אחד. כולם מגויסים לחזרתה של משפחת נתניהו לשלטון, יעלה כמה שיעלה. אז הלוחמים ידחו את האקדמיה קצת, מה קרה? "נחזור לשלטון וניתן להם הכל רטרואקטיבית", נשמעו ח"כים מהליכוד אומרים.


מאחורי הקלעים, מי שמאיימים על נתניהו לבל ימצמץ בפרשת "ממדים ללימודים" הם החרדים. צריך לקרוא את זה שוב, מהסוף להתחלה ומהתחלה לסוף, כדי להבין. לחרדים אין בעיה של חיילים משוחררים. הם משוחררים, כולם. המדינה משלמת קצבאות לאברכים שלהם בכל מקרה. צה"ל לא עומד מחוץ לכל מחלוקת מבחינתם. הם רוצים סחר־מכר, הם רוצים שיאשרו להם חוקים מגזריים כדי להיטיב עם הלוחמים. ונתניהו משתף עם זה פעולה, כי זה הבלוק שלו. הם שבויים שלו, הוא שבוי שלהם. אנחנו שבויים של כולם, ולוחמי צה"ל משלמים את המחיר.
אז מה עושים, אתם שואלים? ראשית, לא מתייאשים. לא נקלעים לתבוסתנות. ממשיכים להגיד אמת. ממשיכים להילחם על האמת.

לא נכנעים, לא מרכינים ראש וזוכרים שהביביזם לא ניצח כאן ארבע פעמים רצופות. אין סיבה שינצח בפעם החמישית, אחרי שהוכח שהשמש זורחת, במשנה מרץ, גם בלי משפחת נתניהו. אחרי שהוכח שאפשר לנסות לטפל במגזר הערבי, אפשר להוציא את הכלכלה מהבור, אפשר לעשות רפורמות חשובות, אפשר לבלום את הסכם הגרעין בלי לשרוף את הבית הלבן, אפשר להעצים את צה"ל בשקט ולבנות מחדש את האופציה הצבאית בנחישות, אפשר לקום כל בוקר ולעבוד למען הציבור, ולא למענה של משפחת מלוכה כלשהי.


רוצים דוגמה צנועה? בבקשה: הממשלה החליטה, במסגרת התקציב האחרון, להעלות את המס על המשקאות הממותקים שבהם אנו מרעילים את ילדינו (בעיקר מהשכבות החלשות). נתונים ראשונים מראים על צניחה חדה בצריכת המשקאות הללו. זה אומר שהרבה פחות ילדים יהיו חולים בסוכרת. זה אומר שנחסכו כאן הרבה מאוד חיים בטווח הבינוני והארוך. זה אומר שיש כאן ממשלה שעושה דברים למען הציבור. או לפחות מנסה. אגב, אותם דברים אמורים בעניין הכלים החד־פעמיים, אלא שבמקרה הזה מדובר בעתידו ובריאותו של כדור הארץ, ולא של תושביו.
[email protected]