באופוזיציה משחקים אותה כאילו כבר ניצחו בבחירות, אלא שתוצאות הסקרים בעבר ובהווה מבשרות פחות או יותר על תיקו. הייחוד של מערכת הבחירות החמישית הוא שדווקא לקואליציה הנוכחית יש סיכוי לא רע לנצח גם בהמשך. אומנם נתניהו ושות’ מסתובבים במסדרונות הכנסת ובאולפני הטלוויזיה כאילו הניצחון כבר בכיסם ואין צורך לעבור קודם בקלפי, אבל מה שמדבר הוא לא מספר העריקים אלא מספר המצביעים.

במאמר שכתבתי ב”מעריב סופהשבוע” לפני כחודש, הערכתי שלממשלה הנוכחית אין סיבה להיבהל. ב־2021 היו בישראל 6.5 מיליון בעלי זכות בחירה, מתוכם הצביעו כארבעה מיליון, שהם קצת פחות מ־70%. השאלה היא מיהם שני מיליון האזרחים שלא הצביעו. סטטיסטיקאים נוטים להציג את סרבני ההצבעה כחלק מכלל המצביעים.

הפעם התמונה שונה: הימין היהודי מיצה את האלקטורט שלו. בחמישה סקרים מקוונים שנערכו מאז הבחירות ועד היום במכון לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן נרשמה היחלשות בתמיכה במפלגות הקואליציה מצד תומכים בעבר, אבל במקביל זוהה כי 15%־20% מכלל המשיבים אינם יודעים כיצד יצביעו בסיבוב הבא.

אלו שהצביעו בבחירות הקודמות למפלגות הקואליציה נטו לענות “לא יודע/ת” - פי שניים עד פי ארבעה יותר מאלו שהצביעו בבחירות הקודמות למפלגות האופוזיציה. בסקרים העוקבים של חוקרי המכון בשנת 2021 ו־2022 היה ברור שקבוצת ה”לא יודעים” היא בעלת נטייה פוליטית מובהקת למפלגות הקואליציה, והם קבעו כי “אם הממצאים שלנו מדויקים, אין ספק שלהבדל בין מצביעי קואליציה ואופוזיציה בשיעור העונים ‘לא יודע/ת’ יכולה להיות השפעה משמעותית על מפת ההעדפות הפוליטיות בישראל”.

במילים פשוטות, כשלוקחים בחשבון את ציבור המצביעים שטרם החליטו במי לבחור, החוקרים סבורים כי “מצבה של הקואליציה, שבסקרים הנוכחיים מתנדנדת סביב 55 מנדטים, ישתפר, והיא תתקרב ל־60 מנדטים”. במצב כזה, בניגוד לתחזיות הרווחות, ייתכן שחלק ממפלגות הקואליציה הקטנות יעברו את אחוז החסימה. האם אין זה משנה את הדרך שבה אנו מפרשים את עמדת הציבור ביחס לממשלה, למפלגות השונות או אפילו לאפשרות של הליכה לבחירות?

המסקנה היא שהיכולת של הממשלה הנוכחית לגייס מצביעים נוספים עבורה גבוהה מזו של גוש הימין, שיכולתו האלקטורלית מיצתה את עצמה. מתומכי נתניהו בליכוד, דרך מועצת חכמי התורה בש”ס ובדגל התורה ועד לכנופיות הכהניסטים של הציונות הלאומנית - כולם כבר גירדו את תחתית החבית של מצביעיהם. כעת המפתח לשינוי הוא במגזר הערבי, שם מתוך 840 אלף בעלי זכות בחירה הצביעו קצת יותר מ־400 אלף. ניהול נכון של מנהיגי המגזר, ממנסור עבאס ועד איימן עודה ואחמד טיבי, עשוי לשאוב מהמאגר הזה את ארבעת המנדטים הדרושים להכרעה. ואם עבאס מוכן לשבת עם ביבי, אני מניח שברגע האמת הוא יהיה מוכן לשבת גם עם טיבי.